משנה תורה מנוקד - ספר משפטים - הלכות מלווה ולווה פרק ה

משנה תורה - ספר משפטים - הלכות מלווה ולווה - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז

הִלְכּוֹת מַלְוֶה וְלוֹוֶה פֵּרֶק ה

א הַגּוֹי וְגֵר תּוֹשָׁב, לוֹוִין מֵהֶן וּמַלְוִין אוֹתָן בְּרִבִּית: שֶׁנֶּאֱמָר "לֹא-תַשִּׁיךְ לְאָחִיךָ" (דברים כג,כ)--"לְאָחִיךָ" אָסוּר, וְלִשְׁאָר הָעוֹלָם מֻתָּר. וּמִצְוַת עֲשֵׂה לְהַשִּׁיךְ לַגּוֹי, שֶׁנֶּאֱמָר "לַנָּכְרִי תַשִּׁיךְ" (דברים כג,כא)--מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ, שֶׁזּוֹ מִצְוַת עֲשֵׂה; וְזֶה הוּא דִּין תּוֹרָה.

ב אָסְרוּ חֲכָמִים שֶׁיִּהְיֶה יִשְׂרָאֵל מַלְוֶה אֶת הַגּוֹי בְּרִבִּית קְצוּצָה, אֵלָא בִּכְדֵי חַיָּיו. גָּזְרוּ שֶׁמֶּא יִלְמֹד מִמַּעֲשָׂיו, בְּרֹב יְשִׁיבָתוֹ עִמּוֹ; לְפִיכָּךְ מֻתָּר לִלְווֹת מִן הַגּוֹי בְּרִבִּית, שֶׁהֲרֵי הוּא בּוֹרֵחַ מִלְּפָנָיו, וְאֵינוּ רָגִיל אֶצְלוֹ. וְתַלְמִיד חֲכָמִים, שְׁאֵינוּ בָּא לִלְמֹד מִמַּעֲשָׂיו, מֻתָּר לְהַלְווֹת לַגּוֹי בְּרִבִּית, אַפִלּוּ לְהַרְוִיחַ. וְכָל אֲבַק רִבִּית עִם הַגּוֹיִים, מֻתֶּרֶת לַכֹּל.

ג יִשְׂרָאֵל שֶׁלָּוָה מָעוֹת מִן הַגּוֹי בְּרִבִּית, וּבִקַּשׁ לְהַחְזִירָם לוֹ--מְצָאוֹ יִשְׂרָאֵל אַחֵר, וְאָמַר לוֹ תְּנֵם לִי וַאֲנִי אַעֲלֶה לָךְ כְּדֶרֶךְ שֶׁאַתָּה מַעֲלֶה לַגּוֹי--הֲרֵי זוֹ רִבִּית קְצוּצָה, אַפִלּוּ הִעְמִידוֹ אֵצֶל הַגּוֹי: עַד שֶׁיִּטֹּל הַגּוֹי מָעוֹתָיו, וְיַחְזֹר וְיִתְּנֵם בְּיַד יִשְׂרָאֵל הָאַחֵר.

ד גּוֹי שֶׁלָּוָה מָעוֹת מִיִּשְׂרָאֵל בְּרִבִּית, וּבִקַּשׁ לְהַחְזִירָם לוֹ--מְצָאוֹ יִשְׂרָאֵל אַחֵר, וְאָמַר לוֹ תְּנֵם לִי וַאֲנִי אַעֲלֶה לָךְ כְּדֶרֶךְ שֶׁאַתָּה מַעֲלֶה לְיִשְׂרָאֵל--הֲרֵי זֶה מֻתָּר; וְאִם הִעְמִידוֹ אֵצֶל יִשְׂרָאֵל--אַף עַל פִּי שֶׁנָּתַן הַגּוֹי הַמָּעוֹת בְּיָדוֹ--הוֹאִיל וּמִדַּעַת יִשְׂרָאֵל נָתַן, הֲרֵי זוֹ רִבִּית קְצוּצָה.

ה אָסוּר לְיִשְׂרָאֵל לִתְלוֹת מָעוֹתָיו בְּיַד גּוֹי, כְּדֵי לְהַלְווֹת אוֹתָן לְיִשְׂרָאֵל בְּרִבִּית. וְגוֹי שֶׁהִלְוָה אֶת יִשְׂרָאֵל בְּרִבִּית, אָסוּר לְיִשְׂרָאֵל אַחֵר לִהְיוֹת לוֹ עַרָּב, שֶׁכֵּיוָן שֶׁדִּינֵיהֶם שֶׁתּוֹבֵעַ הָעַרָּב תְּחִלָּה, נִמְצָא הָעַרָּב תּוֹבֵעַ אֶת יִשְׂרָאֵל בְּרִבִּית שֶׁהָעַרָּב חַיָּב בָּהּ לַגּוֹי; לְפִיכָּךְ אִם קִבַּל עָלָיו הַגּוֹי שֶׁלֹּא יִתְבַּע אֶת הָעַרָּב תְּחִלָּה, הֲרֵי זֶה מֻתָּר.

ו יִשְׂרָאֵל שֶׁלָּוָה מָעוֹת מִן הַגּוֹי בְּרִבִּית, וּזְקָפָן עָלָיו בְּמַלְוָה, וְנִתְגַּיַּר--אִם עַד שֶׁלֹּא נִתְגַּיַּר זְקָפָן עָלָיו בְּמַלְוָה--גּוֹבֶה אֶת הַקֶּרֶן, וְאֶת הָרִבִּית; וְאִם מִשֶּׁנִּתְגַּיַּר זְקָפָן--גּוֹבֶה אֶת הַקֶּרֶן, וְאֵינוּ גּוֹבֶה אֶת הָרִבִּית.

ז אֲבָל גּוֹי שֶׁלָּוָה מִיִּשְׂרָאֵל בְּרִבִּית, וְזָקַף עָלָיו אֶת הָרִבִּית בְּמַלְוָה--אַף עַל פִּי שֶׁזְּקָפָן עָלָיו אַחַר שֶׁנִּתְגַּיַּר, גּוֹבֶה אֶת הַקֶּרֶן וְאֶת הָרִבִּית, שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ בִּשְׁבִיל מָעוֹתָיו, נִתְגַּיַּר זֶה; וְגוֹבֶה הַיִּשְׂרְאֵלִי מִמֶּנּוּ אַחַר שֶׁנִּתְגַּיַּר, כָּל מְעוֹת הָרִבִּית שֶׁנִּתְחַיַּב בָּהֶן כְּשֶׁהָיָה גּוֹי.

ח [ז] מִצְוָה לְהַקְדִּים הַלְוָאַת יִשְׂרָאֵל בְּחִנָּם, לְהַלְוָאַת גּוֹי בְּרִבִּית. [ח] וְאָסוּר לָאָדָם שֶׁיִּתֵּן מָעוֹתָיו קָרוֹב לְשָׂכָר וְרָחוֹק לְהֶפְסֵד, שֶׁזֶּה אֲבַק רִבִּית הוּא; וְהָעוֹשֶׂה כֵּן רָשָׁע. וְאִם נָתַן, חוֹלְקִין בַּשָּׂכָר וּבַהֶפְסֵד כְּדִין הָעֲסָק. וְהַנּוֹתֵן מָעוֹתָיו קָרוֹב לְהֶפְסֵד וְרָחוֹק לְשָׂכָר, הֲרֵי זֶה חָסִיד.

ט אֵין מוֹשִׁיבִין חֶנְוָנִי לְמַחֲצִית שָׂכָר, וְלֹא יִתֵּן לוֹ מָעוֹת לִקַּח בָּהֶן פֵּרוֹת לְמַחֲצִית שָׂכָר, וְלֹא בֵּיצִים לְהוֹשִׁיבָן תַּחַת הַתֻּרְנְגוֹלִין שֶׁלּוֹ לְמַחֲצִית שָׂכָר, וְלֹא שָׁמִין עֲגָלִים וּסְיָחִין לְפַטְּמָן לְמַחֲצִית שָׂכָר--אֵלָא אִם כֵּן נָתַן לוֹ שְׂכַר עֲמָלוֹ וּמְזוֹנוֹ, אוֹ יִהְיֶה רֵוַח הַמִּתְעַסֵּק יוֹתֵר עַל הֶפְסֵדוֹ, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּעִנְיַן הַשֻּׁתָּפוּת.

י הַמִּשְׁתַּתֵּף עִם חֲבֵרוֹ בְּמָעוֹת, אוֹ בְּקַרְקָע, אוֹ הַנּוֹתֵן לוֹ עֲסָק--לֹא יְצָרַף הַשָּׂכָר עִם הַקֶּרֶן: שֶׁמֶּא לֹא יִהְיֶה שָׁם שָׂכָר, וְנִמְצְאוּ בָּאִין לִידֵי רִבִּית. וְכֵן לֹא יִתֵּן לוֹ מָעוֹת בְּתוֹרַת עֲסָק אוֹ שֻׁתָּפוּת, וְיִכְתֹּב אוֹתָן מַלְוָה: שֶׁמֶּא יָמוּת; וְנִמְצָא הַשְּׁטָר בְּיַד הַיּוֹרֵשׁ, וְגוֹבֶה בּוֹ אֶת הָרִבִּית.

יא אָסוּר לְהַקְדִּים אֶת הָרִבִּית, אוֹ לְאַחֵר אוֹתָהּ. כֵּיצַד: נָתַן עֵינָיו לִלְווֹת מִמֶּנּוּ, וְהָיָה מְשַׁלֵּחַ לוֹ סִבְלוֹנוֹת בִּשְׁבִיל שֶׁיַּלְוֵהוּ--זוֹ הִיא רִבִּית מֻקְדֶּמֶת; לָוָה מִמֶּנּוּ וְהִחְזִיר לוֹ מָעוֹתָיו, וְהָיָה מְשַׁלֵּחַ לוֹ סִבְלוֹנוֹת בִּשְׁבִיל מָעוֹתָיו שֶׁהָיוּ בְּטֵלִין אֶצְלוֹ--זוֹ הִיא רִבִּית מְאֻחֶרֶת. וְאִם עָבַר וְעָשָׂה כֵּן, הֲרֵי זֶה אֲבַק רִבִּית.

יב מִי שֶׁלָּוָה מֵחֲבֵרוֹ, וְלֹא הָיָה רָגִיל מִקֹּדֶם לְהַקְדִּים לוֹ שָׁלוֹם--אָסוּר לְהַקְדִּים לוֹ שָׁלוֹם; וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁיְּקַלְּסוֹ בִּדְבָרִים, אוֹ יַשְׁכִּים לְפִתְחוֹ: שֶׁנֶּאֱמָר "נֶשֶׁךְ, כָּל-דָּבָר" (דברים כג,כ), אַפִלּוּ דְּבָרִים אֲסוּרִים. וְכֵן אָסוּר לוֹ לְלַמַּד אֶת הַמַּלְוֶה מִקְרָא אוֹ תַּלְמוּד, כָּל זְמָן שֶׁמָּעוֹתָיו בְּיָדוֹ, אִם לֹא הָיָה רָגִיל בְּזֶה מִקֹּדֶם: שֶׁנֶּאֱמָר "נֶשֶׁךְ, כָּל-דָּבָר".

יג הַמַּלְוֶה אֶת חֲבֵרוֹ--לֹא יֹאמַר לוֹ, דַּע אִם בָּא אִישׁ פְּלוֹנִי מִמָּקוֹם פְּלוֹנִי, כְּלוֹמַר שֶׁתְּכַבְּדוֹ וְתַאֲכִילוֹ וְתַשְׁקֵהוּ כָּרָאוּי; וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֶא בְּזֶה.

יד יֵשׁ דְּבָרִים שְׁהֶן כְּמוֹ רִבִּית, וּמֻתָּרִין. כֵּיצַד: לוֹקֵחַ אָדָם שְׁטָרוֹתָיו שֶׁלַּחֲבֵרוֹ וּמַלְוָתוֹ שֶׁלַּחֲבֵרוֹ בְּפָחוּת, וְאֵינוּ חוֹשֵׁשׁ; וּמֻתָּר לָאָדָם לִתֵּן לַחֲבֵרוֹ דֵּינָר, כְּדֵי שֶׁיַּלְוֶה לִפְלוֹנִי מֵאָה דֵּינָרִין: שֶׁלֹּא אָסְרָה תּוֹרָה, אֵלָא רִבִּית הַבָּאָה מִן הַלּוֹוֶה לַמַּלְוֶה. וְכֵן אוֹמֵר אָדָם לַחֲבֵרוֹ, הֵא לָךְ דֵּינָר זֶה וֶאֱמֹר לִפְלוֹנִי שֶׁיַּלְוֵנִי, שֶׁלֹּא נָתַן לוֹ אֵלָא שְׂכַר אֲמִירָה.

טו יֵשׁ דְּבָרִים שְׁהֶן מֻתָּרִין; וְאָסוּר לַעֲשׂוֹתָן, מִפְּנֵי הַעְרָמַת רִבִּית. כֵּיצַד: אָמַר לוֹ הַלְוֵנִי מָנֶה, אָמַר לוֹ מָנֶה אֵין לִי, חִטִּים בְּמָנֶה יֵשׁ לִי, וְנָתַן לוֹ חִטִּים בְּמָנֶה, וְחָזַר וּלְקָחָן מִמֶּנּוּ בְּתִשְׁעִים--הֲרֵי זֶה מֻתָּר; אֲבָל אֲסָרוּהוּ, מִפְּנֵי הַעְרָמַת רִבִּית, שֶׁהֲרֵי נָתַן לוֹ תִּשְׁעִים, וְלוֹקֵחַ מֵאָה. וְאִם עָבַר וְעָשָׂה כְּזֶה--הֲרֵי הוּא מוֹצִיא מִמֶּנּוּ מֵאָה בַּדִּין, שֶׁאַפִלּוּ אֲבַק רִבִּית אֵין כָּאן.

טז וְכֵן מִי שֶׁהָיְתָה שְׂדֵה חֲבֵרוֹ מְמֻשְׁכֶּנֶת בְּיָדוֹ--לֹא יַחְזֹר וְיַשְׂכִּיר אוֹתָהּ לְבַעַל הַשָּׂדֶה, מִפְּנֵי הַעְרָמַת רִבִּית: שֶׁהֲרֵי זֶה עוֹמֵד בְּשָׂדֵהוּ כְּשֶׁהָיָה; וְנוֹתֵן לְזֶה שָׂכָר בְּכָל חֹדֶשׁ, בִּשְׁבִיל מָעוֹתָיו שֶׁהִלְוָהוּ.

יז [טז] אָסוּר לְהַשְׂכִּיר אֶת הַדֵּינָרִין, שְׁאֵין זֶה דּוֹמֶה לְמַשְׂכִּיר אֶת הַכְּלִי: שֶׁהַכְּלִי חוֹזֵר בְּעַצְמוֹ; וְזֶה מוֹצִיא אֵלּוּ וּמֵבִיא דֵּינָרִין אֲחֵרוֹת, וְנִמְצָא זֶה אֲבַק רִבִּית.

יח [יז] מֶלֶךְ שֶׁהָיוּ דִּינָיו, שֶׁכָּל מִי שֶׁיִּתֵּן הַמַּס הַקָּצוּב עַל כָּל אִישׁ וְאִישׁ, עַל יָדֵי זֶה שֶׁלֹּא נָתַן, יִשְׁתַּעְבַּד בּוֹ, וְנָתַן עַל יָדוֹ דֵּינָר--אַף עַל פִּי שֶׁמִּשְׁתַּעְבֵּד בּוֹ יָתֵר מִדֵּינָר, הֲרֵי זֶה מֻתָּר. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֶא בְּזֶה.

יש לך שאלה או הערה?