משנה תורה מנוקד - ספר שופטים - הלכות סנהדרין פרק כב

משנה תורה - ספר שופטים - הלכות סנהדרין - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו

הִלְכּוֹת סַנְהֶדְּרִין פֵּרֶק כב

א שְׁנַיִם שֶׁבָּאוּ לְפָנֶיךָ לַדִּין, אֶחָד רַךְ וְאֶחָד קָשֶׁה--עַד שֶׁלֹּא תִשְׁמַע אֶת דִּבְרֵיהֶם, אוֹ מִשֶּׁתִּשְׁמַע אֶת דִּבְרֵיהֶם וְאֵין אַתָּה יוֹדֵעַ לְהֵיכָן הַדִּין נוֹטֶה--אַתָּה רַשָּׁאי לוֹמַר לָהֶם, אֵינִי נִזְקָק לָכֶם: שֶׁמֶּא יִתְחַיַּב הֶחָזָק, וְנִמְצָא רוֹדֵף אַחַר הַדַּיָּן.

ב אֲבָל מִשֶּׁתִּשְׁמַע אֶת דִּבְרֵיהֶם, וְתֵדַע לְהֵיכָן הַדִּין נוֹטֶה--אֵין אַתָּה רַשָּׁאי לוֹמַר, אֵינִי נִזְקָק לָכֶם: שֶׁנֶּאֱמָר "לֹא תָגוּרוּ מִפְּנֵי-אִישׁ" (דברים א,יז)--שֶׁלֹּא תֹאמַר אִישׁ פְּלוֹנִי רָשָׁע הוּא, שֶׁמֶּא יַהְרֹג אֶת בְּנַי, שֶׁמֶּא יַדְלִיק אֶת גְּדִישַׁי, שֶׁמֶּא יִקְצֹץ נְטִיעוֹתַי. וְאִם הָיָה מְמֻנֶּה לָרַבִּים, חַיָּב לְהִזָּקֵק לָהֶם.

ג [ב] וְכֵן תַּלְמִיד שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב לִפְנֵי רִבּוֹ, וְרָאָה זְכוּת לֶעָנִי וְחוֹבָה לֶעָשִׁיר--אִם שָׁתַק--הֲרֵי זֶה עוֹבֵר מִשּׁוֹם "לֹא תָגוּרוּ מִפְּנֵי-אִישׁ" (דברים א,יז), וְעַל "מִדְּבַר-שֶׁקֶר, תִּרְחָק" (שמות כג,ז).

ד וּמְנַיִן לַדַּיָּן, שֶׁלֹּא יוֹשִׁיב תַּלְמִיד בּוּר לְפָנָיו--תִּלְמֹד לוֹמַר "מִדְּבַר-שֶׁקֶר, תִּרְחָק" (שמות כג,ז). [ג] וּמְנַיִן לַתַּלְמִיד שֶׁרָאָה אֶת רִבּוֹ שֶׁטָּעָה בַּדִּין, שֶׁלֹּא יֹאמַר אַמְתִּין לוֹ עַד שֶׁיִּגְמֹר הַדִּין, וְאֶסְתְּרֶנּוּ וְאֶבְנֶנּוּ מִשֶּׁלִּי, כְּדֵי שֶׁיִּקָּרֵא הַדִּין עַל שְׁמִי--תִּלְמֹד לוֹמַר "מִדְּבַר-שֶׁקֶר, תִּרְחָק".

ה [ד] מִצְוָה לוֹמַר לְבַעֲלֵי דִּינִין בַּתְּחִלָּה, בַּדִּין אַתֶּם רוֹצִים אוֹ בִּפְשָׁרָה; אִם רָצוּ בִּפְשָׁרָה, עוֹשִׂין בֵּינֵיהֶן פְּשָׁרָה. וְכָל בֵּית דִּין שֶׁעוֹשֶׂה פְּשָׁרָה תָּמִיד--הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח, וְעָלָיו נֶאֱמָר "מִשְׁפַּט שָׁלוֹם, שִׁפְטוּ בְּשַׁעֲרֵיכֶם" (זכריה ח,טז): אֵיזֶה הוּא מִשְׁפָּט שֶׁיֵּשׁ עִמּוֹ שָׁלוֹם, הֱוֵי אוֹמֵר זֶה בִּצּוּעַ.

ו וְכֵן בְּדָוִיד הוּא אוֹמֵר "וַיְהִי דָוִד, עֹשֶׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה" (שמואל ב ח,טו): אֵיזֶה הוּא מִשְׁפָּט שֶׁיֵּשׁ עִמּוֹ צְדָקָה--הֱוֵי אוֹמֵר זֶה בִּצּוּעַ, וְהִיא הַפְּשָׁרָה.

ז בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, קֹדֶם גְּמָר דִּין; אַף עַל פִּי שֶׁשָּׁמַע דִּבְרֵיהֶם, וְיָדַע לְהֵיכָן הַדִּין נוֹטֶה--מִצְוָה לִבְצֹעַ. אֲבָל אַחַר שֶׁגָּמַר הַדִּין וְאָמַר, אִישׁ פְּלוֹנִי אַתָּה חַיָּב, אִישׁ פְּלוֹנִי אַתָּה זַכָּאי--אֵינוּ רַשָּׁאי לַעֲשׂוֹת פְּשָׁרָה בֵּינֵיהֶן, אֵלָא יִקֹּב הַדִּין אֶת הָהָר.

ח [ה] אַף עַל פִּי שֶׁרָצוּ בַּעֲלֵי הַדִּין בִּפְשָׁרָה בְּבֵית דִּין--יֵשׁ לָהֶם לַחְזֹר וְלִתְבֹּעַ הַדִּין, עַד שֶׁיִּקְנוּ מִיַּד שְׁנֵיהֶם. [ו] יָפֶה כּוֹחַ הַפְּשָׁרָה מִכּוֹחַ הַדִּין: שֶׁשְּׁנֵי הִדְיוֹטוֹת שֶׁדָּנוּ--אֵין דִּינֵיהֶן דִּין, וְיֵשׁ לְבַעֲלֵי דִּין לַחְזֹר בָּהֶן; וְאִם עָשׂוּ פְּשָׁרָה, וְקָנוּ מִיָּדָן--אֵינָן יְכוּלִין לַחְזֹר בָּהֶן.

ט [ז] אָסוּר לְאֶחָד מִן הַדַּיָּנִין כְּשֶׁיָּצָא מִבֵּית דִּין לוֹמַר, אֲנִי הוּא הַמְּזַכֶּה אוֹ הַמְּחַיֵּב, וַחֲבֵרַי חוֹלְקִין עָלַי, וּמַה אֶעֱשֶׂה, וְהֶם רַבּוּ עָלַי. וְאִם אָמַר, הֲרֵי הוּא בִּכְלַל "הוֹלֵךְ רָכִיל, מְגַלֶּה-סּוֹד" (משלי יא,יג). וּמַעֲשֶׂה בְּתַלְמִיד אֶחָד שֶׁהוֹצִיא דְּבָרִים שֶׁנֶּאְמְרוּ בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ, לְאַחַר שְׁתַּיִם וְעֶשְׂרִים שָׁנָה; וְהוֹצִיאוּהוּ בֵּית דִּין מִן הַמִּדְרָשׁ, וְהִכְרִיזוּ עָלָיו, זֶה "מְגַלֶּה-סּוֹד".

י [ח] שָׁאַל אֶחָד מִבַּעֲלֵי דִּינִין לִכְתֹּב לוֹ פְּסַק דִּין, כּוֹתְבִין לוֹ כָּךְ--בָּא פְּלוֹנִי לְבֵית דִּין שֶׁלִּפְלוֹנִי עִם פְּלוֹנִי בַּעַל דִּינוֹ, שֶׁטְּעָנוֹ בְּכָּךְ, וְיָצָא זַכָּאי, אוֹ חַיָּב; וְנוֹתְנִין לוֹ. וְאֵין מַזְכִּירִין שֵׁם הַמְּזַכִּין וְלֹא שֵׁם הַמְּחַיְּבִין, אֵלָא בֵּית דִּינוֹ שֶׁלִּפְלוֹנִי, מִדִּבְרֵיהֶם נִזְכָּה פְּלוֹנִי.

יא [ט] כָּךְ הָיָה מִנְהָגָם שֶׁלְּאַנְשֵׁי יְרוּשָׁלַיִם: מַכְנִיסִין בַּעֲלֵי דִּינִין, וְשׁוֹמְעִין דִּבְרֵיהֶם וּטְעָנוֹתֵיהֶן, וּמַכְנִיסִין הָעֵדִים, וְשׁוֹמְעִין דִּבְרֵיהֶם; וּמוֹצִיאִין כָּל אָדָם לָחוּץ, וְנוֹשְׂאִין הַדַּיָּנִין וְנוֹתְנִין בֵּינֵיהֶם בַּדָּבָר, וְגוֹמְרִין אֶת הַדָּבָר. וְאַחַר כָּךְ מַכְנִיסִין בַּעֲלֵי דִּינִין, וְגָדוֹל שֶׁבַּדַּיָּנִין אוֹמֵר, אִישׁ פְּלוֹנִי אַתָּה זַכָּאי, אִישׁ פְּלוֹנִי אַתָּה חַיָּב--כְּדֵי שֶׁלֹּא יֵדַע אֶחָד מִבַּעֲלֵי דִּינִין אֵיזֶה דַּיָּן הוּא שֶׁזִּכָּה אוֹתוֹ, וְלֹא אֵיזֶה דַּיָּן הוּא שֶׁחִיְּבוֹ.

יב [י] דַּיָּן שְׁהוּא יוֹדֵעַ בַּחֲבֵרוֹ שְׁהוּא גַּזְלָן, אוֹ רָשָׁע--אָסוּר לְהִצְטָרַף עִמּוֹ, שֶׁנֶּאֱמָר "מִדְּבַר-שֶׁקֶר, תִּרְחָק" (שמות כג,ז). וְכָּךְ הָיוּ בְּקִיאֵי הַדַּעַת שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם עוֹשִׂין: אֵין יוֹשְׁבִין בַּדִּין, עַד שֶׁיֵּדְעוּ עִם מִי יוֹשְׁבִין; וְלֹא חוֹתְמִין עַל הַשְּׁטָר, עַד שֶׁיֵּדְעוּ מִי חוֹתֵם עִמָּהֶן; וְלֹא נִכְנָסִין לִסְעוֹדָה, עַד שֶׁיֵּדְעוּ מִי מֵסֶב עִמָּהֶן.

משנה תורה - ספר שופטים - הלכות סנהדרין - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו

יש לך שאלה או הערה?