משנה תורה מנוקד - ספר שופטים - הלכות סנהדרין פרק ו

משנה תורה - ספר שופטים - הלכות סנהדרין - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו

הִלְכּוֹת סַנְהֶדְּרִין פֵּרֶק ו

א כָּל דַּיָּן שֶׁדָּן דִּינֵי מְמוֹנוֹת וְטָעָה--אִם טָעָה בִּדְבָרִים הַגְּלוּיִין הַיְּדוּעִין, כְּגוֹן דִּינִין הַמְּפֹרָשִׁין בַּמִּשְׁנָה אוֹ בַּתַּלְמוּד--חוֹזֵר הַדִּין וּמַחְזִירִין הַדָּבָר כְּשֶׁהָיָה מִקֹּדֶם, וְדָנִין בּוֹ כַּהֲלָכָה.

ב וְאִם אֵי אִפְשָׁר לְהַחְזִיר, כְּגוֹן שֶׁהָלַךְ זֶה שֶׁנָּטַל הַמָּמוֹן שֶׁלֹּא כַּדִּין לִמְדִינַת הַיָּם, אוֹ שֶׁהָיָה אַלָּם, אוֹ שֶׁטִּמֵּא דָּבָר הַטָּהוֹר, אוֹ שֶׁהוֹרָה בַּכְּשֵׁרָה שְׁהִיא טְרֵפָה וְהֶאֱכִילָהּ לַכְּלָבִים, וְכַיּוֹצֶא בְּזֶה--הֲרֵי זֶה פָּטוּר מִלְּשַׁלַּם: אַף עַל פִּי שֶׁגָּרַם לְהֶזֵּק, לֹא נִתְכַּוַּן לְהַזִּיק.

ג [ב] טָעָה בְּשִׁקּוּל הַדַּעַת, כְּגוֹן דָּבָר שְׁהוּא מַחְלֹקֶת תַּנָּאִין אוֹ אֲמוֹרָאִין, וְלֹא נִפְסְקָה הֲלָכָה כְּאֶחָד מֵהֶן בַּפֵּרוּשׁ, וְעָשָׂה כְּאֶחָד מֵהֶן, וְלֹא יָדַע שֶׁכְּבָר פָּשַׁט הַמַּעֲשֶׂה בְּכָל הָעוֹלָם כְּדִבְרֵי הָאַחֵר--אִם הָיָה זֶה הַדַּיָּן מֻמְחֶה, וְנוֹטֵל רְשׁוּת מֵרֹאשׁ גָּלוּת, אוֹ שֶׁלֹּא הָיָה נוֹטֵל רְשׁוּת, אֲבָל קִבְּלוּ אוֹתוֹ בַּעֲלֵי דִּינִין עֲלֵיהֶן--הוֹאִיל וְהוּא מֻמְחֶה, חוֹזֵר הַדִּין; וְאִם אֵי אִפְשָׁר לְהַחְזִיר, פָּטוּר מִלְּשַׁלַּם.

ד אֶחָד הַנּוֹטֵל רְשׁוּת מֵרֹאשׁ גָּלוּת, אוֹ הַנּוֹטֵל רְשׁוּת מִבֵּית דִּין שֶׁלְּיִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אֲבָל לֹא בְּחוּצָה לָאָרֶץ, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.

ה [ג] הָיָה הַטּוֹעֶה מֻמְחֵה בֵּית דִּין, וְלֹא נָטַל רְשׁוּת וְלֹא קִבְּלוּ אוֹתוֹ בַּעֲלֵי דִּינִין עֲלֵיהֶן, אוֹ שֶׁלֹּא הָיָה מֻמְחֶה, אֲבָל קִבְּלוּ אוֹתוֹ בַּעֲלֵי דִּינִין עֲלֵיהֶן לָדוּן לָהֶן כַּדִּין, וְטָעָה בְּשִׁקּוּל הַדַּעַת--אִם נָשָׂא וְנָתַן בַּיָּד, מַה שֶׁעָשָׂה עָשׂוּי וִישַׁלַּם מִבֵּיתוֹ. וְאִם לֹא נָשָׂא וְנָתַן בַּיָּד, יַחְזֹר הַדִּין; וְאִם אֵי אִפְשָׁר לַחְזֹר, יְשַׁלַּם מִבֵּיתוֹ.

ו [ד] אֲבָל מִי שְׁאֵינוּ מֻמְחֶה, וְלֹא קִבְּלוּ אוֹתוֹ בַּעֲלֵי דִּינִין--אַף עַל פִּי שֶׁנָּטַל רְשׁוּת--הֲרֵי זֶה בִּכְלַל בַּעֲלֵי זְרוֹעַ, וְאֵינוּ בִּכְלַל הַדַּיָּנִין. לְפִיכָּךְ אֵין דִּינָיו דִּין, בֵּין טָעָה בֵּין לֹא טָעָה; וְכָל אֶחָד מִבַּעֲלֵי דִּינִין--אִם רָצָה, חוֹזֵר וְדָן בִּפְנֵי בֵּית דִּין.

ז וְאִם טָעָה, וְנָשָׂא וְנָתַן בַּיָּד--חַיָּב לְשַׁלַּם מִבֵּיתוֹ, וְחוֹזֵר וְלוֹקֵחַ מִבַּעַל דִּין זֶה שֶׁנָּתַן לוֹ שֶׁלֹּא כַּהֲלָכָה. וְאִם אֵין לוֹ לְהַחְזִיר, אוֹ שֶׁטִּמֵּא, אוֹ שֶׁהֶאֱכִיל דָּבָר הַמֻּתָּר לַכְּלָבִים--יְשַׁלַּם כְּדִין כָּל גּוֹרֵם לְהַזִּיק, שֶׁזֶּה מִתְכַּוֵּן לְהַזִּיק הוּא.

ח [ה] דַּיָּן שֶׁטָּעָה, וְחִיַּב שְׁבוּעָה לְמִי שְׁאֵינוּ חַיָּב בָּהּ, וְעָשָׂה זֶה פְּשָׁרָה עִם בַּעַל דִּינוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא יִשָּׁבַע, וְאַחַר כָּךְ יָדַע שְׁאֵינוּ בֶּן שְׁבוּעָה--אַף עַל פִּי שֶׁקָּנוּ מִיָּדוֹ עַל הַפְּשָׁרָה, אֵינָהּ כְּלוּם: שֶׁלֹּא קִבַּל עָלָיו לִתֵּן לוֹ אוֹ לִמְחֹל לוֹ, אֵלָא כְּדֵי שֶׁיִּפָּטֵר מִשְּׁבוּעָה שֶׁחִיְּבוֹ בָּהּ הַטּוֹעֶה; וְכָל קִנְיָן בִּטְעוּת, חוֹזֵר. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֶא בְּזֶה.

ט [ו] שְׁנַיִם שֶׁנִּתְעַצְּמוּ בַּדִּין--אֶחָד אוֹמֵר נָדוּן כָּאן, וְאֶחָד אוֹמֵר נַעֲלֶה לְבֵית דִּין הַגָּדוֹל שֶׁמֶּא יִטְעוּ אֵלּוּ הַדַּיָּנִין וְיוֹצִיאוּ מָמוֹן שֶׁלֹּא כַּדִּין--כּוֹפִין אוֹתוֹ, וְדָן בְּעִירוֹ. וְאִם אָמַר כִּתְבוּ וּתְנוּ לִי מֵאֵיזֶה טַעַם דַּנְתּוּנִי, שֶׁמֶּא טְעִיתֶם--כּוֹתְבִים וְנוֹתְנִין לוֹ, וְאַחַר כָּךְ מוֹצִיאִין מִמֶּנּוּ. וְאִם הֻצְרַךְ דָּבָר לִשְׁאֹל מִבֵּית דִּין הַגָּדוֹל שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם--כּוֹתְבִין וְשׁוֹלְחִין וְשׁוֹאֲלִין, וְדָנִין לָהֶם בְּעִירָם כְּפִי מַה שֶׁיָּבוֹא בִּכְתָב בֵּית דִּין הַגָּדוֹל.

י [ז] בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, בִּשְׁאָר הַדִּינִין שֶׁזֶּה טוֹעֵן וְזֶה טוֹעֵן, אוֹ בְּשֶׁאָמַר הַמַּלְוֶה נָדוּן כָּאן וְהַלּוֹוֶה אוֹמֵר נֵלֵךְ לְבֵית דִּין הַגָּדוֹל. אֲבָל אִם אָמַר הַמַּלְוֶה נֵלֵךְ לְבֵית דִּין הַגָּדוֹל--כּוֹפִין אֶת הַלּוֹוֶה וְעוֹלֶה עִמּוֹ, שֶׁנֶּאֱמָר "עֶבֶד לֹוֶה, לְאִישׁ מַלְוֶה" (משלי כב,ז).

יא וְכֵן אִם טָעַן זֶה שֶׁהִזִּיקוֹ אוֹ גְּזָלוֹ, וְרָצָה הַטּוֹעֵן לַעֲלוֹת--כּוֹפִין בֵּית דִּין שֶׁבְּעִירוֹ אֶת הַנִּטְעָן לַעֲלוֹת עִמּוֹ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֶא בְּזֶה.

יב [ח] בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, בְּשֶׁהָיוּ שָׁם עֵדִים אוֹ רְאָיָה לַנִּגְזָל אוֹ לַנִּזָּק אוֹ לַמַּלְוֶה; אֲבָל טְעָנָה רֵיקָנִית, אֵין מְחַיְּבִין אֶת הַנִּטְעָן לָצֵאת כְּלָל, אֵלָא נִשְׁבָּע בִּמְקוֹמוֹ, וְנִפְטָר.

יג [ט] וְכֵן הַדִּין בַּזְּמָן הַזֶּה, שְׁאֵין שָׁם בֵּית דִּין גָּדוֹל, אֲבָל יֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן חֲכָמִים גְּדוֹלִים מֻמְחִין לָרַבִּים, וּמְקוֹמוֹת שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן תַּלְמִידִים שְׁאֵינָן כְּמוֹתָן: אִם אָמַר הַמַּלְוֶה, נֵלֵךְ לְמָקוֹם פְּלוֹנִי שֶׁבְּאַרְצוֹ לִפְנֵי פְּלוֹנִי הַגָּדוֹל, וְנָדוּן לְפָנָיו בְּדִין זֶה--שֶׁכּוֹפִין אֶת הַלּוֹוֶה, וְהוֹלֵךְ עִמּוֹ. וְכָּךְ הָיוּ מַעֲשִׂים בִּסְפָרַד בְּכָל יוֹם.

משנה תורה - ספר שופטים - הלכות סנהדרין - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו

יש לך שאלה או הערה?