משנה תורה מנוקד - ספר משפטים - הלכות מלווה ולווה פרק ד

משנה תורה - ספר משפטים - הלכות מלווה ולווה - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז

הִלְכּוֹת מַלְוֶה וְלוֹוֶה פֵּרֶק ד

א נֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית אֶחָד הוּא--שֶׁנֶּאֱמָר "אֶת-כַּסְפְּךָ--לֹא-תִתֵּן לוֹ, בְּנֶשֶׁךְ; וּבְמַרְבִּית, לֹא-תִתֵּן אָכְלֶךָ" (ויקרא כה,לז), וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר "נֶשֶׁךְ כֶּסֶף נֶשֶׁךְ אֹכֶל: נֶשֶׁךְ, כָּל-דָּבָר אֲשֶׁר יִשָּׁךְ" (דברים כג,כ). וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ נֶשֶׁךְ--מִפְּנֵי שְׁהוּא כְּנוֹשֵׁךְ, שֶׁמְּצַעֵר חֲבֵרוֹ וְאוֹכֵל בְּשָׂרוֹ. וְלָמָּה חֲלָקָן הַכָּתוּב, לַעֲבֹר עָלָיו בִּשְׁנֵי לָאוִין.

ב כְּדֶרֶךְ שֶׁאָסוּר לַנּוֹתֵן לְהַלְווֹת בְּרִבִּית, כָּךְ אָסוּר לַלּוֹקֵחַ לִלְווֹת בְּרִבִּית: שֶׁנֶּאֱמָר "לֹא-תַשִּׁיךְ לְאָחִיךָ" (דברים כג,כ)--מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁזּוֹ אַזְהָרָה לַלּוֹוֶה, כְּלוֹמַר לֹא תִנָּשֵׁךְ לְאָחִיךָ.

ג וְכֵן אָסוּר לְהִתְעַסַּק בֵּין לוֹוֶה וּמַלְוֶה בְּרִבִּית. וְכָל מִי שֶׁהָיָה עַרָּב, אוֹ סוֹפֵר, אוֹ עֵד בֵּינֵיהֶן--הֲרֵי זֶה עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה: שֶׁנֶּאֱמָר "לֹא-תְשִׂימוּן עָלָיו, נֶשֶׁךְ" (שמות כב,כד), זוֹ אַזְהָרָה אַף לָעֵדִים וְלָעַרָּב וְלַסּוֹפֵר.

ד הַא לָמַדְתָּ, שֶׁהַמַּלְוֶה בְּרִבִּית עוֹבֵר עַל שִׁשָּׁה לָאוִין--"לֹא-תִהְיֶה לוֹ, כְּנֹשֶׁה" (שמות כב,כד), "אֶת-כַּסְפְּךָ--לֹא-תִתֵּן לוֹ, בְּנֶשֶׁךְ" (ויקרא כה,לז), "וּבְמַרְבִּית, לֹא-תִתֵּן אָכְלֶךָ" (שם), "אַל-תִּקַּח מֵאִתּוֹ נֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית" (ויקרא כה,לו), "לֹא-תְשִׂימוּן עָלָיו, נֶשֶׁךְ" (שמות כב,כד), "וְלִפְנֵי עִוֵּר, לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל" (ויקרא יט,יד). וְהַלּוֹוֶה עוֹבֵר בִּשְׁנַיִם--"לֹא-תַשִּׁיךְ לְאָחִיךָ" (דברים כג,כ), "וְלִפְנֵי עִוֵּר, לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל".

ה עַרָּב, וְעֵדִים, וְכַיּוֹצֶא בָּהֶן--אֵין עוֹבְרִין אֵלָא מִשּׁוֹם "לֹא-תְשִׂימוּן עָלָיו, נֶשֶׁךְ" (שמות כב,כד). וְכָל מִי שֶׁהָיָה סִרְסוּר בֵּין שְׁנֵיהֶם, אוֹ שֶׁסִּיַּע אֶחָד מֵהֶן, אוֹ הוֹרָהוּ--עוֹבֵר מִשּׁוֹם "וְלִפְנֵי עִוֵּר, לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל" (ויקרא יט,יד).

ו [ג] אַף עַל פִּי שֶׁהַמַּלְוֶה וְהַלּוֹוֶה עוֹבְרִין עַל כָּל אֵלּוּ הַלָּאוִין, אֵינָן לוֹקִין, מִפְּנֵי שֶׁנִּתַּן לְהִשָּׁבוֹן: שֶׁכָּל הַמַּלְוֶה בְּרִבִּית--אִם הָיְתָה רִבִּית קְצוּצָה, שְׁהִיא אֲסוּרָה מִן הַתּוֹרָה--הֲרֵי זוֹ יוֹצְאָה בַּדַּיָּנִין, וּמוֹצִיאִין אוֹתָהּ מִן הַמַּלְוֶה, וּמַחְזִירִין לַלּוֹוֶה; וְאִם מֵת הַמַּלְוֶה, אֵין מוֹצִיאִין מִיַּד הַבָּנִים.

ז [ד] הִנִּיחַ לָהֶם אֲבִיהֶם מָעוֹת שֶׁלְּרִבִּית--אַף עַל פִּי שְׁהֶן יוֹדְעִין שְׁהֶן שֶׁלְּרִבִּית, אֵינָן חַיָּבִים לְהַחְזִיר. הִנִּיחַ לָהֶם פָּרָה וּטְלִית שֶׁלְּרִבִּית, וְכָל דָּבָר הַמְּסֻיָּם--חַיָּבִים לְהַחְזִיר, מִפְּנֵי כְּבוֹד אֲבִיהֶן. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, בְּשֶׁעָשָׂה תְּשׁוּבָה וְלֹא הִסְפִּיק לְהַחְזִיר עַד שֶׁמֵּת. אֲבָל אִם לֹא עָשָׂה תְּשׁוּבָה, אֵין חוֹשְׁשִׁין לִכְבוֹדוֹ; וְאַפִלּוּ דָּבָר הַמְּסֻיָּם, אֵין מַחְזִירִין.

ח [ה] הַגַּזְלָנִין וּמַלְוֵי בְּרִבִּית שֶׁהִחְזִירוּ--אֵין מְקַבְּלִין מֵהֶן, כְּדֵי לִפְתֹּחַ לָהֶן דֶּרֶךְ לַתְּשׁוּבָה; וְכָל הַמְּקַבֵּל מֵהֶן, אֵין רוּחַ חֲכָמִים נוֹחָה הִמֶּנּוּ. וְאִם הָיְתָה הַגְּזֵלָה קַיֶּמֶת, וְהָרִבִּית דָּבָר מְסֻיָּם, וַהֲרֵי הוּא בְּעַצְמוֹ--מְקַבְּלִין מֵהֶן.

ט [ו] שְׁטָר שֶׁכָּתוּב בּוֹ רִבִּית, בֵּין קְצוּצָה בֵּין שֶׁלְּדִבְרֵיהֶם--גּוֹבֶה אֶת הַקֶּרֶן, וְאֵינוּ גּוֹבֶה אֶת הָרִבִּית. קָדַם וְגָבָה הַכֹּל, מוֹצִיאִין מִמֶּנּוּ הָרִבִּית הַקְּצוּצָה; אֲבָל אֲבַק רִבִּית, שְׁהוּא מִדִּבְרֵיהֶם--אֵינוּ גּוֹבֶה מִן הַלּוֹוֶה לַמַּלְוֶה, וְאֵין מַחְזִירִין אוֹתוֹ מִן הַמַּלְוֶה לַלּוֹוֶה.

י [ז] כָּל הַכּוֹתֵב שְׁטָר רִבִּית, הֲרֵי זֶה כְּכוֹתֵב וּמֵעִיד עָלָיו עֵדִים שֶׁכָּפַר בַּה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. וְכֵן כָּל הַלּוֹוֶה וּמַלְוֶה בְּרִבִּית בֵּינָן לְבֵין עַצְמָן--שְׁנֵיהֶן כְּכוֹפְרִים בַּה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, וְכָפְרוּ בִּיצִיאַת מִצְרַיִם שֶׁנֶּאֱמָר "אֶת-כַּסְפְּךָ--לֹא-תִתֵּן לוֹ, בְּנֶשֶׁךְ . . . אֲנִי, ה' אֱלֹהֵיכֶם, אֲשֶׁר-הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם, מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" (ויקרא כה,לז-לח).

יא [ח] אָסוּר לָאָדָם לְהַלְווֹת בָּנָיו וּבְנֵי בֵּיתוֹ בְּרִבִּית--אַף עַל פִּי שְׁאֵינוּ מַקְפִּיד, וּמַתָּנָה הוּא שֶׁנּוֹתֵן לָהֶן--הֲרֵי זֶה אָסוּר, שֶׁמֶּא יַרְגִּילֵם בְּדָבָר זֶה.

יב [ט] תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁהִלְווּ זֶה אֶת זֶה, וְנָתַן לוֹ יָתֵר עַל מַה שֶׁלָּוָה מִמֶּנּוּ--הֲרֵי זֶה מֻתָּר, שֶׁהַדָּבָר יָדוּעַ שֶׁלֹּא נָתַן לוֹ אֵלָא מַתָּנָה: שֶׁהֲרֵי הֶן יוֹדְעִין חֹמֶר אִסּוּר הָרִבִּית.

יג [י] הַמַּלְוֶה אֶת חֲבֵרוֹ, וּמָצָא הַלּוֹוֶה יָתֵר, אוֹ שֶׁהִחְזִיר לוֹ חוֹבוֹ, וּמָצָא יָתֵר--אִם בִּכְדֵי שֶׁהַדַּעַת נוֹטָה--חַיָּב לְהַחְזִיר; וְאִם לָאו--מַתָּנָה הוּא שֶׁנָּתַן לוֹ, אוֹ גְּזֵלָה הָיְתָה לוֹ בְּיָדוֹ וְהִבְלִיעַ לוֹ בְּחֶשְׁבּוֹן, אוֹ אַחֵר צִוָּה לוֹ לְהַבְלִיעַ לוֹ.

יד בְּכַמָּה הַדַּעַת נוֹטָה--בְּאַחַת וּבִשְׁתַּיִם אוֹ בַּחֲמִשָּׁה אוֹ בַּעֲשָׂרָה, שֶׁמֶּא חֲמִשָּׁה חֲמִשָּׁה מָנָה אוֹ עֲשָׂרָה עֲשָׂרָה. וְכֵן אִם מָצָא יָתֵר מִנְיַן הַחֲמִישִׁיּוֹת אוֹ מִנְיַן הָעֲשָׂרוֹת--חַיָּב לְהַחְזִיר לוֹ, שֶׁמֶּא הָאֲחָדִים שֶׁהָיָה מוֹנֶה בָּהֶן הַחֲמִישִׁיּוֹת אוֹ הָעֲשָׂרוֹת נִתְעָרְבוּ עִם הַעֲשָׂרוֹת.

טו [יא] הַמַּלְוֶה אֶת חֲבֵרוֹ עַל הַמַּטְבֵּעַ, וְכֵן הַכּוֹתֵב לְאִשְׁתּוֹ בִּכְתֻבָּתָהּ מַטְבֵּעַ יָדוּעַ, וּפֵרַשׁ מִשְׁקָלוֹ, וְהוֹסִיפוּ עַל מִשְׁקָלוֹ--אִם הוּזְלוּ הַפֵּרוֹת מֵחֲמַת הַתּוֹסֶפֶת--מְנַכֶּה לוֹ שֵׁעוּר הַתּוֹסֶפֶת, וְאַפִלּוּ הוֹסִיפוּ עָלָיו כָּל שְׁהוּא; וְאִם לֹא הוּזְלוּ מֵחֲמַת הַתּוֹסֶפֶת--אֵינוּ מְנַכֶּה לוֹ, אֵלָא נוֹתֵן לוֹ מִמַּטְבֵּעַ הַיּוֹצֶא בְּאוֹתָהּ שָׁעָה.

טז בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, בְּשֶׁהוֹסִיפוּ עָלָיו עַד חֲמִישִׁיתוֹ, כְּגוֹן שֶׁהָיָה מִשְׁקָלוֹ אַרְבָּעָה וְעָשׂוּהוּ חֲמִשָּׁה. אֲבָל אִם הוֹסִיפוּ עָלָיו יָתֵר עַל חֲמִישִׁיתוֹ--מְנַכֶּה לוֹ כָּל הַתּוֹסֶפֶת, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הוּזְלוּ הַפֵּרוֹת. וְהוּא הַדִּין לַמַּלְוֶה עַל הַמַּטְבֵּעַ, וּפָחֲתוּ מִמֶּנּוּ.

יז [יב] הַמַּלְוֶה אֶת חֲבֵרוֹ עַל הַמַּטְבֵּעַ, וְנִפְסַל--אִם יָכוֹל לְהוֹצִיאוֹ בִּמְדִינָה אַחֶרֶת, וְיֵשׁ לוֹ דֶּרֶךְ לְאוֹתָהּ מְדִינָה--נוֹתֵן לוֹ מִמַּטְבֵּעַ שֶׁהִלְוָהוּ, וְאוֹמֵר לוֹ לֵךְ וְהוֹצִיאוֹ בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי; וְאִם אֵין לוֹ דֶּרֶךְ לְשָׁם, נוֹתֵן לוֹ מִמַּטְבֵּעַ הַיּוֹצֶא בְּאוֹתָהּ שָׁעָה. וְכֵן בִּכְתֻבָּה.

יח [יג] הוֹרוּ מִקְצַת הַגְּאוֹנִים, שֶׁהַלּוֹוֶה שֶׁמָּחַל לַמַּלְוֶה בְּרִבִּית שֶׁלָּקַח מִמֶּנּוּ, אוֹ שֶׁעֲתִיד לִקַּח--אַף עַל פִּי שֶׁקָּנוּ מִיָּדוֹ שֶׁמָּחַל אוֹ נָתַן מַתָּנָה, אֵינוּ מוֹעִיל כְּלוּם: שֶׁכָּל רִבִּית שֶׁבָּעוֹלָם מְחִילָה הִיא; אֲבָל הַתּוֹרָה לֹא מָחֲלָה, וְאָסְרָה מְחִילָה זוֹ. וּלְפִיכָּךְ אֵין הַמְּחִילָה מוֹעֶלֶת בְּרִבִּית, אַפִלּוּ בְּרִבִּית שֶׁלְּדִבְרֵיהֶם.

יט יֵרָאֶה לִי, שְׁאֵין הוֹרָאָה זוֹ נְכוֹנָה; אֵלָא מֵאַחַר שֶׁאוֹמְרִים לַמַּלְוֶה, הַחְזֵר לוֹ, וְיָדַע הַלּוֹוֶה שֶׁדָּבָר אָסוּר עָשָׂה, וְשֶׁיֵּשׁ לוֹ לִטֹּל מִמֶּנּוּ--אִם רָצָה לִמְחֹל, מוֹחֵל כְּדֶרֶךְ שֶׁמּוֹחֵל הַגָּזֵל. וּבַפֵּרוּשׁ אָמְרוּ חֲכָמִים שֶׁהַגַּזְלָנִין וּמַלְוֵי בְּרִבִּית שֶׁהִחְזִירוּ--אֵין מְקַבְּלִין מֵהֶן, מִכְּלָל שֶׁהַמְּחִילָה לָהֶם מוֹעֶלֶת.

כ [יד] נִכְסֵי יְתוֹמִים--מֻתָּר לִתֵּן אוֹתָם לָאָדָם נֶאֱמָן שֶׁיֵּשׁ לוֹ נְכָסִים טוֹבִים רַבִּים, קָרוֹב לְשָׂכָר וְרָחוֹק לְהֶפְסֵד. כֵּיצַד: אוֹמְרִים לוֹ תִּהְיֶה נוֹשֵׂא וְנוֹתֵן בָּהֶן--אִם הָיָה שָׁם רֵוַח, תֵּן לָהֶם חֶלְקָן מִן הָרֵוַח, וְאִם יֵשׁ שָׁם הֶפְסֵד, אַתָּה תַּפְסִיד לְבַדָּךְ. שֶׁזֶּה אֲבַק רִבִּית הוּא; וְכָל אֲבַק רִבִּית אֵינָהּ אֲסוּרָה אֵלָא מִדִּבְרֵיהֶם, וּבְנִכְסֵי יְתוֹמִים לֹא גָזְרוּ.

יש לך שאלה או הערה?