משנה תורה מנוקד - ספר משפטים - הלכות שכירות פרק יב

משנה תורה - ספר משפטים - הלכות שכירות - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג

הִלְכּוֹת שְׂכִירוּת פֵּרֶק יב

א הַפּוֹעֲלִין שְׁהֶן עוֹשִׂין בְּדָבָר שֶׁגִּדּוּלָיו מִן הָאָרֶץ, וַעֲדַיִן לֹא נִגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ, בֵּין בַּתָּלוּשׁ בֵּין בַּמְּחֻבָּר, וְיִהְיוּ מַעֲשֵׂיהֶן הֶן גְּמִירַת הַמְּלָאכָה--הֲרֵי עַל בַּעַל הַבַּיִת מִצְוָה שֶׁיַּנַּיחַ אוֹתָן לֶאֱכֹל מִמַּה שְׁהֶן עוֹשִׂין בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמָר "כִּי תָבֹא בְּכֶרֶם רֵעֶךָ . . . כִּי תָבֹא בְּקָמַת רֵעֶךָ" (דברים כג,כה-כו). מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ, שְׁאֵין הַכָּתוּב מְדַבֵּר אֵלָא בַּשָּׂכִיר; וְכִי אִלּוּ לֹא שְׂכָרוֹ, מִי הִתִּיר לוֹ שֶׁיָּבוֹא בְּכֶרֶם רֵעֵהוּ אוֹ בַּקָּמָה שֶׁלּוֹ, שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ: אֵלָא כָּךְ הוּא אוֹמֵר, כִּי תָבוֹא בִּרְשׁוּת בְּעָלִים לָעֲבוֹדָה, תֹּאכַל.

ב מַה בֵּין הָעוֹשֶׂה בַּתָּלוּשׁ, לָעוֹשֶׂה בַּמְּחֻבָּר: שֶׁהָעוֹשֶׂה בַּתָּלוּשׁ, אוֹכֵל עַד שֶׁלֹּא יִגְמֹר עֲבוֹדָתוֹ; וּמִשֶּׁתִגָּמֵר עֲבוֹדָתוֹ, אָסוּר לוֹ לֶאֱכֹל. וְהָעוֹשֶׂה בַּמְּחֻבָּר כְּגוֹן בּוֹצֵר וְקוֹצֵר, אֵינוּ אוֹכֵל אֵלָא כְּשֶׁיִּגְמֹר עֲבוֹדָתוֹ; כְּגוֹן שֶׁיִּבְצֹר וְיִתֵּן בַּסַּל עַד שֶׁיְּמַלְּאֶנּוּ, וִינַפַּץ הַסַּל לְמָקוֹם אַחֵר, וְיַחְזֹר וְיִבְצֹר וִימַלְּאֶנּוּ--אֵינוּ אוֹכֵל אֵלָא אַחַר שֶׁיְּמַלֵּא הַסַּל. אֲבָל מִפְּנֵי הָשֵׁב אֲבֵדָה לַבְּעָלִים, אָמְרוּ חֲכָמִים שֶׁיִּהְיוּ הַפּוֹעֲלִין אוֹכְלִין בַּהֲלִיכָתָן מֵאֹמֶן לְאֹמֶן וּבַחֲזִירָתָן מִן הַגַּת--כְּדֵי שֶׁלֹּא יְבַטְּלוּ מִמְּלַאכְתָּן, וְיֵשְׁבוּ לֶאֱכֹל, אֵלָא אוֹכְלִין בְּתוֹךְ הַמְּלָאכָה, כִּשְׁהֶן מְהַלְּכִין בְּטֵלִין.

ג הַמְּבַטֵּל מִמְּלַאכְתּוֹ וְאָכַל, אוֹ שֶׁאָכַל שֶׁלֹּא בְּשָׁעַת גְּמָר מְלָאכָה--הֲרֵי זֶה עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה, שֶׁנֶּאֱמָר "וְחֶרְמֵשׁ לֹא תָנִיף . . ." (דברים כג,כו). מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ, שֶׁכָּל זְמָן שְׁהוּא עוֹסֵק בַּקְּצִירָה, לֹא יָנִיף חֶרְמֵשׁ לַאֲכִילָתוֹ; וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֶא בְּזֶה.

ד וְכֵן פּוֹעֵל שֶׁהוֹלִיךְ בְּיָדוֹ מִמַּה שֶׁעָשָׂה, אוֹ שֶׁלָּקַח יָתֵר עַל אֲכִילָתוֹ וְנוֹתֵן לַאֲחֵרִים--עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה, שֶׁנֶּאֱמָר "וְאֶל-כֶּלְיְךָ, לֹא תִתֵּן" (דברים כג,כה). וְאֵין לוֹקִין עַל שְׁנֵי לָאוִין אֵלּוּ--שְׁאִם אָכַל אוֹ הוֹלִיךְ, חַיָּב לְשַׁלַּם.

ה [ד] הַחוֹלֵב וְהַמְּחַבֵּץ וְהַמְּגַבֵּן אֵינוּ אוֹכֵל, מִפְּנֵי שְׁאֵינָן גִּדּוּלֵי קַרְקָע. הַמְּנַכֵּשׁ בַּבְּצָלִים וּבַשּׁוּמִים--אַף עַל פִּי שֶׁתּוֹלֵשׁ קְטַנִּים מִבֵּין הַגְּדוֹלִים, וְכָל כַּיּוֹצֶא בְּזֶה--אֵינוּ אוֹכֵל, מִפְּנֵי שְׁאֵין מַעֲשֵׂיהֶן גְּמָר מְלָאכָה. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שׁוֹמְרֵי גִּנּוֹת וּפַרְדֵּסִים, וְכָל דָּבָר הַמְּחֻבָּר כַּמִּקְשָׁאוֹת וְהַמִּדְלָעוֹת--שְׁאֵינָן אוֹכְלִין כְּלָל.

ו [ה] הַבּוֹדֵל בַּתְּמָרִים וּבַגְּרֹגְּרוֹת אֵינוּ אוֹכֵל, מִפְּנֵי שֶׁנִּגְמְרָה מְלַאכְתָּן לַמַּעֲשֵׂר. הָעוֹשֶׂה בַּחִטִּים וְכַיּוֹצֶא בָּהֶן, אַחַר שֶׁעִשַּׂר כְּגוֹן שֶׁשְּׂכָרָן לָבֹר צְרוֹרוֹת אוֹ לְנַפַּח אוֹתָן אוֹ לִטְחֹן--הֲרֵי אֵלּוּ אוֹכְלִין, שֶׁעֲדַיִן לֹא נִגְמְרָה מְלַאכְתָּן לַחַלָּה. אֲבָל הַלָּשׁ וְהַמְּקַטֵּף וְהָאוֹפֶה אֵינוּ אוֹכֵל, מִפְּנֵי שֶׁנִּגְמְרָה מְלַאכְתָּן לַחַלָּה, וְאֵין הַפּוֹעֵל אוֹכֵל אֵלָא מִדָּבָר שֶׁעֲדַיִן לֹא נִגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ לַמַּעֲשֵׂר וְלַחַלָּה.

ז [ו] נִתְפָּרְסוּ עִגּוּלָיו וְנִתְפַּתְּחוּ חָבִיּוֹתָיו וְנִתְחַתְּכוּ דַּלּוּעָיו, וּשְׂכָרָן לַעֲשׂוֹת בָּהֶן--הֲרֵי אֵלּוּ לֹא יֹאכְלוּ: שֶׁהֲרֵי נִגְמְרוּ מְלַאכְתָּן; וְנִקְבְּעוּ לַמַּעֲשֵׂר, וַהֲרֵי הֶן טֶבֶל. וְאִם לֹא הוֹדִיעָן, מְעַשֵּׂר וּמַאֲכִילָן.

ח אֵין הַפּוֹעֲלִים אוֹכְלִין בְּשֶׁלַּהֶקְדֵּשׁ, שֶׁנֶּאֱמָר "בְּכֶרֶם רֵעֶךָ" (דברים כג,כה). [ז] שָׂכַר פּוֹעֲלִין לַעֲשׂוֹת בְּנֶטַע רְבָעִי שֶׁלּוֹ, הֲרֵי אֵלּוּ לֹא יֹאכְלוּ; וְאִם לֹא הוֹדִיעָן, פּוֹדֶה וּמַאֲכִילָן.

ט [ח] הַקּוֹצֵר וְהַדָּשׁ וְהַזּוֹרֶה וְהַבּוֹרֵר וְהַמּוֹסֵק וְהַבּוֹצֵר וְהַדּוֹרֵךְ וְכָל כַּיּוֹצֶא בִּמְלָאכוֹת אֵלּוּ, הֲרֵי הֶם אוֹכְלִין מִן הַתּוֹרָה. [ט] שׁוֹמְרֵי גִּתּוֹת וַעֲרֵמוֹת וְכָל דָּבָר הַתָּלוּשׁ מִן הַקַּרְקָע, שֶׁעֲדַיִן לֹא נִגְמְרָה מְלַאכְתָּן לַמַּעֲשֵׂר--אוֹכְלִין מֵהִלְכַּת מְדִינָה, שֶׁהַשּׁוֹמֵר אֵינוּ כָּעוֹשֶׂה מַעֲשֶׂה. אֲבָל אִם עָשָׂה בָּאֵבֶר מֵאֵבָרָיו, בֵּין בְּיָדָיו בֵּין בְּרַגְלָיו, אַפִלּוּ בִּכְתֵפוֹ--הֲרֵי זֶה אוֹכֵל מִן הַתּוֹרָה.

י הָיָה עוֹשֶׂה בַּתְּאֵנִים, לֹא יֹאכַל בָּעֲנָבִים; בָּעֲנָבִים, לֹא יֹאכַל בַּתְּאֵנִים: שֶׁנֶּאֱמָר "בְּכֶרֶם רֵעֶךָ, וְאָכַלְתָּ עֲנָבִים" (דברים כג,כה). וְהָעוֹשֶׂה בְּגֶפֶן זוֹ, אֵינוּ אוֹכֵל בְּגֶפֶן אַחֶרֶת. וְלֹא יֹאכַל עֲנָבִים, וְדָבָר אַחֵר; וְלֹא יֹאכַל בְּפַת, וְלֹא בְּמֶלַח. וְאִם קָצַץ עַל בַּעַל הַבַּיִת עַל שֵׁעוּר מַה שֶׁיֹּאכַל--אוֹכֵל אוֹתוֹ בֵּין בְּמֶלַח, בֵּין בְּפַת, בֵּין בְּכָל דָּבָר שֶׁיִּרְצֶה.

יא אָסוּר לַפּוֹעֵל לָמֹץ בַּעֲנָבִים, שֶׁנֶּאֱמָר "וְאָכַלְתָּ עֲנָבִים" (דברים כג,כה). וְלֹא יִהְיוּ בָּנָיו אוֹ אִשְׁתּוֹ מְהַבְהֲבִין לוֹ הַשִּׁבֳּלִין בָּאוּר, וְאוֹכֵל--שֶׁנֶּאֱמָר "וְאָכַלְתָּ עֲנָבִים כְּנַפְשְׁךָ" (שם), עֲנָבִים כְּמוֹת שְׁהֶן. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֶא בָּהֶן.

יב [יא] אָסוּר לַפּוֹעֵל לֶאֱכֹל מַה שְׁהוּא אוֹכֵל אֲכִילָה גַּסָּה, שֶׁנֶּאֱמָר "כְּנַפְשְׁךָ שָׂבְעֶךָ" (דברים כג,כה). וּמֻתָּר לוֹ לִמְנֹעַ עַצְמוֹ עַד מְקוֹם הַיָּפוֹת, וְאוֹכֵל. וְיֵשׁ לוֹ לֶאֱכֹל קִישׁוּת אַפִלּוּ בְּדֵינָר, וְכוֹתָבוֹת אַפִלּוּ בְּדֵינָר--אַף עַל פִּי שֶׁשְּׂכָרוֹ בְּמָעָה כֶּסֶף, שֶׁנֶּאֱמָר "כְּנַפְשְׁךָ שָׂבְעֶךָ"; אֲבָל מְלַמְּדִין אֶת הָאָדָם שֶׁלֹּא יִהְיֶה רַעְבְּתָן, וְיִהְיֶה סוֹתֵם אֶת הַפֶּתַח בְּפָנָיו. הָיָה מְשַׁמֵּר אַרְבַּע אוֹ חָמֵשׁ עֲרֵמוֹת, לֹא יְמַלֵּא כְּרֵסוֹ מֵאַחַת מֵהֶן, אֵלָא אוֹכֵל מִכָּל אַחַת וְאַחַת, לְפִי חֶשְׁבּוֹן.

יג [יב] הַפּוֹעֲלִים שֶׁלֹּא הָלְכוּ שְׁתִי וְעֵרֶב בַּגַּת--אוֹכְלִין עֲנָבִים, וְאֵין שׁוֹתִין יַיִן: שֶׁעֲדַיִן אֵינָן עוֹשִׂין אֵלָא בָּעֲנָבִים בִּלְבָד. וּמִשֶּׁיִּדְרְכוּ בַּגַּת, וִיהַלְּכוּ בָּהּ שְׁתִי וְעֵרֶב--יֵשׁ לָהֶן לֶאֱכֹל מִן הָעֲנָבִים, וְלִשְׁתּוֹת מִן הַתִּירוֹשׁ: שֶׁהֲרֵי הֶן עוֹשִׂין בָּעֲנָבִים וּבַיַּיִן.

יד [יג] פּוֹעֵל שֶׁאָמַר תְּנוּ לְאִשְׁתִּי וּבָנַי מַה שֶׁאֲנִי אוֹכֵל, אוֹ שֶׁאָמַר הֲרֵינִי נוֹתֵן מְעַט מִזֶּה שֶׁנָּטַלְתִּי לֶאֱכֹל לְאִשְׁתִּי וּבָנַי--אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ, שֶׁלֹּא זִכְּתָה תּוֹרָה אֵלָא לַפּוֹעֵל עַצְמוֹ. אַפִלּוּ נָזִיר שֶׁהָיָה עוֹשֶׂה בָּעֲנָבִים, וְאָמַר תְּנוּ לְאִשְׁתִּי וּבָנַי--אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ.

טו [יד] פּוֹעֵל שֶׁהָיָה עוֹשֶׂה הוּא וְאִשְׁתּוֹ וּבָנָיו וַעֲבָדָיו, וְהִתְנָה עִם בַּעַל הַבַּיִת שֶׁלֹּא יֹאכְלוּ מִמַּה שְׁהֶן עוֹשִׂין לֹא הוּא וְלֹא הֶם--הֲרֵי אֵלּוּ אֵינָן אוֹכְלִין. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, בַּגְּדוֹלִים, מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם דַּעַת, וַהֲרֵי מָחֲלוּ. וְאִם הָיוּ קְטַנִּים, אֵינוּ יָכוֹל לִפְסֹק עֲלֵיהֶן שֶׁלֹּא יֹאכְלוּ, שְׁאֵינָן אוֹכְלִין מִשֶּׁלַּאֲבִיהֶן אוֹ מִשֶּׁלַּאֲדוֹנֵיהֶם, אֵלָא מִשֶּׁלַּשָּׁמַיִם.

משנה תורה - ספר משפטים - הלכות שכירות - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג

יש לך שאלה או הערה?