משנה תורה מנוקד - ספר נזקים - הלכות גזילה ואבידה פרק יב

משנה תורה - ספר נזקים - הלכות גזילה ואבידה - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח

הִלְכּוֹת גְּזֵלָה וַאֲבֵדָה פֵּרֶק יב

א מִי שֶׁאָבְדָה לוֹ אֲבֵדָה, וּפָגַע בַּאֲבֵדָתוֹ וַאֲבֵדַת חֲבֵרוֹ--אִם יָכוֹל לְהַחְזִיר שְׁתֵּיהֶן, חַיָּב לְהַחְזִיר. וְאִם אֵינוּ יָכוֹל לְהַחְזִיר אֵלָא אַחַת מֵהֶן--אֲבֵדָתוֹ קוֹדֶמֶת, וְאַפִלּוּ לַאֲבֵדַת אָבִיו אוֹ רִבּוֹ: שֶׁלּוֹ קוֹדֵם לְכָל אָדָם.

ב פָּגַע בַּאֲבֵדַת רִבּוֹ עִם אֲבֵדַת אָבִיו--אִם הָיָה אָבִיו שָׁקוּל כְּנֶגֶד רִבּוֹ, שֶׁלְּאָבִיו קוֹדֶמֶת; וְאִם לָאו, שֶׁלְּרִבּוֹ קוֹדֶמֶת: וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה רִבּוֹ מֻבְהָק, שֶׁרֹב חָכְמָתוֹ שֶׁלַּתּוֹרָה מִמֶּנּוּ.

ג הִנִּיחַ אֲבֵדָתוֹ, וְהִחְזִיר אֲבֵדַת חֲבֵרוֹ--אֵין לוֹ אֵלָא שְׂכָרוֹ הָרָאוּי לוֹ. כֵּיצַד: שָׁטַף נָהָר חֲמוֹרוֹ וַחֲמוֹר חֲבֵרוֹ, שֶׁלּוֹ יָפֶה מָנֶה וְשֶׁלַּחֲבֵרוֹ מָאתַיִם--הִנִּיחַ אֶת שֶׁלּוֹ, וְהִצִּיל אֶת שֶׁלַּחֲבֵרוֹ--אֵין לוֹ אֵלָא שְׂכָרוֹ הָרָאוּי לוֹ. וְאִם אָמַר לוֹ אַצִּיל אֶת שֶׁלָּךְ, וְאַתָּה נוֹתֵן לִי דְּמֵי שֶׁלִּי, אוֹ שֶׁהִתְנָה בִּפְנֵי בֵּית דִּין--חַיָּב לִתֵּן לוֹ דְּמֵי שֶׁלּוֹ. וְאַף עַל פִּי שֶׁעָלָה חֲמוֹר שֶׁלּוֹ מֵאֵלָיו, הוֹאִיל וְלֹא נִתְעַסַּק בּוֹ, זָכָה בְּמַה שֶׁהִתְנָה עִמּוֹ. [ד] יָרַד לְהַצִּיל, וְלֹא הִצִּיל--אֵין לוֹ אֵלָא שְׂכָרוֹ הָרָאוּי לוֹ.

ד וְכֵן אִם הָיָה עוֹסֵק בִּמְלָאכָה, וּבָטַל מִמְּלַאכְתּוֹ שֶׁשּׁוֹוָה דֵּינָר, וְהִחְזִיר אֲבֵדָה שֶׁשּׁוֹוָה מֵאָה דֵּינָרִין--לֹא יֹאמַר לוֹ תֶּן לִי דֵּינָר שֶׁהִפְסַדְתִּי, אֵלָא נוֹתֵן לוֹ שְׂכָרוֹ כְּפוֹעֵל בָּטֵל שֶׁיִּבְטַל מֵאוֹתָהּ מְלָאכָה שֶׁהָיָה עוֹסֵק בָּהּ. וְאִם הִתְנָה עִם הַבְּעָלִים, אוֹ בִּפְנֵי בֵּית דִּין שֶׁיִּטֹּל מַה שֶׁהִפְסִיד, וְהִרְשׁוּהוּ--הֲרֵי זֶה נוֹטֵל. וְאִם אֵין שָׁם בֵּית דִּין וְלֹא בְּעָלִים, שֶׁלּוֹ קוֹדֵם.

ה וְכֵן שְׁנַיִם שֶׁהָיוּ בָּאִים בַּדֶּרֶךְ, זֶה בֶּחָבִית שֶׁלְּיַיֵן וְזֶה בְּכַד שֶׁלִּדְבַשׁ, וְנִסְדְּקָה הַכַּד שֶׁלִּדְבַשׁ, וְקֹדֶם שֶׁיִּשָּׁפֵךְ הַדְּבַשׁ לָאָרֶץ, שָׁפַךְ זֶה אֶת יֵינוֹ וְהִצִּיל אֶת הַדְּבַשׁ לְתוֹךְ הֶחָבִית--אֵין לוֹ אֵלָא שְׂכָרוֹ הָרָאוּי לוֹ; וְאִם אָמַר אַצִּיל אֶת שֶׁלָּךְ, וְאַתָּה נוֹתֵן לִי דְּמֵי שֶׁלִּי, אוֹ שֶׁהִתְנָה בִּפְנֵי בֵּית דִּין--הֲרֵי זֶה חַיָּב לִתֵּן לוֹ. וְאִם נִשְׁפַּךְ הַדְּבַשׁ לָאָרֶץ, הֲרֵי זֶה הֶפְקֵר; וְכָל הַמַּצִּיל, לְעַצְמוֹ מַצִּיל.

ו הָיָה זֶה בָּא בְּכַד שֶׁלִּדְבַשׁ וְזֶה בָּא בְּקַנְקַנִּים רֵיקָנִים, וְנִסְדְּקָה כַּד הַדְּבַשׁ, וְאָמַר לוֹ בַּעַל הַקַּנְקַנִּים אֵינִי מַצִּיל לָךְ דְּבַשׁ זֶה בְּקַנְקַנַּי עַד שֶׁתִּתֵּן לִי חֶצְיוֹ אוֹ שְׁלִישׁוֹ אוֹ כָּךְ וְכָּךְ דֵּינָרִין, וְקִבַּל עָלָיו בַּעַל הַדְּבַשׁ וְאָמַר לוֹ הִין--הֲרֵי זֶה צִחַק בּוֹ, וְאֵינוּ נוֹתֵן לוֹ אֵלָא שְׂכָרוֹ הָרָאוּי לוֹ: שֶׁהֲרֵי לֹא הִפְסִידוֹ כְּלוּם.

ז וְכֵן מִי שֶׁבָּרַח מִבֵּית הָאֲסוּרִים, וְהָיְתָה מַעְבֹּרֶת לְפָנָיו, וְאָמַר לוֹ הַעְבִירֵנִי וַאֲנִי נוֹתֵן לָךְ דֵּינָר, וְהִעְבִירוֹ--אֵין לוֹ אֵלָא שְׂכָרוֹ הָרָאוּי לוֹ. וְאִם הָיָה צַיָּד, וְאָמַר לוֹ בַּטֵּל מְצוּדָתָךְ וְהַעְבִירֵנִי--נוֹתֵן לוֹ מַה שֶׁהִתְנָה עִמּוֹ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֶא בְּזֶה.

ח שְׁיָרָה שֶׁהָיְתָה מְהַלֶּכֶת בַּמִּדְבָּר, וְעָמַד עָלֶיהָ גַּיִס וּטְרָפָהּ--אִם אֵינָן יְכוּלִין לְהַצִּיל מִיָּדָם, וְעָמַד אֶחָד מֵהֶן וְהִצִּיל--הִצִּיל לְעַצְמוֹ; וְאִם יְכוּלִין הֶן לְהַצִּיל מִיָּדָם, וְקָדַם אֶחָד מֵהֶן וְהִצִּיל--אַף עַל פִּי שֶׁאָמַר לְעַצְמִי אֲנִי מַצִּיל, הִצִּיל לָאֶמְצָע.

ט הָיוּ יְכוּלִין לְהַצִּיל עַל יְדֵי הַדֹּחַק--כָּל הַמַּצִּיל, מַצִּיל לָאֶמְצָע, אֵלָא אִם כֵּן אָמַר לְעַצְמִי אֲנִי מַצִּיל, הֲרֵי זֶה מַצִּיל לְעַצְמוֹ: שֶׁכֵּיוָן שֶׁשְּׁמָעוּהוּ אוֹמֵר לְעַצְמִי אֲנִי מַצִּיל, הָיָה לָהֶן לִדְחֹק עַצְמָן וּלְהַצִּיל; וְכֵיוָן שֶׁיָּשְׁבוּ וְלֹא הִצִּילוּ, הֲרֵי נִתְיָאֲשׁוּ מִן הַכֹּל.

י הָיוּ שְׁנֵי שֻׁתָּפִין, וְהִצִּיל אֶחָד מֵהֶן--הִצִּיל לָאֶמְצָע; וְאִם אָמַר לְעַצְמִי אֲנִי מַצִּיל--הֲרֵי זֶה חָלַק מֵחֲבֵרוֹ, וְהִצִּיל לְעַצְמוֹ. וְכֵן הַשּׂוֹכֵר אֶת הַפּוֹעֵל לְהַצִּיל--כָּל שֶׁיַּצִּיל, הֲרֵי הוּא לַמַּשְׂכִּיר; וְאִם אָמַר לְעַצְמִי אֲנִי מַצִּיל, הֲרֵי חָזַר מִן הַשְּׂכִירוּת, וְכָל שֶׁיַּצִּיל אַחַר שֶׁאָמַר כֵּן, הֲרֵי הוּא שֶׁלּוֹ.

יא שְׁיָרָה שֶׁחָנְתָה בַּמִּדְבָּר, וְעָמַד עָלֶיהָ גַּיִס לְטָרְפָהּ, וּפָסְקוּ עִם הַגַּיִס מָמוֹן, וְנָתְנוּ לוֹ--מְחַשְּׁבִין לְפִי מְמוֹנָם, וְאֵין מְחַשְּׁבִין לְפִי נְפָשׁוֹת. וְאִם שָׂכְרוּ תַּיָּר לִפְנֵיהֶם לְהוֹדִיעָם הַדֶּרֶךְ, מְחַשְּׁבִין שְׂכָרוֹ לְפִי מָמוֹן וּלְפִי נְפָשׁוֹת. וְלֹא יְשַׁנּוּ מִמִּנְהַג הַחַמָּרִים.

יב רַשָּׁאִין הַחַמָּרִים לְהַתְנוֹת בֵּינֵיהֶן, כָּל מִי שֶׁתֹּאבַד מִמֶּנּוּ חֲמוֹר מִבְּנֵי הַשְּׁיָרָה, מַעְמִידִין לוֹ חֲמוֹר אַחֶרֶת; וְאִם פָּשַׁע בָּהּ וְאָבְדָה, אֵין חַיָּבִין לְהַעְמִיד לוֹ.

יג אָבְדָה חֲמוֹרוֹ, וְאָמַר תְּנוּ לִי דָּמֶיהָ וְאֵינִי רוֹצֶה לִקַּח חֲמוֹר, וַהֲרֵינִי שׁוֹמֵר עִמָּכֶם--אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ, אֵלָא מַעְמִידִין לוֹ חֲמוֹר אַחֶרֶת כְּדֵי שֶׁיְּזָרַז עַצְמוֹ וְיִשְׁמֹר בְּהֶמְתּוֹ. וְאַפִלּוּ הָיְתָה לוֹ בְּהֵמָה אַחֶרֶת בַּשְּׁיָרָה, אֵינוּ דּוֹמֶה שׁוֹמֵר אַחַת לְשׁוֹמֵר שְׁתַּיִם.

יד סְפִינָה שֶׁהָיְתָה מְהַלֶּכֶת בַּיָּם, וְעָמַד עָלֶיהָ נַחְשׁוֹל לְטָבְעָהּ, וְהֵקִילוּ מִמַּשָּׂאָהּ--מְחַשְּׁבִין לְפִי מַשּׂאוּי, וְאֵין מְחַשְּׁבִין לְפִי מָמוֹן. וְאַל יְשַׁנּוּ מִמִּנְהַג הַסַּפָּנִים.

טו רַשָּׁאִין הַסַּפָּנִים לְהַתְנוֹת בֵּינֵיהֶן, כָּל מִי שֶׁתֹּאבַד לוֹ סְפִינָה, מַעְמִידִים לוֹ סְפִינָה אַחֶרֶת; פָּשַׁע בָּהּ וְאָבְדָה, אוֹ שֶׁפֵּרַשׁ לִמְקוֹם שְׁאֵין הַסְּפִינוֹת הוֹלְכוֹת בּוֹ בְּאוֹתוֹ הַזְּמָן--אֵין חַיָּבִין לְהַעְמִיד לוֹ.

משנה תורה - ספר נזקים - הלכות גזילה ואבידה - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח

יש לך שאלה או הערה?