משנה תורה מנוקד - ספר משפטים - הלכות טוען ונטען פרק ו

משנה תורה - ספר משפטים - הלכות טוען ונטען - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז

הִלְכּוֹת טוֹעֵן וְנִטְעָן פֵּרֶק ו

א בַּעֲלֵי דִּינִין שֶׁבָּאוּ לְבֵית דִּין--טָעַן הָאֶחָד וְאָמַר, מָנֶה יֵשׁ לִי אֵצֶל זֶה שֶׁהִלְוִיתִיהוּ, אוֹ שֶׁהִפְקַדְתִּי אֶצְלוֹ, אוֹ שֶׁגָּזַל מִמֶּנִּי, אוֹ שֶׁיֵּשׁ לִי אֶצְלוֹ בִּשְׂכָרִי, וְכָל כַּיּוֹצֶא בְּזֶה, וְהֵשִׁיב הַנִּטְעָן וְאָמַר אֵינִי חַיָּב לָךְ כְּלוּם, אוֹ אֵין לָךְ בְּיָדִי כְּלוּם, אוֹ שֶׁקֶר הוּא טוֹעֵן--אֵין זוֹ תְּשׁוּבָה נְכוֹנָה: אֵלָא אוֹמְרִים בֵּית דִּין לַנִּטְעָן, הָשֵׁב עַל טְעָנָתוֹ וּפָרַשׁ הַתְּשׁוּבָה כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשׁ זֶה טְעָנָתוֹ, וֶאֱמֹר אִם לָוִיתָ מִמֶּנּוּ אוֹ לֹא לָוִיתָ, הִפְקִיד אֶצְלָךְ אוֹ לֹא הִפְקִיד אֶצְלָךְ, גְּזַלְתּוֹ אוֹ לֹא גְזַלְתּוֹ, שָׂכַרְתָּ אוֹתוֹ אוֹ לֹא שָׂכַרְתָּ. וְכֵן בִּשְׁאָר הַטְּעָנוֹת.

ב וּמִפְּנֵי מַה אֵין מְקַבְּלִים מִמֶּנּוּ תְּשׁוּבָה זוֹ--שֶׁמֶּא טוֹעֶה הוּא בְּדַעְתּוֹ, וְיָבוֹא לְהִשָּׁבַע עַל שֶׁקֶר: שֶׁהֲרֵי אִפְשָׁר שֶׁהִלְוָהוּ כְּמוֹ שֶׁטָּעַן, וְהִחְזִיר זֶה אֶת הַחוֹב לִבְנוֹ אוֹ לְאִשְׁתּוֹ, אוֹ שֶׁנָּתַן לוֹ מַתָּנָה כְּנֶגֶד הַחוֹב, וִידַמֶּה בְּדַעְתּוֹ שֶׁנִּפְטַר מִן הַחוֹב.

ג לְפִיכָּךְ אוֹמְרִים לוֹ הֵיאַךְ תֹּאמַר אֵינִי חַיָּב כְּלוּם, שֶׁמֶּא אַתָּה מִתְחַיֵּב מִן הַדִּין לְשַׁלַּם וְאֵין אַתָּה יוֹדֵעַ, אֵלָא הוֹדִיעַ לַדַּיָּנִין פֵּרוּשׁ הַדְּבָרִים, וְהֶם יוֹדִיעוּךָ אִם אַתָּה חַיָּב אוֹ אֵין אַתָּה חַיָּב. וְאַפִלּוּ הָיָה חָכָם גָּדוֹל, אוֹמְרִים לוֹ אֵין לָךְ הֶפְסֵד שֶׁתָּשִׁיב עַל טְעָנָתוֹ וְתוֹדִיעֵנוּ כֵּיצַד אֵין אַתָּה חַיָּב לוֹ, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הָיוּ דְּבָרִים מֵעוֹלָם, אוֹ מִפְּנֵי שֶׁהָיוּ וְהִחְזַרְתָּ לוֹ: שֶׁהֲרֵי אָנוּ דָּנִין בְּמִתּוֹךְ שֶׁיָּכוֹל לוֹמַר בְּכָל מָקוֹם.

ד וְכֵן אִם טָעַן הַטּוֹעֵן וְאָמַר, זֶה חַיָּב לִי מָנֶה, אוֹ מָנֶה יֵשׁ לִי אֵצֶל זֶה--אוֹמְרִים לוֹ מֵאֵיזֶה פָּנִים, הִלְוִיתָ אוֹתוֹ, אוֹ הִפְקַדְתָּ אֶצְלוֹ, אוֹ הִזִּיק מְמוֹנָךְ; אֱמֹר הֵיאַךְ נִתְחַיַּב לָךְ: שֶׁהֲרֵי אִפְשָׁר שֶׁיְּדַמֶּה שְׁהוּא חַיָּב לוֹ, וְהוּא אֵינוּ חַיָּב--כְּגוֹן שֶׁחֲשָׁדוֹ שֶׁגְּנָבוֹ, אוֹ שֶׁאָמַר לוֹ שֶׁאֶתֵּן לָךְ מַתָּנָה, וְכַיּוֹצֶא בְּזֶה.

ה הֲרֵי שֶׁטָּעַן עָלָיו שֶׁהִלְוָהוּ מָנֶה, וְהֵשִׁיב זֶה וְאָמַר לֹא הָיוּ דְּבָרִים מֵעוֹלָם, וְאַחַר כָּךְ הֵבִיא הַטּוֹעֵן עֵדִים שֶׁהִלְוָהוּ בִּפְנֵיהֶם, וְחָזַר הַנִּטְעָן וְאָמַר כֵּן הָיָה לָוִיתִי וּפָרַעְתִּי--אֵין מְקַבְּלִין מִמֶּנּוּ, אֵלָא הֻחְזַק כַּפְרָן וּמְשַׁלֵּם. אֲבָל אִם הֵשִׁיב אֵינִי חַיָּב לָךְ כְּלוּם, אוֹ אֵין לָךְ בְּיָדִי כְּלוּם, אוֹ שֶׁקֶר אַתָּה טוֹעֵן, וְכָל כַּיּוֹצֶא בְּזֶה, וְהָלַךְ הַתּוֹבֵעַ וְהֵבִיא עֵדִים שֶׁהִלְוָהוּ בִּפְנֵיהֶם, וְאָמַר הַנִּתְבָּע כֵּן הָיָה אֲבָל הִחְזַרְתִּי לוֹ פִּקְדוֹנוֹ, אוֹ פְּרַעְתִּיו חוֹבוֹ--לֹא הֻחְזַק כַּפְרָן, וְנִשְׁבָּע הֶסֵּת וְנִפְטָר.

ו [ב] רָאוּהוּ עֵדִים שֶׁמָּנָה לוֹ מָעוֹת, וְלֹא יָדְעוּ מַה הֶן--תְּבָעוֹ בְּבֵית דִּין וְאָמַר לוֹ, תֶּן לִי מָעוֹת שֶׁהִלְוִיתִיךָ, וְאָמַר לוֹ מַתָּנָה נְתַתֶּם לִי, אוֹ פֵּרָעוֹן הָיוּ--הֲרֵי זֶה נֶאֱמָן, וְנִשְׁבָּע הֶסֵּת וְנִפְטָר. אָמַר לֹא הָיוּ דְּבָרִים מֵעוֹלָם, וְאַחַר כָּךְ בָּאוּ הָעֵדִים שֶׁמָּנָה לוֹ בִּפְנֵיהֶם--הֻחְזַק כַּפְרָן. וּלְעוֹלָם אֵין אָדָם יֻחְזַק כַּפְרָן, עַד שֶׁיִּכְפֹּר בְּבֵית דִּין, וְיָבוֹאוּ שְׁנֵי עֵדִים, וְיַכְחִישׁוּהוּ בְּמַה שֶׁכָּפַר.

ז [ג] מָנֶה הִלְוִיתִיךָ, כָּפַר בְּבֵית דִּין וְאָמַר לֹא הָיוּ דְּבָרִים מֵעוֹלָם, וּבָאוּ שְׁנֵי עֵדִים שֶׁלָּוָה מִמֶּנּוּ מָנֶה וּפְרָעוֹ, וְהַמַּלְוֶה אוֹמֵר לֹא נִפְרַעְתִּי--הֲרֵי זֶה חַיָּב לְשַׁלַּם: שֶׁכָּל הָאוֹמֵר לֹא לָוִיתִי, וּבָאוּ עֵדִים שֶׁלָּוָה--כְּאוֹמֵר לֹא פָרַעְתִּי; וְנִמְצָא הַלּוֹוֶה אוֹמֵר לֹא פָרַעְתִּי, וְהָעֵדִים מְעִידִים שֶׁפָּרַע--הוֹדָאַת בַּעַל דִּין, כְּמֵאָה עֵדִים. וְאֵין הַמַּלְוֶה חַיָּב שְׁבוּעָה כְּלָל, שֶׁהֲרֵי הֻחְזַק זֶה כַּפְרָן.

ח וְכֵן אִם הוֹצִיא עָלָיו כְּתָב יָדוֹ שְׁהוּא חַיָּב לוֹ, וְאָמַר לֹא הָיוּ דְּבָרִים מֵעוֹלָם וְזֶה אֵינוּ כְּתָב יָדִי--אִם הֻחְזַק כְּתָב יָדוֹ בְּבֵית דִּין, אוֹ שֶׁבָּאוּ עֵדִים שְׁהוּא כְּתָב יָדוֹ--הֲרֵי זֶה הֻחְזַק כַּפְרָן, וּמְשַׁלֵּם.

ט [ד] מָנֶה הִלְוִיתִיךָ וְהוּא לִי בְּיָדָךְ, אָמַר לוֹ הַנִּטְעָן וַהֲלוֹא פְרַעְתִּיךָ בִּפְנֵי פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי, וּבָאוּ פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי וְאָמְרוּ, לֹא הָיוּ דְּבָרִים מֵעוֹלָם--לֹא הֻחְזַק כַּפְרָן, שְׁאֵין הָעֵדִים זוֹכְרִין אֵלָא דָּבָר שְׁהֶם עֵדִים בּוֹ. לְפִיכָּךְ יִשָּׁבַע הַלּוֹוֶה הֶסֵּת, וְיִפָּטֵר.

י כַּיּוֹצֶא בּוֹ, תֶּן לִי מָנֶה שֶׁהִלְוִיתִיךָ וְאַתָּה בְּצַד עַמּוּד פְּלוֹנִי, וְאָמַר הַנִּטְעָן לֹא עָמַדְתִּי בְּצַד עַמּוּד זֶה מֵעוֹלָם, וּבָאוּ עֵדִים שֶׁעָמַד--לֹא הֻחְזַק כַּפְרָן: שְׁאֵין אָדָם מֵשִׂים דַּעְתּוֹ, לִדְבָרִים שְׁאֵין בָּהֶן מַמָּשׁ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֶא בְּזֶה.

יא [ה] תֶּן לִי מָנֶה שֶׁהִלְוִיתִיךָ וַהֲרֵי הָעֵדִים, וְאָמַר הַנִּטְעָן פְּרַעְתִּיךָ בִּפְנֵי פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי--אוֹמְרִין לַלּוֹוֶה, הָבֵא אוֹתָם וְהִפָּטֵר. לֹא בָאוּ, אוֹ שֶׁמֵּתוּ, אוֹ שֶׁהָלְכוּ לִמְדִינַת הַיָּם--יִשָּׁבַע הֶסֵּת שֶׁפְּרָעוֹ: שְׁאֵין אָנוּ מַצְרִיכִים אוֹתוֹ לַהֲבִיאָן אֵלָא לְבָרַר דְּבָרָיו, וּלְהִפָּטֵר אַף מִשְּׁבוּעָה, שֶׁהַמַּלְוֶה אֶת חֲבֵרוֹ בְּעֵדִים, אֵינוּ צָרִיךְ לְפָרְעוֹ בְּעֵדִים כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.

יב [ו] אָמַר לוֹ בִּפְנֵי עֵדִים, מָנֶה לִי בְּיָדָךְ, אָמַר לוֹ הִין, לְמָחָר תְּבָעוֹ בַּדִּין וְהֵבִיא עֵדִים, וְטָעַן וְאָמַר מַשְׁטֶה הָיִיתִי בָּךְ, וְאֵין לָךְ בְּיָדִי כְּלוּם--אַפִלּוּ אָמַר, לֹא הָיוּ דְּבָרִים מֵעוֹלָם--פָּטוּר, וְנִשְׁבָּע הֶסֵּת שְׁאֵין לוֹ בְּיָדוֹ כְּלוּם: שֶׁהֲרֵי לֹא אָמַר לָהֶם אַתֶּם עֵדַי, וְדָבָר שְׁאֵינוּ עֵדוּת, אֵין אָדָם זוֹכְרוֹ; וּלְפִיכָּךְ אִם אָמַר לֹא הָיוּ דְּבָרִים מֵעוֹלָם, לֹא הֻחְזַק כַּפְרָן.

יג [ז] וְלֹא עוֹד, אֵלָא אַפִלּוּ הִטְמִין לוֹ עֵדִים אֲחוֹרֵי הַגָּדֵר, וְאָמַר לוֹ מָנֶה לִי בְּיָדָךְ, אָמַר לוֹ הִין, רְצוֹנָךְ שֶׁיָּעִיד פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי, אָמַר לוֹ לֹא, שֶׁמֶּא תִּכְפֵּנִי בַּדִּין לְמָחָר, וְאֵין לִי מַה אֶתֵּן לָךְ, וּלְמָחָר תְּבָעוֹ בַּדִּין בְּאֵלּוּ הָעֵדִים--בֵּין שֶׁטָּעַן וְאָמַר מַשְׁטֶה הָיִיתִי בּוֹ, בֵּין שֶׁאָמַר לֹא הָיוּ דְּבָרִים מֵעוֹלָם--הֲרֵי זֶה נִשְׁבָּע הֶסֵּת וְנִפְטָר: שְׁאֵין כָּאן עֵדוּת, עַד שֶׁיֹּאמַר הַלּוֹוֶה אַתֶּם עֵדַי, אוֹ יֹאמַר הַמַּלְוֶה בִּפְנֵי הַלּוֹוֶה, וְיִשְׁתֹּק הַלּוֹוֶה. אֲבָל בְּעֵדוּת כְּזוֹ, לֹא יֻחְזַק כַּפְרָן.

יד מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁהָיוּ קוֹרִין לוֹ קָב רְשׁוּ, כְּלוֹמַר שֶׁיֵּשׁ עָלָיו חוֹבוֹת הַרְבֵּה--אָמַר מִי הוּא שֶׁאֲנִי חַיָּב לוֹ אֵלָא פְּלוֹנִי, וּבָא פְּלוֹנִי וּתְבָעוֹ, וְאָמַר הוּא, אֵינִי חַיָּב לוֹ כְּלוּם. וְאָמְרוּ חֲכָמִים, יִשָּׁבַע הֶסֵּת וְיִפָּטֵר.

טו וְכֵן אֶחָד הָיוּ אוֹמְרִים עָלָיו שְׁהוּא בַּעַל מָמוֹן--בְּשָׁעַת מִיתָתוֹ אָמַר אִלּוּ הָיָה לִי מָמוֹן, הֲלוֹא הָיִיתִי פּוֹרְעוֹ לִפְלוֹנִי וּפְלוֹנִי; וְאַחַר מִיתָתוֹ בָּא אוֹתוֹ פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי לִתְבֹּעַ. וְאָמְרוּ חֲכָמִים, אֵין לָהֶם כְּלוּם, שֶׁאָדָם עָשׂוּי לְהַרְאוֹת עַצְמוֹ שְׁאֵינוּ בַּעַל מָמוֹן, וְשֶׁלֹּא הִנִּיחַ בָּנָיו בַּעֲלֵי מָמוֹן. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֶא בִּדְבָרִים אֵלּוּ.

טז [ח] אַף עַל פִּי שֶׁהַמַּטְמִין עֵדִים אֵינָהּ עֵדוּת, וְכֵן הַמּוֹדֶה מֵעַצְמוֹ וְעֵדִים שׁוֹמְעִין אוֹתוֹ, וְכֵן הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ בִּפְנֵי עֵדִים מָנֶה לִי בְּיָדָךְ וְאָמַר לוֹ הִין--כָּל אֵלּוּ הַדְּבָרִים וְכַיּוֹצֶא בָּהֶן--כְּשֶׁיָּבוֹאוּ לְבֵית דִּין, אוֹמְרִין לַנִּתְבָּע לָמָּה לֹא תִתֵּן לְזֶה מַה שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֶצְלָךְ: אָמַר אֵין לוֹ אֶצְלִי כְּלוּם, אוֹמְרִים לוֹ וַהֲלוֹא אַתָּה אָמַרְתָּ בִּפְנֵי אֵלּוּ כָּךְ וְכָּךְ, אוֹ אַתָּה הוֹדֵיתָ מֵעַצְמָךְ. אִם עָמַד וְשִׁלַּם, הֲרֵי מוּטָב; וְאִם לֹא טָעַן, אֵין טוֹעֲנִין לוֹ. אֲבָל אִם טָעַן וְאָמַר, מַשְׁטֶה הָיִיתִי בּוֹ, אוֹ לֹא הָיוּ דְּבָרִים מֵעוֹלָם, אוֹ שֶׁלֹּא לְהַשְׁבִּיעַ אֶת עַצְמִי נִתְכַּוַּנְתִּי--פָּטוּר, וְנִשְׁבָּע הֶסֵּת כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.

משנה תורה - ספר משפטים - הלכות טוען ונטען - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז

יש לך שאלה או הערה?