משנה תורה מנוקד - ספר קניין - הלכות שלוחין ושותפין פרק ב

משנה תורה - ספר קניין - הלכות שלוחין ושותפין - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י

הִלְכּוֹת שְׁלוּחִין וְשֻׁתָּפִין פֵּרֶק ב

א אֵין הַגּוֹי נַעֲשֶׂה שָׁלִיחַ לְדָבָר מִן הַדְּבָרִים שֶׁבָּעוֹלָם, וְכֵן אֵין יִשְׂרָאֵל נַעֲשֶׂה שָׁלִיחַ לַגּוֹי לְדָבָר מִן הַדְּבָרִים: שֶׁנֶּאֱמָר "כֵּן תָּרִימוּ גַם-אַתֶּם" (במדבר יח,כח)--מַה "אַתֶּם" בְּנֵי בְּרִית, אַף שְׁלוּחֲכֶם בְּנֵי בְּרִית; וְהוּא הַדִּין לְכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. וּמַה מְשַׁלֵּחֲכֶם בֶּן בְּרִית, אַף בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ הַמְּשַׁלֵּחַ בֶּן בְּרִית.

ב עוֹשֶׂה אָדָם שָׁלִיחַ אִישׁ אוֹ אִשָּׁה, וְאַפִלּוּ אֵשֶׁת אִישׁ; וְאַפִלּוּ עֶבֶד וְשִׁפְחָה--הוֹאִיל וְהֶן בְּנֵי דַּעַת וְיֶשְׁנָן בְּמִקְצַת מִצְווֹת, נַעֲשִׂין שְׁלוּחִין לְמַשָּׂא וּמַתָּן. אֲבָל מִי שְׁאֵינוּ בֶּן דַּעַת, וְהֶן חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן--אֵינָן נַעֲשִׂין שְׁלוּחִין; וְלֹא עוֹשִׂין שָׁלִיחַ, אֶחָד הַקָּטָן וְאֶחָד הַקְּטַנָּה.

ג לְפִיכָּךְ הַשּׁוֹלֵחַ בְּנוֹ קָטָן אֵצֶל הַחֶנְוָנִי, וּמָדַד לוֹ בְּאֵיסָר שֶׁמֶן, וְנָתַן לוֹ אֶת הָאֵיסָר, וְאִבַּד אֶת הַשֶּׁמֶן וְאֶת הָאֵיסָר--הַחֶנְוָנִי חַיָּב לְשַׁלַּם: שֶׁלֹּא שְׁלָחוֹ אֵלָא לְהוֹדִיעוֹ, וְלֹא הָיָה לוֹ לִשְׁלֹחַ אֵלָא עִם בֶּן דַּעַת. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֶא בְּזֶה. וְאִם פֵּרַשׁ וְאָמַר לוֹ שְׁלַח לִי עִם הַקָּטָן, הֲרֵי זֶה פָּטוּר.

ד [ג] הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ מָנֶה שֶׁיֵּשׁ לִי בְּיָדָךְ, בֵּין מַלְוָה בֵּין פִּקָּדוֹן, שַׁלְּחֵהוּ לִי בְּיַד פְּלוֹנִי--אַפִלּוּ הָיָה קָטָן--אִם רָצָה לְשַׁלְּחוֹ בְּיָדוֹ, נִפְטָר; וְאֵינוּ חַיָּב בְּאַחְרָיוּתוֹ.

ה וְכֵן שְׁנַיִם שֶׁהִתְנוּ בֵּינֵיהֶם שֶׁכָּל מִי שֶׁיִּרְצֶה לְשַׁלַּח לַחֲבֵרוֹ, מְשַׁלֵּחַ בְּיַד מִי שֶׁיִּרְצֶה הַמְּשַׁלֵּחַ--הֲרֵי זֶה מְשַׁלֵּחַ בְּיַד מִי שֶׁיֵּרָאֶה לוֹ שְׁהוּא רָאוּי לְהוֹלִיךְ דָּבָר זֶה; וְאִם אָבַד אוֹ נִגְנַב בַּדֶּרֶךְ, אוֹ שֶׁכָּפַר בּוֹ הַשָּׁלִיחַ--הֲרֵי הַמְּשַׁלֵּחַ פָּטוּר, שֶׁכָּל תְּנָאי שֶׁבְּמָמוֹן קַיָּם.

ו [ד] הַשָּׁלִיחַ שֶׁקָּנָה אוֹ שֶׁמָּכַר, וְהוֹדִיעַ שְׁהוּא שָׁלִיחַ בְּדָבָר זֶה לִפְלוֹנִי--אַף עַל פִּי שֶׁמָּשַׁךְ אוֹ הִמְשִׁיךְ, וְנִמְצָא שֶׁעָבַר עַל דַּעַת מְשַׁלְּחוֹ--בָּטַל הַמֶּקָּח, וּמַחְזִיר. וְאִם לֹא הוֹדִיעַ שְׁהוּא שָׁלִיחַ--נִקְנָה הַמֶּקָּח, וְיִהְיֶה הַדִּין בֵּינוֹ וּבֵין זֶה שֶׁשְּׁלָחוֹ.

ז [ה] רְאוּבֵן שֶׁקָּנָה שָׂדֶה מִשִּׁמְעוֹן, וְאָמַר לוֹ לְלֵוִי קָנִיתִי אוֹתָהּ, וְכָתַב שְׁטָר מְכָר בְּשֵׁם לֵוִי, וְחָזַר רְאוּבֵן וְאָמַר לְשִׁמְעוֹן לְעַצְמִי קְנִיתִיהָ, חֲזֹר וּכְתֹב לִי שְׁטָר מְכָר בִּשְׁמִי--אֵין כּוֹפִין אֶת הַמּוֹכֵר לִכְתֹּב לוֹ שְׁטָר אַחֵר בְּשֵׁם רְאוּבֵן. וְאִם הִתְנָה עִמּוֹ בַּתְּחִלָּה וְאָמַר לוֹ לְעַצְמִי אֶקְנֶה, וְזֶה שֶׁאֶכְתֹּב שְׁטָר בְּשֵׁם לֵוִי כְּדֵי שֶׁלֹּא יֵדְעוּ בִּי שֶׁאֲנִי הוּא הַקּוֹנֶה--הֲרֵי זֶה כּוֹפֵהוּ לַחְזֹר וְלִכְתֹּב שְׁטָר אַחֵר בִּשְׁמוֹ.

ח [ו] הַסִּרְסוּר שָׁלִיחַ הוּא, אֵלָא שְׁהוּא נוֹטֵל שָׂכָר עַל שְׁלִיחוּתוֹ; לְפִיכָּךְ אִם שִׁנָּה עַל דַּעַת הַבְּעָלִים, מְשַׁלֵּם מַה שֶׁהִפְסִיד. כֵּיצַד: הֲרֵי שֶׁנָּתַן רְאוּבֵן חֵפֶץ לְשִׁמְעוֹן הַסִּרְסוּר, וְאָמַר לוֹ מְכֹר לִי זֶה וְאַל תִּמְכֹּר בְּפָחוּת מִמֵּאָה, וְהָלַךְ וּמְכָרוֹ בַּחֲמִשִּׁים--מְשַׁלֵּם חֲמִשִּׁים מִבֵּיתוֹ; מְכָרוֹ בְּמָאתַיִם, הַכֹּל לִרְאוּבֵן. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֶא בְּזֶה.

ט רְאוּבֵן אוֹמֵר בְּמֵאָה אָמַרְתִּי לָךְ לִמְכֹּר, וְהַסִּרְסוּר אוֹמֵר בַּחֲמִשִּׁים אָמַרְתָּ לִי, וְכֵן בַּחֲמִשִּׁים מָכַרְתִּי--נִשְׁבָּע הַסִּרְסוּר שְׁבוּעַת הַתּוֹרָה, שֶׁהֲרֵי הוֹדָה בְּמִקְצָת. וְאִם כְּבָר נָתַן לוֹ הַחֲמִשִּׁים--נִשְׁבָּע הֶסֵּת שֶׁעָשָׂה שְׁלִיחוּתוֹ, וְזוֹכֶה הַלּוֹקֵחַ.

י וְאִם יָדַע הַלּוֹקֵחַ שֶׁחֵפֶץ זֶה שֶׁלִּרְאוּבֵן הוּא, וְשֶׁזֶּה הַמּוֹכֵר סִרְסוּר הוּא--יַחְזִיר הַחֵפֶץ לִבְעָלָיו; וְיַחְרִים עַל מִי שֶׁנָּתַן לוֹ רְשׁוּת לִמְכֹּר בַּחֲמִשִּׁים, אוֹ שֶׁרָצָה בַּחֲמִשִּׁים, וְחָזַר בּוֹ אַחַר שֶׁקָּנִיתִי.

יא [ז] כָּל סִרְסוּר שֶׁהוֹדִיעַ לַלּוֹקֵחַ שֶׁחֵפֶץ זֶה אוֹ קַרְקָע זוֹ שֶׁלִּרְאוּבֵן הֶן, וְאַחַר שֶׁקָּנָה הַלּוֹקֵחַ אָמַר רְאוּבֵן אֵינִי רוֹצֶה לִמְכֹּר בְּדָמִים אֵלּוּ--מַחְזִיר הַלּוֹקֵחַ, שֶׁהֲרֵי לֹא פָסַק דָּמִים וְאָמַר לוֹ מְכֹר בְּכָּךְ וְכָּךְ. וְכָל סִרְסוּר שֶׁאָבַד הַחֵפֶץ מִיָּדוֹ, אוֹ נִגְנַב, אוֹ נִשְׁבַּר--חַיָּב לְשַׁלַּם, מִפְּנֵי שְׁהוּא נוֹשֵׂא שָׂכָר.

יב [ח] הַלּוֹקֵחַ כֵּלִים מִבֵּית הָאֻמָּן לְשַׁגְּרָן לְבֵית חָמִיו, וְאָמַר לוֹ אִם מְקַבְּלִין אוֹתָן מִמֶּנִּי אֲנִי נוֹתֵן אֶת דְּמֵיהֶם, וְאִם לָאו אֶתֵּן לָךְ שָׂכָר מְעַט, וְנֶאְנְסוּ בַּהֲלִיכָה--הֲרֵי זֶה חַיָּב לְשַׁלַּם; וְאִם נֶאְנְסוּ בַּחֲזִירָה, פָּטוּר.

יג נְטָלָן עַל מְנָת לְמָכְרָן לַאֲחֵרִים, וְאָמַר לוֹ אִם יִמָּכְרוּ בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי אוֹ עַד זְמָן פְּלוֹנִי, אֶתֵּן לָךְ דָּמִים כָּךְ וְכָּךְ, וְאִם לֹא יִמָּכְרוּ, אַחְזִירֵם לָךְ, וְנֶאְנְסוּ, בֵּין בַּהֲלִיכָה בֵּין בַּחֲזִירָה--חַיָּב לְשַׁלַּם.

יד [ט] כָּל שָׁלִיחַ שֶׁטָּעַן שֶׁאֵרְעוֹ אֹנֶס פְּלוֹנִי, וְהִפְסִיד כָּךְ וְכָּךְ--הֲרֵי זֶה נִשְׁבָּע שְׁבוּעַת הַשּׁוֹמְרִין עַל טְעָנָתוֹ, וְיִפָּטֵר. וְאִם הָיָה הָאֹנֶס בִּמְקוֹם שֶׁאִפְשָׁר לְהָבִיא עָלָיו עֵדִים, אוֹ דָּבָר שְׁהוּא יָדוּעַ וְגָלוּי לַכֹּל, שֶׁהֲרֵי יִמְצָא עֵדִים--הֲרֵי זֶה צָרִיךְ לְהָבִיא רְאָיָה עַל טְעָנָתוֹ; וְאִם לֹא הֵבִיא עֵדִים--אֵינוּ נֶאֱמָן, וּמְשַׁלֵּם.

טו מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁאָמַר לִשְׁלוּחוֹ קְנֵה לִי אַרְבַּע מֵאוֹת גִּרְבֵּי יַיִן, מִמָּעוֹת שֶׁהָיוּ לוֹ בְּיָדוֹ, וְקָנָה לוֹ, וְנִמְצְאוּ חֹמֶץ. וְאָמְרוּ חֲכָמִים מִנְיָן גָּדוֹל כְּזֶה שֶׁהִחְמִיץ, קוֹל יֵשׁ לוֹ, וְהוֹאִיל וְאִפְשָׁר לְהָבִיא רְאָיָה, יָבִיא רְאָיָה שֶׁהָיָה יַיִן בְּעֵת שֶׁלְּקָחוֹ וְיִפָּטֵר; וְאִם לֹא יָבִיא רְאָיָה, יְשַׁלַּם. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֶא בְּזֶה מִדְּבָרִים שֶׁהָרְאָיָה מְצוּיָה בָּהֶן.

טז אֲבָל דָּבָר הַנֶּעְלָם שְׁאֵין רְאָיָתוֹ מְצוּיָה, יִשָּׁבַע עָלָיו הַשָּׁלִיחַ. וְכֵן הַדִּין בְּכָל טְעָנָה שֶׁיִּטְעֹן הַשֻּׁתָּף כַּיּוֹצֶא בְּזוֹ, וְכֵן הַדִּין בִּטְעָנַת הַשּׁוֹמְרִין--אִם הָרְאָיָה יְכוּלָה לִהְיוֹת--אוֹ יָבִיא רְאָיָה עַל טְעָנָתוֹ, אוֹ יְשַׁלַּם כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.

משנה תורה - ספר קניין - הלכות שלוחין ושותפין - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י

יש לך שאלה או הערה?