משנה תורה מנוקד - ספר משפטים - הלכות שאלה ופיקדון פרק ו

משנה תורה - ספר משפטים - הלכות שאלה ופיקדון - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח

הִלְכּוֹת שְׁאֵלָה וּפִקָּדוֹן פֵּרֶק ו

א שׁוֹמֵר חִנָּם שֶׁאָמַר הֲרֵינִי מְשַׁלֵּם, וְאֵינִי נִשְׁבָּע--אִם הָיָה הַפִּקָּדוֹן דָּבָר שֶׁכָּל מִינוֹ שׁוֹוֶה וּמָצוּי בַּשּׁוּק לִקְנוֹת כְּמוֹתוֹ כְּגוֹן פֵּרוֹת, אוֹ יְרִיעוֹת שֶׁלְּצֶמֶר אוֹ שֶׁלְּפִשְׁתָּן הַשֹּׁווֹת בְּכָל עִנְיָנָם, אוֹ קוֹרוֹת הַמְּצוּיוֹת, וְכָל כַּיּוֹצֶא בָּהֶן--הֲרֵי זֶה מְשַׁלֵּם, וְאֵינוּ נִשְׁבָּע. אֲבָל אִם הָיָה הַפִּקָּדוֹן בְּהֵמָה, אוֹ בֶּגֶד מְצֻיָּר, אוֹ כְּלִי מְתֻקָּן, אוֹ דָּבָר שְׁאֵינוּ מוֹצֶא לִקְנוֹת כְּמוֹתוֹ בְּשׁוֹוֶה--חוֹשְׁשִׁין שֶׁמֶּא עֵינָיו נָתַן בּוֹ, וּמַשְׁבִּיעִין אוֹתוֹ בְּתַקָּנַת חֲכָמִים שְׁבוּעָה בִּנְקִיטַת חֵפֶץ שְׁאֵינוּ בִּרְשׁוּתוֹ; וְאַחַר כָּךְ מְשַׁלֵּם.

ב וְהוּא הַדִּין לִשְׁאָר הַשּׁוֹמְרִין, כְּגוֹן הַשּׁוֹאֵל שֶׁאָמַר מֵתָה אוֹ נִגְנְבָה, וְשׁוֹמֵר שָׂכָר וְהַשּׂוֹכֵר, שֶׁאָמַר נִגְנְבָה אוֹ אָבְדָה--אַף עַל פִּי שְׁהֶן חַיָּבִין לְשַׁלַּם--מַשְׁבִּיעִין אוֹתָן שְׁבוּעָה שְׁאֵינָהּ בִּרְשׁוּתָן, וְאַחַר כָּךְ מְשַׁלְּמִין דְּמֵי הַבְּהֵמָה אוֹ הַחֵפֶץ: שֶׁאָנוּ חוֹשְׁשִׁין לוֹ, שֶׁמֶּא עֵינָיו נָתַן בָּהּ. וְאִם אָמְרוּ הַבְּעָלִים, יָתֵר עַל זֶה הָיָה שׁוֹוֶה--כּוֹלֵל בִּשְׁבוּעָתוֹ שְׁאֵינוּ שׁוֹוֶה אֵלָא כָּךְ וְכָּךְ.

ג נִמְצָא כָּל שׁוֹמֵר שֶׁנִּשְׁבָּע שְׁבוּעַת הַשּׁוֹמְרִין, כּוֹלֵל בִּשְׁבוּעָתוֹ שְׁלוֹשָׁה דְּבָרִים--שֶׁשָּׁמַר כְּדֶרֶךְ הַשּׁוֹמְרִין, וְשֶׁאֵרְעוֹ כָּךְ וְכָּךְ וַהֲרֵי אֵינוּ בִּרְשׁוּתוֹ, וְשֶׁלֹּא שָׁלַח בּוֹ יָד קֹדֶם שֶׁאֵרְעוֹ הַמְּאֹרָע הַפּוֹטֵר אוֹתוֹ. וְאִם רָצָה לְשַׁלַּם--נִשְׁבָּע שְׁאֵינוּ בִּרְשׁוּתוֹ, וְכוֹלֵל בִּשְׁבוּעָתוֹ שֶׁכָּךְ וְכָּךְ הָיָה שׁוֹוֶה.

ד [ב] יֵשׁ לַשּׁוֹמֵר לְהַתְנוֹת שְׁאֵינוּ שׁוֹמֵר כְּדֶרֶךְ הַשּׁוֹמְרִין, אֵלָא מָעוֹת אֵלּוּ שֶׁתַּפְקִיד אֶצְלִי בְּזָוִית בֵּיתִי אֲנִי מַנִּיחַ אוֹתָן, וְכַיּוֹצֶא בְּזֶה. טָעַן הַשּׁוֹמֵר שֶׁתְּנָאי הָיָה בֵּינֵינוּ, וּבַעַל הַפִּקָּדוֹן אוֹמֵר לֹא הָיָה שָׁם תְּנָאי--אַף עַל פִּי שֶׁהִפְקִיד אֶצְלוֹ בְּעֵדִים--מִתּוֹךְ שֶׁיָּכוֹל לוֹמַר שָׁמַרְתִּי כְּדֶרֶךְ הַשּׁוֹמְרִין וְנֶאֱנַסְתִּי, נֶאֱמָן לוֹמַר שֶׁהָיָה בֵּינֵיהֶן תְּנָאי. לְפִיכָּךְ יִשָּׁבַע שֶׁלֹּא שָׁלַח בּוֹ יָד, וּשְׁאֵינוּ בִּרְשׁוּתוֹ, וְשֶׁהָיָה בֵּינֵיהֶן תְּנָאי.

ה [ג] שׁוֹמֵר חִנָּם שֶׁהֵבִיא רְאָיָה שֶׁלֹּא פָשַׁע--פָּטוּר מִשְּׁבוּעָה, וְאֵין אוֹמְרִים שֶׁמֶּא שָׁלַח בּוֹ יָד קֹדֶם שֶׁאָבַד. וּבַעַל הַפִּקָּדוֹן שֶׁהֵבִיא רְאָיָה שֶׁפָּשַׁע הַשּׁוֹמֵר, מְשַׁלֵּם; וְאִם טָעַן וְאָמַר תְּנָאי הָיָה בֵּינֵינוּ--אֵינוּ נֶאֱמָן, שֶׁהֲרֵי יֵשׁ עֵדִים שֶׁפָּשַׁע.

ו [ד] הִפְקִיד אֵצֶל חֲבֵרוֹ בְּעֵדִים, וּבָאוּ עֵדִים שֶׁזֶּה הַחֵפֶץ בְּפָנֵינוּ הִפְקִידוֹ אֶצְלוֹ--אֵין הַשּׁוֹמֵר יָכוֹל לִטְעֹן וְלוֹמַר חָזַרְתִּי וּלְקַחְתִּיו מִמֶּנּוּ, אוֹ נְתָנוֹ לִי בְּמַתָּנָה. לְפִיכָּךְ אִם מֵת הַשּׁוֹמֵר, מוֹצִיאִין הַפִּקָּדוֹן עַצְמוֹ מִן הַיְּתוֹמִים בְּלֹא שְׁבוּעָה.

ז וְלֹא עוֹד אֵלָא מִי שֶׁבָּא וְאָמַר כָּךְ וְכָּךְ הִפְקַדְתִּי אֵצֶל אֲבִיכֶם, וְנָתַן סִימָנִין מֻבְהָקִין, וְנִמְצָא הַפִּקָּדוֹן כְּמוֹ שֶׁאָמַר, וְהָיָה הַדַּיָּן יוֹדֵעַ שֶׁלֹּא הָיָה הַמֵּת אָמוּד שֶׁזֶּה הַפִּקָּדוֹן שֶׁלּוֹ--יֵשׁ לַדַּיָּן הַזֶּה לִתֵּן הַפִּקָּדוֹן לְזֶה שֶׁנָּתַן סִימָנָיו: וְהוּא שֶׁלֹּא יִהְיֶה הַמַּפְקִיד, רָגִיל לְהִכָּנֵס לְזֶה שֶׁמֵּת; אֲבָל אִם הָיָה רָגִיל אֶצְלוֹ--שֶׁמֶּא שֶׁלְּאַחֵר הוּא, וְהִכִּיר הַסִּימָנִין שֶׁלּוֹ.

ח בָּאוּ עֵדִים וְהֵעִידוּ לַדַּיָּן שְׁאֵין זֶה אָמוּד, אֵין מוֹצִיאִין מִן הַיְּתוֹמִים בְּעֵדוּתָן: שְׁאֵין זֶה רְאָיָה בְּרוּרָה, וְאֻמְדַּן דַּעְתָּן אֵינוּ אֹמֶד דַּעְתּוֹ; וְאֵין לוֹ לַדַּיָּן אֵלָא מַה שֶׁדַּעְתּוֹ סוֹמֶכֶת עָלָיו, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאַר בְּהִלְכּוֹת סַנְהֶדְּרִין.

ט מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁהִפְקִיד שֻׁמְשְׁמִין אֵצֶל חֲבֵרוֹ בְּעֵדִים, וּבָא לְתָבְעוֹ, וְאָמַר לוֹ הִחְזַרְתִּים לָךְ, אָמַר לוֹ הַמַּפְקִיד וַהֲלוֹא כָּךְ וְכָּךְ הִיא מִדָּתָם וַהֲרֵי הֶם מֻנָּחִים אֶצְלָךְ בֶּחָבִית, אָמַר לוֹ שֶׁלָּךְ הִחְזַרְתִּי לָךְ, וְאֵלּוּ אֲחֵרִים הֶן. וְאָמְרוּ חֲכָמִים, אֵין מוֹצִיאִין מִיָּדוֹ, שֶׁמֶּא אֵלּוּ הַשֻּׁמְשְׁמִין שֶׁלַּשּׁוֹמֵר הֶן; אֵלָא יִשָּׁבַע הַשּׁוֹמֵר בִּנְקִיטַת חֵפֶץ שֶׁהִחְזִיר, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.

י [ה] בַּעַל הַפִּקָּדוֹן שֶׁתָּבַע פִּקְדוֹנוֹ, וְנָתַן לוֹ הַשּׁוֹמֵר, וְאָמַר הַמַּפְקִיד אֵין זֶה פִּקְדוֹנִי אֵלָא אַחֵר הוּא, אוֹ שָׁלֵם הָיָה וְאַתָּה שִׁבַּרְתּוֹ, אוֹ חָדָשׁ הָיָה וְאַתָּה נִשְׁתַּמַּשְׁתָּ בּוֹ, מֵאָה סְאִין הִפְקַדְתִּי אֶצְלָךְ וְאֵין אֵלּוּ אֵלָא חֲמִשִּׁים, וּבַעַל הַבַּיִת אוֹמֵר זֶה הוּא שֶׁהִפְקַדְתָּ בְּעַצְמוֹ, וּמַה שֶׁנָּתַתָּ אַתָּה נוֹטֵל--הֲרֵי הַשּׁוֹמֵר נִשְׁבָּע הֶסֵּת, כִּשְׁאָר כָּל הַנִּתְבָּעִין: שְׁאֵין כָּל שׁוֹמֵר נִשְׁבָּע שְׁבוּעַת הַשּׁוֹמְרִין הָאֲמוּרָה בַּתּוֹרָה, אֵלָא בִּזְמָן שֶׁמּוֹדֶה בְּעַצְמוֹ שֶׁלַּפִּקָּדוֹן כְּמוֹ שֶׁהַמַּפְקִיד אוֹמֵר, וְטוֹעֵן שֶׁנִּגְנַב אוֹ מֵת אוֹ נִשְׁבָּה; כְּלָלוֹ שֶׁלַּדָּבָר, טוֹעֵן לִפְטֹר עַצְמוֹ מִן הַתַּשְׁלוּמִין. אֲבָל אִם אָמַר, זֶה הוּא שֶׁהִשְׁאַלְתַּנִי, אוֹ שֶׁהִשְׂכַּרְתָּ לִי, אוֹ שֶׁנָּטַלְתִּי שָׂכָר עַל שְׁמִירָתוֹ, וְהַבְּעָלִים אוֹמְרִים אֵינוּ זֶה אֵלָא אַחֵר, אוֹ נִשְׁתַּנָּה מִכְּמוֹת שֶׁהָיָה--הַשּׂוֹכֵר נִשְׁבָּע הֶסֵּת; אוֹ שְׁבוּעַת הַתּוֹרָה, אִם הוֹדָה בְּמִקְצָת.

יא כֵּיצַד: מֵאָה סְאָה הִפְקַדְתִּי אֶצְלָךְ, וְהַשּׁוֹמֵר אוֹמֵר לֹא הִפְקַדְתָּ אֶצְלִי אֵלָא חֲמִשִּׁים--נִשְׁבָּע שְׁבוּעַת הַתּוֹרָה, מִפְּנֵי שֶׁהוֹדָה בְּמִקְצָת: לֹא מִשּׁוֹם שְׁבוּעַת הַשּׁוֹמְרִין. מֵאָה כּוֹר שֶׁלְּחִטִּים הִפְקַדְתִּי אֶצְלָךְ, וְהוּא אוֹמֵר לֹא הִפְקַדְתָּ אֶצְלִי אֵלָא מֵאָה כּוֹר שֶׁלִּשְׂעוֹרִים--נִשְׂבָּע הֶסֵּת כִּשְׁאָר כָּל הַנִּשְׁבָּעִין בִּטְעָנָה כְּזוֹ.

משנה תורה - ספר משפטים - הלכות שאלה ופיקדון - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח

יש לך שאלה או הערה?