משנה תורה מנוקד - ספר נזקים - הלכות חובל ומזיק פרק ה

משנה תורה - ספר נזקים - הלכות חובל ומזיק - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח

הִלְכּוֹת חוֹבֵל וּמַזִּיק פֵּרֶק ה

א אָסוּר לְאָדָם לַחְבֹּל, בֵּין בְּעַצְמוֹ בֵּין בַּחֲבֵרוֹ. וְלֹא הַחוֹבֵל בִּלְבָד, אֵלָא כָּל הַמַּכֶּה אָדָם כָּשֵׁר מִיִּשְׂרָאֵל--בֵּין קָטָן בֵּין גָּדוֹל, בֵּין אִישׁ בֵּין אִשָּׁה, דֶּרֶךְ נִצָּיוֹן--הֲרֵי זֶה עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה, שֶׁנֶּאֱמָר "לֹא יֹסִיף . . . לְהַכֹּתוֹ" (דברים כה,ג): אִם הִזְהִירָה תּוֹרָה שֶׁלֹּא לְהוֹסִיף בְּהַכָּאַת הַחוֹטֶא, קַל וְחֹמֶר לְמַכֶּה אֶת הַצַּדִּיק. [ב] אַפִלּוּ לְהַגְבִּיהַּ יָדוֹ עַל חֲבֵרוֹ, אָסוּר; וְכָל הַמַּגְבִּיהַּ יָדוֹ עַל חֲבֵרוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִכָּהוּ--הֲרֵי זֶה רָשָׁע.

ב [ג] הַמַּכֶּה אֶת חֲבֵרוֹ הַכָּאָה שְׁאֵין בָּהּ שׁוֹוֶה פְּרוּטָה--לוֹקֶה, שֶׁהֲרֵי אֵין כָּאן תַּשְׁלוּמִין כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לָאו זֶה נִתָּן לְתשְׁלוּמִין. וְאַפִלּוּ הִכָּה עֶבֶד חֲבֵרוֹ הַכָּאָה שְׁאֵין בָּהּ שׁוֹוֶה פְּרוּטָה--לוֹקֶה, שֶׁהֲרֵי יֶשְׁנוֹ בְּמִקְצַת מִצְווֹת. וְגוֹי שֶׁהִכָּה אֶת יִשְׂרָאֵל--חַיָּב מִיתָה, שֶׁנֶּאֱמָר "וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה, וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ; וַיַּךְ, אֶת-הַמִּצְרִי" (שמות ב,יב).

ג [ד] קְנָס קָנְסוּ חֲכָמִים לְאֵלּוּ הַשּׁוֹטִים בַּעֲלֵי זְרוֹעַ, שֶׁיִּהְיֶה הַנֶּחְבָּל נֶאֱמָן, וְנִשְׁבָּע בִּנְקִיטַת חֵפֶץ שֶׁזֶּה חָבַל בּוֹ חָבָל זֶה, וְנוֹטֵל מַה שֶׁרָאוּי לוֹ: וְהוּא, שֶׁיִּהְיוּ שָׁם עֵדִים.

ד כֵּיצַד: הָיוּ שְׁנֵי עֵדִים מְעִידִין אוֹתוֹ שֶׁנִּכְנַס לְתוֹךְ יָדוֹ שָׁלֵם, וְיָצָא חָבוּל, וְלֹא רָאוּהוּ בְּעֵת שֶׁחָבַל בּוֹ, וְהוּא אוֹמֵר לֹא חָבַלְתִּי, וְהַלָּה אוֹמֵר אַתָּה חָבַלְתָּ בִּי--הֲרֵי זֶה נִשְׁבָּע וְנוֹטֵל.

ה בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, בְּשֶׁהָיְתָה הַמַּכָּה בִּמְקוֹם שֶׁאִפְשָׁר לוֹ לְהַכּוֹתָהּ לְעַצְמוֹ, אוֹ שֶׁהָיָה עִמָּהֶם שְׁלִישִׁי שֶׁאִפְשָׁר שֶׁזֶּה הַנֶּחְבָּל אָמַר לוֹ לַחְבֹּל בּוֹ, וּלְהִתְרַעַם עַל אַחֵר; אֲבָל אִם אֵין עִמָּהֶם אַחֵר, וְהָיְתָה הַמַּכָּה בִּמְקוֹם שְׁאֵינוּ יָכוֹל לַעֲשׂוֹתָהּ בְּעַצְמוֹ, כְּגוֹן שֶׁהָיְתָה נְשִׁיכָה בֵּין כְּתֵפָיו וְכַיּוֹצֶא בְּזֶה--הֲרֵי זֶה נוֹטֵל בְּלֹא שְׁבוּעָה.

ו הוֹדָה הַחוֹבֵל שְׁהוּא חָבַל, מְשַׁלֵּם חֲמִשָּׁה דְּבָרִים, שֶׁהֲרֵי הָעֵדִים הָיוּ שָׁם שֶׁנִּכְנַס לְתוֹךְ יָדוֹ שָׁלֵם בְּשָׁעַת הַמְּרִיבָה, וְיָצָא חָבוּל. אֲבָל אִם לֹא הָיוּ שָׁם עֵדִים כְּלָל, וְהוּא אוֹמֵר חָבַלְתָּ בִּי, וְהוֹדָה מֵעַצְמוֹ--פָּטוּר מִן הַנֶּזֶק וּמִן הַצַּעַר, וְחַיָּב בַּשֶּׁבֶת וּבֹשֶׁת וְרִפּוּי עַל פִּי עַצְמוֹ; לְפִיכָּךְ אִם כָּפַר וְאָמַר לֹא חָבַלְתִּי, נִשְׁבָּע שְׁבוּעַת הֶסֵּת.

ז וְלָמָּה מְשַׁלֵּם אָדָם שְׁלוֹשָׁה דְּבָרִים אֵלּוּ, עַל פִּי עַצְמוֹ: שֶׁהַשֶּׁבֶת וְהָרִפּוּי מָמוֹן הוּא, וְאֵינוּ קְנָס--שְׁאִם לֹא יִתֵּן לוֹ, הֲרֵי חִסְּרוֹ מָמוֹן שְׁהוּא מִתְרַפֵּא בּוֹ וּבָטֵל מִמְּלַאכְתּוֹ. וְהַבֹּשֶׁת לֹא הִגִּיעָה לוֹ, אֵלָא בְּשָׁעָה שֶׁהוֹדָה בְּפָנֵינוּ שְׁהוּא חָבַל בּוֹ--שֶׁהַנֶּחְבָּל שֶׁלֹּא חָבַל בּוֹ אָדָם, אֵין לוֹ בֹּשֶׁת, וְהוֹדָאָתוֹ בְּבֵית דִּין, הִיא שֶׁבִּיְּשָׁה אוֹתוֹ.

ח נִמְצֵאתָ לָמֵד שְׁאֵין הֶפְרֵשׁ בְּבֹשֶׁת בֵּין בּוּשָׁה הַמַּגִּיעָה לוֹ אִם חָבַל בּוֹ בִּפְנֵי אֲחֵרִים, וּבֵין בּוּשָׁה הַמַּגִּיעָה לוֹ בְּעֵת שֶׁהוֹדָה בִּפְנֵי אֲחֵרִים שֶׁחָבַל בּוֹ; לְפִיכָּךְ מְשַׁלֵּם אָדָם בֹּשֶׁת, עַל פִּי עַצְמוֹ.

ט אֵינוּ דּוֹמֶה מַזִּיק חֲבֵרוֹ בְּגוּפוֹ, לְמַזִּיק מְמוֹנוֹ: שֶׁהַמַּזִּיק מְמוֹן חֲבֵרוֹ--כֵּיוָן שֶׁשִּׁלַּם מַה שְׁהוּא חַיָּב לְשַׁלַּם, נִתְכַּפַּר לוֹ. אֲבָל חוֹבֵל בַּחֲבֵרוֹ--אַף עַל פִּי שֶׁנָּתַן לוֹ חֲמִשָּׁה דְּבָרִים, אֵין מִתְכַּפֵּר לוֹ; וְאַפִלּוּ הִקְרִיב כָּל אֵילֵי נְבָיוֹת, אֵין מִתְכַּפֵּר לוֹ, וְלֹא נִמְחַל עֲווֹנוֹ, עַד שֶׁיְּבַקַּשׁ מִן הַנֶּחְבָּל וְיִמְחֹל לוֹ.

י וְאָסוּר לַנֶּחְבָּל לִהְיוֹת אַכְזָרִי, וְלֹא יִמְחֹל לוֹ; וְאֵין זוֹ דֶּרֶךְ זֶרַע יִשְׂרָאֵל. אֵלָא כֵּיוָן שֶׁבִּקַּשׁ מִמֶּנּוּ הַחוֹבֵל, וְנִתְחַנַּן לוֹ פַּעַם רִאשׁוֹנָה וּשְׁנִיָּה, וְיָדַע שְׁהוּא שָׁב מֵחֶטְאוֹ, וְנִחַם עַל רָעָתוֹ--יִמְחֹל לוֹ. וְכָל הַמְּמַהֵר לִמְחֹל--הֲרֵי הוּא מְשֻׁבָּח, וְרוּחַ חֲכָמִים נוֹחָה הִמֶּנּוּ.

יא וְעוֹד יֵשׁ הֶפְרֵשׁ בֵּין נִזְקֵי גּוּפוֹ לְנִזְקֵי מְמוֹנוֹ, שֶׁהָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ סַמֶּה עֵינִי, קַטַּע אֶת יָדִי, עַל מְנַת שֶׁאַתָּה פָּטוּר--הֲרֵי זֶה חַיָּב בַּחֲמִשָּׁה דְּבָרִים: שֶׁהַדָּבָר יָדוּעַ, שְׁאֵין אָדָם רוֹצֶה בְּכָּךְ.

יב אֲבָל הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ קְרַע אֶת כְּסוּתִי, שַׁבַּר אֶת כַּדִּי, עַל מְנַת שֶׁאַתָּה פָּטוּר--הֲרֵי זֶה פָּטוּר; וְאִם לֹא אָמַר לוֹ עַל מְנַת שֶׁאַתָּה פָּטוּר--הֲרֵי זֶה חַיָּב לְשַׁלַּם, אַף עַל פִּי שֶׁהִרְשָׁהוּ לְהַשְׁחִית.

יג [יב] בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, בְּשֶׁבָּאוּ הַכֵּלִים לְיָדוֹ תְּחִלָּה בְּתוֹרַת שְׁמִירָה, כְּגוֹן שֶׁהָיוּ שְׁאוּלִין אוֹ מֻפְקָדִין אֶצְלוֹ, וְאָמַר לוֹ שַׁבַּר וּקְרַע, וְעָשָׂה כֵּן--חַיָּב לְשַׁלַּם, עַד שֶׁיֹּאמַר לוֹ עַל מְנַת שֶׁאַתָּה פָּטוּר; אֲבָל אִם אָמַר לוֹ קַח כְּלִי זֶה וְשַׁבְּרוֹ, בֶּגֶד זֶה וּקְרָעוֹ, וְעָשָׂה כֵּן--הֲרֵי זֶה פָּטוּר.

יד [יג] הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ שַׁבַּר כֵּלָיו שֶׁלִּפְלוֹנִי עַל מְנַת שֶׁאַתָּה פָּטוּר, וְעָשָׂה--הֲרֵי זֶה חַיָּב לְשַׁלַּם, וּכְאִלּוּ אָמַר לוֹ סַמֶּה עֵינוֹ שֶׁלִּפְלוֹנִי עַל מְנַת שֶׁאַתָּה פָּטוּר. וְאַף עַל פִּי שֶׁהָעוֹשֶׂה הוּא הַחַיָּב לְשַׁלַּם--הֲרֵי זֶה הָאוֹמֵר לוֹ שֻׁתָּפוֹ בֶּעָווֹן וְרָשָׁע הוּא, שֶׁהֲרֵי הִכְשִׁיל עִוֵּר וְחִזַּק יְדֵי עוֹבְרֵי עֲבֵרָה.

משנה תורה - ספר נזקים - הלכות חובל ומזיק - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח

יש לך שאלה או הערה?