משנה תורה מנוקד - ספר נזקים - הלכות גזילה ואבידה פרק יד

משנה תורה - ספר נזקים - הלכות גזילה ואבידה - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח

הִלְכּוֹת גְּזֵלָה וַאֲבֵדָה פֵּרֶק יד

א הַשִּׂמְלָה בִּכְלַל "כָּל-אֲבֵדַת אָחִיךָ" (דברים כב,ג) הָיְתָה, וְכֵן הַשּׁוֹר וְהַשֶּׂה וְהַחֲמוֹר. וְלָמָּה פָּרַט הַכָּתוּב חֲמוֹר, לְהַחְזִירוֹ בְּסִימָנֵי מַרְדַּעַת; אַף עַל פִּי שֶׁהַסִּימָן בַּדָּבָר הַטָּפֵל לוֹ, יַחְזִיר. וְלָמָּה פָּרַט שׁוֹר וְשֶׂה--לְהַחְזִיר אַפִלּוּ גִּזּוֹת הַשֶּׂה, אוֹ גֵּז זְנַב הַשּׁוֹר אַף עַל פִּי שְׁהוּא דָּבָר מוּעָט.

ב וְלָמָּה פָּרַט הַשִּׂמְלָה, לִלְמֹד מִמֶּנָּה: מַה הַשִּׂמְלָה מְיֻחֶדֶת שֶׁיֵּשׁ לָהּ סִימָנִין, וְחֶזְקָתָהּ שֶׁיֵּשׁ לָהּ תּוֹבְעִין, וְחַיָּב לְהַחְזִיר; אַף כָּל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ סִימָנִים--הֲרֵי הוּא בְּחֶזְקַת שֶׁיֵּשׁ לוֹ תּוֹבְעִין, וְחַיָּב לְהַחְזִיר. אֲבָל דָּבָר שְׁאֵין לוֹ תּוֹבְעִין, אֵלָא נִתְיָאֲשׁוּ מִמֶּנּוּ הַבְּעָלִים--הֲרֵי הוּא שֶׁלְּמוֹצְאוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ סִימָנִים.

ג [ב] זֶה הַכְּלָל בָּאֲבֵדָה: כָּל דָּבָר שְׁאֵין בּוֹ סִימָן--כֵּיוָן שֶׁאָבַד וְיָדְעוּ בּוֹ הַבְּעָלִים שֶׁאָבַד, הֲרֵי זֶה בְּחֶזְקַת שֶׁנִּתְיָאֲשׁוּ מִמֶּנּוּ בְּעָלָיו, כְּגוֹן מַסְמֵר אֶחָד אוֹ מַחַט אַחַת אוֹ מַטְבֵּעַ אֶחָד, שֶׁהֲרֵי אֵינָן יְכוּלִים לִתֵּן סִימָן לְהַחְזִירוֹ לָהֶן; וּלְפִיכָּךְ הֲרֵי הוּא לְזֶה שֶׁמְּצָאוֹ.

ד [ג] וְכָל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ סִימָן, כְּגוֹן שִׂמְלָה וּבְהֵמָה--הֲרֵי זֶה בְּחֶזְקַת שֶׁלֹּא נִתְיָאֲשׁוּ מִמֶּנּוּ בְּעָלָיו: שֶׁהֲרֵי דַּעְתָּן תְּלוּיָה לִתֵּן סִימָנִין שֶׁיֵּשׁ בּוֹ, וְיַחְזֹר לָהֶן. לְפִיכָּךְ הַמּוֹצֶא אוֹתוֹ חַיָּב לְהַכְרִיז, אֵלָא אִם כֵּן יָדַע שֶׁנִּתְיָאֲשׁוּ הַבְּעָלִים: כְּגוֹן שֶׁשָּׁמַע אוֹתָם אוֹמְרִים וַי לְחֶסְרוֹן כִּיס וְכַיּוֹצֶא בִּדְבָרִים אֵלּוּ, שֶׁמַּרְאִין שֶׁנִּתְיָאֲשׁוּ--הֲרֵי אוֹתָהּ הָאֲבֵדָה שֶׁלְּמוֹצְאָהּ.

ה [ד] וְכֵן אִם מָצָא דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ סִימָן בַּיָּם וּבַנָּהָר וְכַיּוֹצֶא בָּהֶן, אוֹ בִּמְקוֹם שֶׁרֻבּוֹ גּוֹיִים--הֲרֵי זֶה בְּחֶזְקַת שֶׁנִּתְיָאֲשׁוּ מִמֶּנּוּ בְּעָלָיו מִשָּׁעָה שֶׁנָּפַל; וּלְפִיכָּךְ הֲרֵי הוּא שֶׁלְּמוֹצְאוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא שָׁמַע הַבְּעָלִים שֶׁנִּתְיָאֲשׁוּ מִמֶּנּוּ.

ו [ה] יֵאוּשׁ שֶׁלֹּא מִדַּעַת, אַפִלּוּ בְּדָבָר שְׁאֵין בּוֹ סִימָן--אֵינוּ יֵאוּשׁ. כֵּיצַד: נָפַל מִמֶּנּוּ דֵּינָר, וְלֹא יָדַע בּוֹ שֶׁנָּפַל--אַף עַל פִּי שֶׁכְּשֶׁיֵּדַע בּוֹ שֶׁנָּפַל, יִתְיָאַשׁ--הֲרֵי זֶה אֵינוּ יֵאוּשׁ עַתָּה: עַד שֶׁיֵּדְעוּ הַבְּעָלִים שֶׁנָּפַל. אֲבָל אִם עֲדַיִן הַבְּעָלִים אוֹמְרִים שֶׁמֶּא נְתַתִּיו לִפְלוֹנִי, אוֹ שֶׁמֶּא בַּמִּגְדָּל הוּא מֻנָּח, אוֹ שֶׁמֶּא טָעִיתִי בַּחֶשְׁבּוֹן, וְכַיּוֹצֶא בִּדְבָרִים אֵלּוּ--אֵין זֶה יֵאוּשׁ.

ז [ו] הָרוֹאֶה חֲבֵרוֹ שֶׁנָּפַל מִמֶּנּוּ דֵּינָר עַל הָאָרֶץ, וְלֹא יָדַע בּוֹ, וְנָטַל הַדֵּינָר קֹדֶם יֵאוּשׁ--עוֹבֵר עַל עֲשֵׂה וְעַל שְׁנֵי לָאוִין, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְאַפִלּוּ הִחְזִיר לוֹ הַדֵּינָר לְאַחַר שֶׁנִּתְיָאַשׁ--זוֹ מַתָּנָה הִיא, וּכְבָר עָבַר עַל הָאִסּוּרִים.

ח [ז] נָטַל הַדֵּינָר לִפְנֵי יֵאוּשׁ עַל מְנַת לְהַחְזִירוֹ, וּלְאַחַר יֵאוּשׁ נִתְכַּוַּן לִגְזֹל אוֹתוֹ--עוֹבֵר מִשּׁוֹם "הָשֵׁב תְּשִׁיבֵם" (דברים כב,א). הִמְתִּין לוֹ, וְלֹא הוֹדִיעַ לַבְּעָלִים וְלֹא נָטַל הַדֵּינָר עַד שֶׁיָּדְעוּ הַבְּעָלִים שֶׁנָּפַל, שֶׁהֲרֵי נִתְיָאֲשׁוּ כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ, וְאַחַר כָּךְ נָטַל הַדֵּינָר מֵעַל הָאָרֶץ--אֵינוּ עוֹבֵר אֵלָא מִשּׁוֹם "לֹא תוּכַל, לְהִתְעַלֵּם" (דברים כב,ג). וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֶא בְּזֶה.

ט [ח] רָאָה סֶלַע אוֹ מַטְבֵּעַ שֶׁנָּפַל אַפִלּוּ מִשְּׁלוֹשָׁה בְּנֵי אָדָם, וְאַף עַל פִּי שְׁאֵין בּוֹ שׁוֹוֶה פְּרוּטָה לְכָל אֶחָד וְאֶחָד--חַיָּב לְהַחְזִיר: שֶׁמֶּא שֻׁתָּפִין הֶן, וּמָחַל אֶחָד מֵהֶן חֶלְקוֹ לַחֲבֵרוֹ; וְנִמְצֵאת אֲבֵדָתוֹ שֶׁלְּזֶה שׁוֹוֶה פְּרוּטָה.

י [ט] רָאָה חֲבֵרוֹ שֶׁנָּפַל מִמֶּנּוּ דֵּינָר בְּתוֹךְ הַחוֹל אוֹ בְּתוֹךְ הֶעָפָר, וְנִתְעַלַּם מִמֶּנּוּ--הֲרֵי זֶה כְּנוֹפֵל לַיָּם אוֹ לַנָּהָר, וַהֲרֵי הוּא שֶׁלְּמוֹצְאוֹ: שֶׁהֲרֵי נִתְיָאַשׁ מִמֶּנּוּ, מִפְּנֵי שְׁאֵין בּוֹ סִימָן. וְאַפִלּוּ רָאָה אוֹתוֹ הֵבִיא כְּבָרָה לְחַפַּשׂ אַחֲרָיו, בְּדַעַת רְעוּעָה הוּא מְחַפֵּשׂ כְּדֶרֶךְ שֶׁמְּחַפְּשִׂים בֶּעָפָר שְׁאָר הַבַּלָּשִׁין שֶׁלֹּא נָפַל מֵהֶן כְּלוּם שֶׁמֶּא יִמְצְאוּ מַה שֶׁנָּפַל לַאֲחֵרִים; כָּךְ הוּא זֶה מְחַפֵּשׂ, לֹא מִפְּנֵי שֶׁלֹּא נִתְיָאַשׁ.

יא [י] הַמּוֹצֶא סֶלַע בַּשּׁוּק, מְצָאוֹ חֲבֵרוֹ וְאָמַר לוֹ שֶׁלִּי הִיא וַחֲדָשָׁה הִיא וְשֶׁלִּמְדִינָה פְּלוֹנִית הִיא וְשֶׁלַּמֶּלֶךְ פְּלוֹנִי הִיא, אַפִלּוּ אָמַר שְׁמִי כָּתוּב עָלֶיהָ--לֹא אָמַר כְּלוּם, וְאֵינוּ חַיָּב לְהַחְזִיר: שְׁאֵין סִימָנֵי הַמַּטְבֵּעַ סִימָן, מִפְּנֵי שֶׁחֶזְקָתוֹ לְהוֹצִיאָהּ; אוֹמְרִין אָנוּ שֶׁלּוֹ הָיְתָה, וְהוֹצִיאָהּ מִיָּדוֹ וְנָפְלָה מִיַּד אַחֵר, וְהוֹאִיל וְאֵין סִימָנֶיהָ סִימָן שֶׁסּוֹמְכִין עָלָיו, מִשָּׁעַת נְפִילָה נִתְיָאַשׁ וַהֲרֵי הִיא שֶׁלְּמוֹצְאָהּ.

יב [יא] הַמּוֹצֶא דָּבָר שְׁאֵין בּוֹ סִימָן, בְּצַד דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ סִימָן--חַיָּב לְהַכְרִיז. בָּא בַּעַל הַסִּימָן, וְנָטַל אֶת שֶׁלּוֹ וְאָמַר שֶׁזֶּה בִּלְבָד נָפַל מִמֶּנּוּ--זָכָה הַמּוֹצֶא בַּדָּבָר שְׁאֵין בּוֹ סִימָן.

יג [יב] הַמּוֹצֶא כְּלֵי חֶרֶס וְכַיּוֹצֶא בָּהֶן מִכֵּלִים שֶׁצּוּרַת כֻּלָּן שׁוֹוָה--אִם כֵּלִים חֲדָשִׁים הֶן, הֲרֵי הֶם שֶׁלּוֹ: שֶׁהֲרֵי הֶן כְּמוֹ דֵּינָר מִשְּׁאָר הַדֵּינָרִים, שְׁאֵין לוֹ סִימָן וְאֵין הַבְּעָלִים מַכִּירִים אוֹתָן--שֶׁהֲרֵי אֵינוּ יוֹדֵעַ אִם פַּךְ זֶה אוֹ צְלוֹחִית זוֹ שֶׁלּוֹ, אוֹ שֶׁלְּאַחֵר.

יד וְאִם הָיוּ כֵּלִים יְשָׁנִים שֶׁטְּבָעַתָּן הָעַיִן, חַיָּב לְהַכְרִיז: שְׁאִם יָבוֹא תַּלְמִיד חֲכָמִים וְיֹאמַר אַף עַל פִּי שְׁאֵינִי יָכוֹל לִתֵּן בִּכְלִי כְּזֶה סִימָן, יֵשׁ לִי בּוֹ טְבִיעוּת עַיִן--חַיָּב לְהַרְאוֹתוֹ לוֹ; אִם הִכִּירוֹ וְאָמַר שֶׁלִּי הוּא, מַחְזִירִין לוֹ.

טו [יג] בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, בְּתַלְמִיד וַתִּיק שְׁאֵינוּ מְשַׁנֶּה בְּדִבּוּרוֹ כְּלָל--אֵלָא בְּדִבְרֵי שָׁלוֹם, אוֹ בְּמַסֶּכְתָּא, אוֹ בְּמִטָּה, אוֹ בְּבַיִת שְׁהוּא מִתְאָרֵחַ בּוֹ.

טז כֵּיצַד: הָיָה עוֹסֵק בְּמַסֶּכֶת נִדָּה וְאָמַר בְּמִקְווֹת אֲנִי שׁוֹנֶה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִשְׁאֲלוּ אוֹתוֹ שְׁאֵלוֹת בְּעִנְיַן נִדָּה, אוֹ שֶׁיָּשַׁן בְּמִטָּה זוֹ וְאָמַר בְּזוֹ אֲנִי יָשֵׁן, שֶׁמֶּא יִמָּצֵא שָׁם קֶרִי, אוֹ שֶׁנִּתְאָרֵחַ אֵצֶל שִׁמְעוֹן וְאָמַר אֵצֶל רְאוּבֵן אֲנִי מִתְאָרֵחַ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יַטְרִיחוּ עַל זֶה שֶׁנִּתְאָרֵחַ אֶצְלוֹ, אוֹ שֶׁהֵבִיא שָׁלוֹם בֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ וְהוֹסִיף וְגָרַע, כְּדֵי לְחַבְּבָן זֶה לְזֶה--הֲרֵי זֶה מֻתָּר; אֲבָל אִם בָּאוּ עֵדִים שֶׁשִּׁנָּה בְּדִבּוּרוֹ חוּץ מִדְּבָרִים אֵלּוּ, אֵין מַחְזִירִין לוֹ אֶת הָאֲבֵדָה בִּטְבִיעוּת עַיִן.

משנה תורה - ספר נזקים - הלכות גזילה ואבידה - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח

יש לך שאלה או הערה?