משנה תורה מנוקד - ספר קניין - הלכות עבדים פרק ח

משנה תורה - ספר קניין - הלכות עבדים - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט

הִלְכּוֹת עֲבָדִים פֵּרֶק ח

א הַמּוֹכֵר אֶת עַבְדּוֹ לַגּוֹיִים--יָצָא בֶּן חוֹרִין, וְכוֹפִין אֶת רִבּוֹ לַחְזֹר וְלִקְנוֹתוֹ מִן הַגּוֹיִים עַד עֲשָׂרָה בְּדָמָיו, וְכוֹתֵב לוֹ גֶּט שִׁחְרוּר, וְיוֹצֶא. וְאִם לֹא רָצָה הַגּוֹי לְמָכְרוֹ, אַפִלּוּ בַּעֲשָׂרָה בְּדָמָיו--אֵין מְחַיְּבִין אוֹתוֹ יָתֵר. וּקְנָס זֶה--אֵין גּוֹבִין אוֹתוֹ וְדָנִין בּוֹ, אֵלָא בֵּית דִּין מֻמְחִין. וְאִם מֵת הַמּוֹכֵר, אֵין קוֹנְסִין אֶת הַיּוֹרֵשׁ לְהַחְזִיר הָעֶבֶד וּלְשַׁחְרְרוֹ.

ב לָוָה עַל עַבְדּוֹ מִן הַגּוֹי--אִם קָבַע לוֹ זְמָן וְאָמַר לוֹ אִם הִגִּיעַ זְמָן פְּלוֹנִי וְלֹא אַחְזִיר לָךְ, תִּקְנֶה גּוּף עֶבֶד זֶה--הֲרֵי זֶה יָצָא לְחֵרוּת מִיָּד; וְאִם אָמַר לוֹ תִּקְנֶה מַעֲשֵׂה יָדָיו, לֹא יָצָא לְחֵרוּת.

ג גָּבָהוּ הַגּוֹי בְּחוֹבוֹ, אוֹ שֶׁבָּאוּ עַל הָאָדוֹן מְצֵרִים וּבִקְּשׁוּ לְהָרְגוֹ וּפָדָה עַצְמוֹ מִיָּדָן בְּעַבְדּוֹ--לֹא יָצָא לְחֵרוּת, מִפְּנֵי שֶׁנִּלְקַח מִמֶּנּוּ שֶׁלֹּא בִּרְצוֹנוֹ.

ד [ג] מָכַר עַבְדּוֹ לְאַחַד מֵעַבְדֵי הַמֶּלֶךְ אוֹ מִגְּדוֹלָיו--אַף עַל פִּי שְׁהוּא מִתְיָרֵא מֵהֶם, יָצָא הָעֶבֶד לְחֵרוּת: מִפְּנֵי שֶׁהָיָה יָכוֹל לְפַיְּסוֹ בְּמָמוֹן אַחֵר.

ה [ד] מְכָרוֹ לַגּוֹי לִשְׁלוֹשִׁים יוֹם, מְכָרוֹ חוּץ מִמְּלַאכְתּוֹ, חוּץ מִן הַמִּצְווֹת, חוּץ מִשַּׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים--הֲרֵי זֶה סְפֵק אִם נִשְׁתַּחְרַר אוֹ לֹא נִשְׁתַּחְרַר; לְפִיכָּךְ אִם תָּפַס הָעֶבֶד כְּדֵי דָּמָיו לְרִבּוֹ, כְּדֵי שֶׁיֵּצֵא בָּהֶן לְחֵרוּת מִיַּד הַגּוֹי--אֵין מוֹצִיאִין מִיָּדוֹ.

ו [ה] אֶחָד הַמּוֹכֵר עַבְדּוֹ לְגוֹי עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה, אוֹ שֶׁמְּכָרוֹ לְגֵר תּוֹשָׁב, אַפִלּוּ לְכוּתִי--הֲרֵי זֶה יָצָא לְחֵרוּת. מְכָרוֹ לְיִשְׂרָאֵל מְשֻׁמָּד, הֲרֵי זֶה סָפֵק; לְפִיכָּךְ אִם תָּפַס כְּדֵי דָּמָיו מֵרִבּוֹ רִאשׁוֹן, כְּדֵי לָצֵאת בָּהֶן מִיַּד הַמְּשֻׁמָּד--אֵין מוֹצִיאִין מִיָּדוֹ.

ז [ו] הַמּוֹכֵר עַבְדּוֹ לְחוּצָה לָאָרֶץ, יָצָא בֶּן חוֹרִין; וְכוֹפִין אֶת רִבּוֹ הַשֵּׁנִי לִכְתֹּב לוֹ גֶּט שִׁחְרוּר, וְאָבְדוּ הַדָּמִים. וּמִפְּנֵי מַה קָנְסוּ כָּאן הַלּוֹקֵחַ לְבַדּוֹ--שֶׁאִלּוּ לֹא לָקַח זֶה, לֹא יָצָא הָעֶבֶד לְחוּצָה לָאָרֶץ. וְהַמּוֹכֵר עַבְדּוֹ לְסוּרְיָה, וְאַפִלּוּ לְעַכּוֹ--כְּמוֹכֵר לְחוּצָה לָאָרֶץ.

ח [ז] בֶּן בָּבֶל שֶׁנָּשָׂא אִשָּׁה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְדַעְתּוֹ לַחְזֹר, וְהִכְנִיסָה לוֹ עֲבָדִים וּשְׁפָחוֹת--הֲרֵי אֵלּוּ סְפֵק אִם הֶם כְּמִי שֶׁמָּכְרָה אוֹתָם לְחוּצָה לָאָרֶץ, הוֹאִיל וְיֵשׁ לוֹ הַפֵּרוֹת, אוֹ אֵינָן כִּמְכוּרִין לוֹ, שֶׁהֲרֵי הַגּוּף שֶׁלָּהּ.

ט [ח] עֶבֶד שֶׁיָּצָא אַחַר רִבּוֹ לְסוּרְיָה, וּמְכָרוֹ שָׁם--אִבַּד אֶת זְכוּתוֹ. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, בְּשֶׁיָּצָא רִבּוֹ עַל מְנָת שֶׁלֹּא לַחְזֹר לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. אֲבָל אִם דַּעַת רִבּוֹ לַחְזֹר, וְיָצָא אַחֲרָיו וּמְכָרוֹ שָׁם--יָצָא לְחֵרוּת, וְכוֹפִין אֶת הַלּוֹקֵחַ לְשַׁחְרְרוֹ.

י [ט] עֶבֶד שֶׁאָמַר לַעֲלוֹת לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל--כּוֹפִין אֶת רִבּוֹ לַעֲלוֹת עִמּוֹ, אוֹ יִמְכֹּר אוֹתוֹ לְמִי שֶׁיַּעֲלֵהוּ לְשָׁם. רָצָה הָאָדוֹן לָצֵאת לְחוּצָה לָאָרֶץ--אֵינוּ יָכוֹל לְהוֹצִיא אֶת עַבְדּוֹ, עַד שֶׁיִּרְצֶה הָעֶבֶד. וְדִין זֶה בְּכָל זְמָן, אַפִלּוּ בַּזְּמָן הַזֶּה, שֶׁהָאָרֶץ בְּיַד גּוֹיִים.

יא [י] עֶבֶד שֶׁבָּרַח מֵחוּצָה לָאָרֶץ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל--אֵין מַחְזִירִין אוֹתוֹ לְעַבְדוּת, וְעָלָיו נֶאֱמָר בַּתּוֹרָה "לֹא-תַסְגִּיר עֶבֶד, אֶל-אֲדֹנָיו" (דברים כג,טז). וְאוֹמְרִין לְרִבּוֹ שֶׁיִּכְתֹּב לוֹ גֶּט שִׁחְרוּר, וְיִכְתֹּב עָלָיו שְׁטָר חוֹב בְּדָמָיו, עַד שֶׁתַּשִּׂיג יָדוֹ, וְיִתֵּן לוֹ. וְאִם לֹא רָצָה הָאָדוֹן לְשַׁחְרְרוֹ--מַפְקִיעִין בֵּית דִּין אֶת שִׁעְבּוּדוֹ מֵעָלָיו, וְיֵלֵךְ לוֹ.

יב [יא] עֶבֶד זֶה שֶׁבָּרַח לָאָרֶץ, הֲרֵי הוּא גֵּר צֶדֶק; וְהוֹסִיף לוֹ הַכָּתוּב אַזְהָרָה אַחֶרֶת לְמִי שֶׁמּוֹנֶה אוֹתוֹ, מִפְּנֵי שְׁהוּא שְׁפַל רוּחַ יָתֵר מִן הַגֵּר, וְצִוָּה עָלָיו שֶׁנֶּאֱמָר "עִמְּךָ יֵשֵׁב בְּקִרְבְּךָ . . . בַּטּוֹב לוֹ; לֹא, תּוֹנֶנּוּ" (דברים כג,יז), וְזוֹ הוֹנָיַת דְּבָרִים.

יג נִמְצֵאתָ לָמֵד שֶׁהַמּוֹנֶה אֶת הַגֵּר הַזֶּה, עוֹבֵר בִּשְׁלוֹשָׁה לָאוִין: מִשּׁוֹם "וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת-עֲמִיתוֹ" (ויקרא כה,יז), וּמִשּׁוֹם "וְגֵר לֹא-תוֹנֶה" (שמות כב,כ), וּמִשּׁוֹם "לֹא, תּוֹנֶנּוּ" (דברים כג,יז). וְכֵן עוֹבֵר מִשּׁוֹם "וְלֹא תִלְחָצֶנּוּ" (שמות כב,כ) כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּעִנְיַן הוֹנָיָה.

יד [יב] הַקּוֹנֶה עֶבֶד מִן הַגּוֹיִים סְתָם, וְלֹא רָצָה לָמוּל וּלְקַבַּל מִצְווֹת הָעֲבָדִים--מְגַלְגְּלִין עִמּוֹ כָּל שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ; אִם לֹא רָצָה--חוֹזֵר וּמוֹכְרוֹ לַגּוֹיִים, אוֹ לְחוּצָה לָאָרֶץ. וְאִם הִתְנָה הָעֶבֶד עָלָיו בַּתְּחִלָּה שֶׁלֹּא יָמוּל--הֲרֵי זֶה מֻתָּר לְקַיְּמוֹ כָּל זְמָן שֶׁיִּרְצֶה בְּגֵיוּתוֹ, וּמוֹכְרוֹ לַגּוֹיִים אוֹ לְחוּצָה לָאָרֶץ. וְכֵן עֶבֶד שֶׁמָּל וְטָבַל לְשֵׁם עַבְדוּת, וְאַחַר כָּךְ הִפִּיל עַצְמוֹ לִגְיָסוֹת, וְאֵין רִבּוֹ יָכוֹל לְהוֹצִיאוֹ, לֹא בְּדִינֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא בְּדִינֵי אֻמּוֹת הָעוֹלָם--הֲרֵי זֶה מֻתָּר לוֹ לִטֹּל דָּמָיו מִן הַגּוֹיִים; וְכוֹתֵב וּמַעֲלֶה בָּעַרְכָּאוֹת שֶׁלַּגּוֹיִים, מִפְּנֵי שְׁהוּא כְּמַצִּיל מִיָּדָם.

טו [יג] הַמַּפְקִיר עַבְדּוֹ--יָצָא לְחֵרוּת, וְצָרִיךְ גֶּט שִׁחְרוּר; וְאִם מֵת הָאָדוֹן שֶׁהִפְקִירוֹ, הַיּוֹרֵשׁ כּוֹתֵב לוֹ גֶּט שִׁחְרוּר.

טז [יד] עֶבֶד שֶׁבָּרַח מִבֵּית הָאֲסוּרִין--אִם נִתְיָאַשׁ מִמֶּנּוּ רִבּוֹ, יָצָא לְחֵרוּת; וְכוֹפִין אֶת רִבּוֹ, וְכוֹתֵב לוֹ גֶּט שִׁחְרוּר.

יז [טו] עֶבֶד שֶׁנִּשְׁבָּה: אִם נִתְיָאַשׁ מִמֶּנּוּ רִבּוֹ רִאשׁוֹן--כָּל הַפּוֹדֶה אוֹתוֹ לְשֵׁם עֶבֶד--יִשְׁתַּעְבֶּד בּוֹ, וַהֲרֵי הוּא שֶׁלּוֹ; וְאִם פָּדָהוּ לְשֵׁם בֶּן חוֹרִין, הֲרֵי זֶה בֶּן חוֹרִין. וְאִם לֹא נִתְיָאַשׁ מִמֶּנּוּ רִבּוֹ רִאשׁוֹן--הֲרֵי הַפּוֹדֶה אוֹתוֹ לְשֵׁם עֶבֶד--נוֹטֵל פִּדְיוֹנוֹ מֵרִבּוֹ, וְחוֹזֵר לְרִבּוֹ; וְאִם פָּדָהוּ לְשֵׁם בֶּן חוֹרִין, חוֹזֵר לְרִבּוֹ הָרִאשׁוֹן בְּלֹא כְּלוּם.

יח [טז] עֶבֶד שֶׁעָשָׂהוּ רִבּוֹ הַפּוֹתִיקֵי לְבַעַל חוֹבוֹ, וְשִׁחְרְרוֹ--הֲרֵי זֶה מְשֻׁחְרָר. וְכוֹפִין אֶת בַּעַל חוֹב לְשַׁחְרְרוֹ, גַּם הוּא--מִפְּנֵי תִּקּוּן הָעוֹלָם: שֶׁלֹּא יִפְגַּע בּוֹ לְאַחַר זְמָן, וְיֹאמַר לוֹ עַבְדִּי אַתָּה.

יט [יז] עֶבֶד שֶׁהִשִּׂיאוֹ רִבּוֹ בַּת חוֹרִין, אוֹ שֶׁהִנִּיחַ לוֹ רִבּוֹ תְּפִלִּין בְּרֹאשׁוֹ, אוֹ שֶׁאָמַר לוֹ רִבּוֹ לִקְרוֹת שְׁלוֹשָׁה פְּסוּקִין בְּסֵפֶר תּוֹרָה בִּפְנֵי הַצִּבּוּר, וְכָל כַּיּוֹצֶא בְּאֵלּוּ הַדְּבָרִים שְׁאֵין חַיָּב בָּהֶן אֵלָא בֶּן חוֹרִין--יָצָא לְחֵרוּת, וְכוֹפִין אֶת רִבּוֹ לִכְתֹּב לוֹ גֶּט שִׁחְרוּר.

כ וְכֵן אִם נָדַר נֶדֶר שֶׁכּוֹפִין עָלָיו אֶת הָעֲבָדִים כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בִּנְדָרִים, וְאָמַר לוֹ רִבּוֹ מוּפָר לָךְ--יָצָא לְחֵרוּת: שֶׁכֵּיוָן שֶׁלֹּא כָפָה אוֹתוֹ בִּמְקוֹם שֶׁיֵּשׁ לוֹ לִכְפּוֹתוֹ, גִּלָּה דַּעְתּוֹ שֶׁהִפְקִיעַ שִׁעְבּוּדוֹ.

כא מִכָּאן אֲנִי אוֹמֵר שֶׁהַמְּשַׁחְרֵר עַבְדּוֹ בְּכָל לָשׁוֹן, וְהוֹצִיא דְּבָרִים מִפִּיו שֶׁמַּשְׁמָעָן שֶׁלֹּא נִשְׁאַר לוֹ עָלָיו שִׁעְבּוּד כְּלָל, וְשֶׁגָּמַר בְּלִבּוֹ לְדָבָר זֶה--שְׁאֵינוּ יָכוֹל לַחְזֹר בּוֹ; וְכוֹפִין אוֹתוֹ לִכְתֹּב לוֹ גֶּט שִׁחְרוּר, אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן לֹא כָתַב.

כב אֲבָל אִם לָוָה מֵעַבְדּוֹ, אוֹ שֶׁעָשָׂהוּ אַפְטְרוּפוֹס, אוֹ שֶׁהִנִּיחַ תְּפִלִּין בִּפְנֵי רִבּוֹ, אוֹ קָרָא שְׁלוֹשָׁה פְּסוּקִים בְּבֵית הַכְּנֶסֶת בִּפְנֵי רִבּוֹ, וְלֹא מִחָה בּוֹ--לֹא יָצָא לְחֵרוּת. [יח] וְאָסוּר לָאָדָם לְלַמַּד אֶת עַבְדּוֹ תּוֹרָה; וְאִם לִמְּדוֹ, לֹא יָצָא לְחֵרוּת.

כג [יט] הַלּוֹקֵחַ עֶבֶד מִן הַגּוֹי, וְקָדַם הָעֶבֶד וְטָבַל בִּפְנֵי רִבּוֹ לְשֵׁם בֶּן חוֹרִין--יָצָא לְחֵרוּת; וְשֶׁלֹּא בִּפְנֵי רִבּוֹ, צָרִיךְ לְפָרַשׁ. לְפִיכָּךְ צָרִיךְ רִבּוֹ לְתָקְפוֹ בַּמַּיִם.

כד [כ] יִשְׂרָאֵל שֶׁתָּקַף בְּגוֹי קָטָן, אוֹ שֶׁמָּצָא תִּינוֹק גּוֹי, וְהִטְבִּילוֹ לְשֵׁם גֵּר--הֲרֵי זֶה גֵּר; לְשֵׁם עֶבֶד, הֲרֵי זֶה עֶבֶד; לְשֵׁם בֶּן חוֹרִין, הֲרֵי זֶה בֶּן חוֹרִין. [כא] גֵּר שֶׁקָּדְמוּ שִׁפְחוֹתָיו וַעֲבָדָיו, וְטָבְלוּ בְּפָנָיו--קָנוּ עַצְמָן בְּנֵי חוֹרִין.

משנה תורה - ספר קניין - הלכות עבדים - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט

יש לך שאלה או הערה?