משנה תורה מנוקד - ספר שופטים - הלכות סנהדרין פרק יב

משנה תורה - ספר שופטים - הלכות סנהדרין - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו

הִלְכּוֹת סַנְהֶדְּרִין פֵּרֶק יב

א כֵּיצַד דָּנִין דִּינֵי נְפָשׁוֹת: כְּשֶׁיָּבוֹאוּ עֵדִים לְבֵית דִּין, וְאוֹמְרִים רָאִינוּ זֶה אוֹ פְּלוֹנִי שֶׁעָבַר עֲבֵרָה פְּלוֹנִית--אוֹמְרִין לָהֶן, מַכִּירִין אַתֶּם אוֹתוֹ, הִתְרֵיתֶם בּוֹ; אִם אָמְרוּ אֵין אָנוּ מַכִּירִין אוֹתוֹ, אוֹ נִסְתַּפַּק לָנוּ, אוֹ שֶׁלֹּא הִתְרוּ בּוֹ--הֲרֵי זֶה פָּטוּר.

ב אֶחָד תַּלְמִיד חֲכָמִים, וְאֶחָד עַם הָאָרֶץ--צָרִיךְ הַתְרָאָה: שֶׁלֹּא נִתְּנָה הַתְרָאָה אֵלָא לְהַבְחִין בֵּין שׁוֹגֵג לְמֵזִיד, שֶׁמֶּא שׁוֹגֵג הָיָה.

ג וְכֵיצַד מַתְרִין בּוֹ: אוֹמְרִין לוֹ פְּרֹשׁ, אוֹ אַל תַּעֲשֶׂה, שֶׁזּוֹ עֲבֵרָה הִיא, וְחַיָּב אַתָּה עָלֶיהָ מִיתַת בֵּית דִּין, אוֹ מַלְקוּת. אִם פֵּרַשׁ, פָּטוּר. וְכֵן אִם שָׁתַק, אוֹ הִרְכִּין בְּרֹאשׁוֹ--פָּטוּר; אַפִלּוּ אָמַר יוֹדֵעַ אֲנִי, פָּטוּר: עַד שֶׁיַּתִּיר עַצְמוֹ לְמִיתָה, וְיֹאמַר עַל מְנָת כֵּן אֲנִי עוֹשֶׂה; וְאַחַר כָּךְ יֵהָרֵג.

ד וְצָרִיךְ שֶׁיַּעֲבֹר וְיַעֲשֶׂה תֵּכֶף לַהַתְרָאָה, בְּתוֹךְ כְּדֵי דִּבּוּר; אֲבָל אַחַר כְּדֵי דִּבּוּר, צָרִיךְ הַתְרָאָה אַחֶרֶת. וּבֵין שֶׁהִתְרָה בּוֹ אֶחָד מִן הָעֵדִים, אוֹ שֶׁהִתְרָה בּוֹ אַחֵר בִּפְנֵי עֵדִים--אַפִלּוּ אִשָּׁה אוֹ עֶבֶד, אַפִלּוּ שָׁמַע קוֹל הַמַּתְרֶה וְלֹא רָאָהוּ, וְאַפִלּוּ הִתְרָה בְּעַצְמוֹ--הֲרֵי זֶה נֶהְרָג.

ה [ג] אָמְרוּ הָעֵדִים הָיְתָה לוֹ הַתְרָאָה, וּמַכִּירִין אָנוּ אוֹתוֹ--מְאַיְּמִין בֵּית דִּין עֲלֵיהֶן. וְכֵיצַד מְאַיְּמִין עַל עֵדֵי נְפָשׁוֹת: אוֹמְרִין לָהֶן שֶׁמֶּא תֹּאמְרוּ מֵאֹמֶד וּמִשְּׁמוּעָה, עֵד מִפִּי עֵד, מִפִּי אָדָם נֶאֱמָן שָׁמַעְנוּ, אוֹ שֶׁמֶּא אֵין אַתֶּם יוֹדְעִים שֶׁסּוֹפֵנוּ לִבְדֹּק אֶתְכֶם בִּדְרִישָׁה וַחֲקִירָה.

ו הֱיוּ יוֹדְעִין שֶׁלֹּא כְּדִינֵי מְמוֹנוֹת, דִּינֵי נְפָשׁוֹת: דִּינֵי מְמוֹנוֹת, אָדָם נוֹתֵן מְמוֹנוֹ וּמִתְכַּפֵּר לוֹ; דִּינֵי נְפָשׁוֹת, דָּמוֹ וְדַם זַרְעוֹתָיו תְּלוּיִין בּוֹ עַד סוֹף הָעוֹלָם, שֶׁהֲרֵי לְקַיִן נֶאֱמָר "קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ, צֹעֲקִים" (בראשית ד,י), דָּמוֹ וְדַם זַרְעוֹתָיו.

ז לְפִיכָּךְ נִבְרָא אָדָם יְחִידִי בָּעוֹלָם--לְלַמַּד שֶׁכָּל הַמְּאַבֵּד נֶפֶשׁ אַחַת, מַעֲלִין עָלָיו כְּאִלּוּ אִבַּד עוֹלָם מָלֵא, וְכָל הַמְּקַיֵּם נֶפֶשׁ אַחַת, מַעֲלִין עָלָיו כְּאִלּוּ קִיַּם עוֹלָם מָלֵא.

ח הֲרֵי כָּל בָּאֵי הָעוֹלָם, בְּצוּרַת אָדָם הָרִאשׁוֹן הֶן נִבְרָאִין, וְאֵין פְּנֵי אֶחָד מֵהֶן, דּוֹמֶה לִפְנֵי חֲבֵרוֹ; לְפִיכָּךְ כָּל אֶחָד וְאֶחָד יָכוֹל לוֹמַר, בִּשְׁבִילִי נִבְרָא הָעוֹלָם.

ט שֶׁמֶּא תֹּאמְרוּ מַה לָנוּ וּלְצָרָה זוֹ, הֲלוֹא כְּבָר נֶאֱמָר "וְהוּא עֵד, אוֹ רָאָה אוֹ יָדָע . . ." (ויקרא ה,א); אוֹ שֶׁמֶּא תֹּאמְרוּ מַה לָנוּ וְלָחוּב בְּדָמוֹ שֶׁלְּזֶה, וַהֲלוֹא כְּבָר נֶאֱמָר "וּבַאֲבֹד רְשָׁעִים רִנָּה" (משלי יא,י).

י אִם עָמְדוּ בְּדִבְרֵיהֶם--מַכְנִיסִין אֶת הַגָּדוֹל שֶׁבָּעֵדִים, וּבוֹדְקִין אוֹתוֹ בִּדְרִישָׁה וּבַחֲקִירָה כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאַר בְּהִלְכּוֹת עֵדוּת. נִמְצֵאת עֵדוּתוֹ מְכֻוֶּנֶת--מַכְנִיסִין אֶת הַשֵּׁנִי, וּבוֹדְקִין אוֹתוֹ כָּרִאשׁוֹן; וְאַפִלּוּ הָיוּ הָעֵדִים מֵאָה, בּוֹדְקִין כָּל אֶחָד וְאֶחָד בִּדְרִישָׁה וַחֲקִירָה.

יא נִמְצְאוּ דִּבְרֵי כָּל הָעֵדִים מְכֻוָּנִין--פּוֹתְחִין בִּזְכוּת כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ, וְאוֹמְרִין לוֹ אִם לֹא חָטָאתָ אַל תִּירָא מִדִּבְרֵיהֶם; וְדָנִין אוֹתוֹ. אִם מָצְאוּ לוֹ זְכוּת, פּוֹטְרִין אוֹתוֹ; וְאִם לֹא מָצְאוּ לוֹ זְכוּת, אוֹסְרִין אוֹתוֹ עַד לְמָחָר.

יב וּבוֹ בַּיּוֹם מִזְדַוְּגִין הַסַּנְהֶדְּרִין זוֹגוֹת זוֹגוֹת, לְעַיַּן בְּדִינוֹ; וּמְמַעֲטִין בְּמַאֲכָל, וְאֵין שׁוֹתִין יַיִן כָּל אוֹתוֹ הַיּוֹם, וְנוֹשְׂאִין וְנוֹתְנִין בַּדָּבָר כָּל הַלַּיְלָה, כָּל אֶחָד וְאֶחָד עִם זוֹג שֶׁלּוֹ אוֹ עִם עַצְמוֹ בְּבֵיתוֹ.

יג וּלְמָחֳרָת מַשְׁכִּימִין לְבֵית דִּין, הַמְּזַכֶּה אוֹמֵר אֲנִי הוּא הַמְּזַכֶּה, וּמְזַכֶּה אֲנִי בִּמְקוֹמִי; וְהַמְּחַיֵּב אוֹמֵר אֲנִי מְחַיֵּב בִּמְקוֹמִי, אוֹ חָזַרְתִּי וַאֲנִי מְזַכֶּה. וְאִם טָעוּ בַּדָּבָר, וְלֹא יָדְעוּ מִי הֶם שֶׁחִיְּבוּ אוֹ זִכּוּ מִטַּעַם אֶחָד שְׁאֵינָן נֶחְשָׁבִין אֵלָא בְּאֶחָד כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ--הֲרֵי סוֹפְרֵי הַדַּיָּנִין מַזְכִּירִין אוֹתָן, שֶׁהֲרֵי הֶן כּוֹתְבִין טַעַם שֶׁלְּכָל אֶחָד וְאֶחָד.

יד וּמַתְחִילִין בְּדִינוֹ: אִם מָצְאוּ לוֹ זְכוּת, פְּטָרוּהוּ; וְאִם הֻצְרְכוּ לְהוֹסִיף, מוֹסִיפִין. רַבּוּ הַמְּחַיָּבִין, וְנִתְחַיַּב--מוֹצִיאִין אוֹתוֹ לְהָרְגוֹ. וּמְקוֹם שֶׁהוֹרְגִין בּוֹ בֵּית דִּין--יִהְיֶה חוּץ לְבֵית דִּין, וְרָחוֹק מִבֵּית דִּין: שֶׁנֶּאֱמָר "הוֹצֵא אֶת-הַמְקַלֵּל, אֶל-מִחוּץ לַמַּחֲנֶה" (ויקרא כד,יד). וְיֵרָאֶה לִי שֶׁיִּהְיֶה רָחוֹק, כְּמוֹ שִׁשָּׁה מִילִין, כְּמַה שֶׁהָיָה בֵּין בֵּית דִּינוֹ שֶׁלְּמֹשֶׁה רַבֵּנוּ שֶׁהָיָה לִפְנֵי אֹהֶל מוֹעֵד, וּבֵין סוֹף מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל.

טו [ד] מִי שֶׁנִּגְמַר דִּינוֹ--אֵין מַשְׁהִין אוֹתוֹ, אֵלָא יֵהָרֵג בְּיוֹמוֹ. אַפִלּוּ הָיְתָה עֻבְרָה--אֵין מַמְתִּינִין לָהּ, עַד שֶׁתֵּלֵד, וּמַכִּין אוֹתָהּ כְּנֶגֶד בֵּית הַהֵרָיוֹן, עַד שֶׁיָּמוּת הַוֶּלֶד תְּחִלָּה. אֲבָל אִם יָשְׁבָה עַל הַמַּשְׁבֵּר--מַמְתִּינִין לָהּ, עַד שֶׁתֵּלֵד. וְכָל אִשָּׁה שֶׁתֵּהָרֵג, מֻתָּר לֵהָנוֹת בִּשְׂעָרָהּ.

טז [ה] מִי שֶׁהָיָה יוֹצֶא לֵהָרֵג, וְהָיָה זִבְחוֹ זָבוּחַ--אֵין הוֹרְגִין אוֹתוֹ, עַד שֶׁמַּזִּין עָלָיו מִדַּם חַטָּאתוֹ וַאֲשָׁמוֹ. וְאִם נִגְמַר דִּינוֹ, וַעֲדַיִן לֹא נִשְׁחַט הַזֶּבַח--אֵין מַמְתִּינִין לוֹ עַד שֶׁיַּקְרִיבוּ עָלָיו קָרְבָּנוֹ, שְׁאֵין מְעַנִּין אֶת הַדִּין.

משנה תורה - ספר שופטים - הלכות סנהדרין - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו

יש לך שאלה או הערה?