משנה תורה מנוקד - ספר נזקים - הלכות גזילה ואבידה פרק ו

משנה תורה - ספר נזקים - הלכות גזילה ואבידה - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח

הִלְכּוֹת גְּזֵלָה וַאֲבֵדָה פֵּרֶק ו

א קוֹרוֹת וַאֲבָנִים וְעֵצִים וְכַיּוֹצֶא בָּהֶן שֶׁשְּׁטָפָם הַנָּהָר--אִם נִתְיָאֲשׁוּ הַבְּעָלִים מֵהֶן--הֲרֵי אֵלּוּ מֻתָּרִין, וְהֶן שֶׁלְּמַצִּילָן. וְאִם אֵינוּ יוֹדֵעַ אִם נִתְיָאֲשׁוּ, אוֹ לֹא נִתְיָאֲשׁוּ--חַיָּב לְהַחְזִיר; וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר, אִם הָיוּ הַבְּעָלִים מְרַדְּפִין אַחֲרֵיהֶן.

ב לְפִיכָּךְ הַמַּצִּיל מִיַּד הַנָּהָר, וּמִזּוּטוֹ שֶׁלַּיָּם, וּמִשְּׁלוּלִיתוֹ שֶׁלַּנָּהָר, וּמִן הַגַּיִס, וּמִן הַדְּלֵקָה, וּמִן הָאֲרִי, וּמִן הַדֹּב, וּמִן הַנָּמֵר, וּמִן הַבַּרְדְּלַס--אִם יָדַע בַּוַּדַּאי שֶׁנִּתְיָאֲשׁוּ הַבְּעָלִים, הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ; וְאִם לֹא יָדַע, יַחְזִיר.

ג הַמַּצִּיל מִיַּד לִסְטִיס יִשְׂרָאֵל--הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ, מִפְּנֵי שֶׁסְּתָם הַדָּבָר שֶׁנִּתְיָאֲשׁוּ הַבְּעָלִים; וְאִם יָדַע שֶׁלֹּא נִתְיָאֲשׁוּ, חַיָּב לְהַחְזִיר. אֲבָל הַמַּצִּיל מִיַּד לִסְטִיס גּוֹי אוֹ מוֹכֵס גּוֹי--חַיָּב לְהַחְזִיר, שֶׁסְּתָם הַדָּבָר שֶׁלֹּא נִתְיָאֲשׁוּ הַבְּעָלִים; וְאִם יָדַע בַּוַּדַּאי שֶׁנִּתְיָאֲשׁוּ הַבְּעָלִים, הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ.

ד וּמִפְּנֵי מַה סְתָם לִסְטִיס יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּתְיָאֲשׁוּ הַבְּעָלִים, וּסְתָם גּוֹי שֶׁלֹּא נִתְיָאֲשׁוּ--מִפְּנֵי שֶׁהַבְּעָלִים יוֹדְעִים שֶׁהַגּוֹיִים מַחְזִירִין מִיַּד הַגַּזְלָן, אַף עַל פִּי שְׁאֵין שָׁם עֵדִים שֶׁגָּזַל, אֵלָא בִּרְאָיוֹת רְעוּעוֹת, וּבְאֻמְדַּן דַּעְתָּן.

ה [ד] שִׁחְלַיִם הַצּוֹמְחִים בְּתוֹךְ הַפִּשְׁתָּן--הַמְּלַקֵּט אוֹתָן כִּשְׁהֶן לַחִין--אֵין בָּהֶן מִשּׁוֹם גָּזֵל, מִפְּנֵי שְׁהֶן מַפְסִידִין הַפִּשְׁתָּן עַל בַּעַל הַשָּׂדֶה; וְאִם יָבְשׁוּ--אֲסוּרִין מִשּׁוֹם גָּזֵל, שֶׁכְּבָר הִפְסִידוּ מַה שֶׁהִפְסִידוּ. וְאִם הָיוּ עַל הַגְּבוּל--אֲסוּרִין, אַפִלּוּ כִּשְׁהֶן לַחִין.

ו [ה] כְּבָר בֵּאַרְנוּ בְּנִזְקֵי מָמוֹן שֶׁהַמּוֹצִיא תִּבְנוֹ וְקַשּׁוֹ לִרְשׁוּת הָרַבִּים, אֵין בָּהֶם מִשּׁוֹם גָּזֵל; אֲבָל הַמּוֹצִיא אֶת הַגָּלָל לִרְשׁוּת הָרַבִּים, בֵּין בְּשָׁעַת הוֹצָאַת זְבָלִים בֵּין שֶׁלֹּא בְּשָׁעַת הוֹצָאַת זְבָלִים--חַיָּבִין עֲלֵיהֶם מִשּׁוֹם גָּזֵל.

ז [ו] מִי שֶׁנִּתְחַלְּפוּ לוֹ כֵּלָיו בְּכֵלִים אֲחֵרִים בְּבֵית הָאֵבֶל אוֹ בְּבֵית הַמִּשְׁתֶּה--הֲרֵי זֶה לֹא יִשְׁתַּמַּשׁ בָּהֶן, עַד שֶׁיָּבוֹא הַלָּה וְיִטֹּל אֶת שֶׁלּוֹ. נִתְחַלְּפוּ לוֹ בְּבֵית הָאֻמָּן--אִם אִשְׁתּוֹ וּבָנָיו שֶׁלָּאֻמָּן נָתְנוּ לוֹ, אוֹ שֶׁנָּתַן לוֹ הָאֻמָּן וְאָמַר לוֹ טֹל כֵּלֶיךָ--הֲרֵי זֶה לֹא יִשְׁתַּמַּשׁ בָּהֶן, עַד שֶׁיָּבוֹא הַלָּה וְיִטֹּל אֶת שֶׁלּוֹ.

ח אָמַר לוֹ הָאֻמָּן טֹל כְּלִי זֶה--הֲרֵי זֶה יִשְׁתַּמַּשׁ בּוֹ, עַד שֶׁיָּבוֹא הַלָּה וְיַחְזִיר אֶת שֶׁלּוֹ: שֶׁמֶּא כֵּלָיו שֶׁלָּאֻמָּן הוּא, אוֹ בַּעַל הַכְּלִי צִוָּה אֶת הָאֻמָּן לְמָכְרוֹ לוֹ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֶא בְּזֶה.

ט [ז] דְּבָרִים הַרְבֵּה אָסְרוּ חֲכָמִים מִשּׁוֹם גָּזֵל; וְהָעוֹבֵר עֲלֵיהֶן, הֲרֵי זֶה גַּזְלָן מִדִּבְרֵיהֶם: כְּגוֹן מַפְרִיחֵי יוֹנִים וְהַמְּשַׂחֲקִין בַּקֻּבְיָה.

י מַפְרִיחֵי יוֹנִים כֵּיצַד: לֹא יַפְרִיחַ אָדָם יוֹנִים בְּתוֹךְ הַיִּשּׁוּב, שֶׁהֲרֵי לוֹקֵחַ מְמוֹן אֲחֵרִים שֶׁלֹּא כַּדִּין, מִפְּנֵי שֶׁמְּשַׁלֵּחַ זָכָר וְיָבִיא נְקֵבָה מִשּׁוֹבָךְ אַחֵר, אוֹ נְקֵבָה וְתָבִיא זָכָר. וְלֹא יוֹנִים בִּלְבָד, אֵלָא כָּל הָעוֹשֶׂה כְּזֶה בִּשְׁאָר עוֹפוֹת אוֹ חַיָּה וּבְהֵמָה--הֲרֵי זֶה גַּזְלָן מִדִּבְרֵיהֶם.

יא [ח] וְכֵן אָסְרוּ חֲכָמִים לָצוּד יוֹנִים בְּתוֹךְ הַיִּשּׁוּב, מִפְּנֵי שְׁהֶן שֶׁלַּאֲחֵרִים. וְאֵין פּוֹרְסִין נִשְׁבִּין לַיּוֹנִים, אֵלָא אִם כֵּן הִרְחִיק מִן הַיִּשּׁוּב אַרְבָּעָה מִילִין; וְאִם הָיָה יִשּׁוּב כְּרָמִים, אַפִלּוּ מֵאָה מִיל לֹא יִפְרֹס, שֶׁהַיּוֹנִים שֶׁלְּבַעֲלֵי כְּרָמִים הֶם. וְכֵן לֹא יִפְרֹס בְּתוֹךְ הַשּׁוֹבָכִין, אַף עַל פִּי שְׁהֶן שֶׁלּוֹ אוֹ שֶׁלַּגּוֹי אוֹ שֶׁלְּהֶפְקֵר, וְאַף עַל פִּי שֶׁהִרְחִיק מִן הַיִּשּׁוּב מֵאָה מִיל, מִפְּנֵי שֶׁהַיּוֹנִים בָּאוֹת לְיִשּׁוּב הַשּׁוֹבָכִין.

יב [ט] מַרְחִיקִין אֶת הַשּׁוֹבָךְ מִן הָעִיר חֲמִשִּׁים אַמָּה. וְלֹא יַעֲשֶׂה אָדָם שׁוֹבָךְ בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ, אֵלָא אִם כֵּן יֵשׁ לוֹ חֲמִשִּׁים אַמָּה לְכָל רוּחַ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִמָּשְׁכוּ הַגּוֹזְלוֹת, וְיַפְסִידוּ בַּשָּׂדוֹת וְיֹאכְלוּ מִשֶּׁלַּאֲחֵרִים. וְאִם לְקָחוֹ מֵאַחֵר--אַפִלּוּ הָיָה בֵּינוֹ וּבֵין תְּחִלַּת שְׂדֵה חֲבֵרוֹ בֵּית רֹבַע בִּלְבָד, הֲרֵי הוּא בְּחֶזְקָתוֹ וְאֵין מְחַיְּבִין אוֹתוֹ לְהַרְחִיק.

יג [י] הַמְּשַׂחֲקִין בַּקֻּבְיָה כֵּיצַד: אֵלּוּ שֶׁמְּשַׂחֲקִין בְּעֵצִים אוֹ בִּצְרוֹרוֹת אוֹ בָּעֲצָמוֹת וְכַיּוֹצֶא בָּהֶן, וְעוֹשִׂים תְּנָאי בֵּינֵיהֶם שֶׁכָּל הַנּוֹצֵחַ אֶת חֲבֵרוֹ בְּאוֹתוֹ הַשְּׂחוֹק, יִקַּח מִמֶּנּוּ כָּךְ וְכָּךְ--הֲרֵי זֶה גָּזֵל מִדִּבְרֵיהֶם. אַף עַל פִּי שֶׁבִּרְצוֹן הַבְּעָלִים לָקַח, הוֹאִיל וְלָקַח מְמוֹן חֲבֵרוֹ בְּחִנָּם דֶּרֶךְ שְׂחוֹק וְהֶתֶל, הֲרֵי זֶה גָּזֵל.

יד וְכֵן הַמְּשַׂחֲקִין בִּבְהֵמָה אוֹ בְּחַיָּה אוֹ בְּעוֹפוֹת וְעוֹשִׂים תְּנָאי, שֶׁכָּל שֶׁתְּנַצַּח בְּהֶמְתּוֹ אוֹ תָּרוּץ יוֹתֵר, יִקַּח מֵחֲבֵרוֹ כָּךְ וְכָּךְ, וְכָל כַּיּוֹצֶא בִּדְבָרִים אֵלּוּ--הַכֹּל אָסוּר, וְגָזֵל מִדִּבְרֵיהֶם. [יא] וְהַמְּשַׂחֵק בַּקֻּבְיָה עִם הַגּוֹי--אֵין בּוֹ אִסּוּר גָּזֵל, אֲבָל יֵשׁ בּוֹ אִסּוּר עוֹסֵק בִּדְבָרִים בְּטֵלִים: שְׁאֵין רָאוּי לָאָדָם שֶׁיַּעְסֹק כָּל יָמָיו אֵלָא בְּדִבְרֵי תּוֹרָה, וּבְיִשּׁוּבוֹ שֶׁלָּעוֹלָם.

טו [יב] מְצוּדוֹת חַיָּה וְעוֹפוֹת וְדָגִים, שֶׁנָּפְלוּ מִינֵי הַחַיָּה לְתוֹךְ הַמְּצוּדָה, וּבָא אַחֵר וּנְטָלָן--הֲרֵי זֶה גָּזֵל מִדִּבְרֵיהֶם, מִפְּנֵי שֶׁעֲדַיִן לֹא הִגִּיעוּ לְיַד הַזּוֹכֶה בָּהֶן. [יג] נָהָר הַמּוֹשֵׁךְ וּמַעְיָנוֹת הַנּוֹבְעִין, הֲרֵי הֶן שֶׁלְּכָל אָדָם.

טז עָנִי הַמְּנַקֵּף בְּרֹאשׁ הַזַּיִת זֵיתִים שֶׁלְּשִׁכְחָה, וּבָא עָנִי אַחֵר וּנְטָלָן מֵעַל הָאָרֶץ--הֲרֵי זֶה גָּזֵל מִדִּבְרֵיהֶם, מִפְּנֵי שֶׁעֲדַיִן לֹא הִגִּיעוּ לְיַד הַזּוֹכֶה בָּהֶן; וְאִם הָיָה הֶעָנִי מְקַבֵּץ בְּיָדוֹ בְּרֹאשׁ הַזַּיִת, וּמַשְׁלִיךְ לָאָרֶץ--הֲרֵי זֶה גָּזֵל גָּמוּר, שֶׁהֲרֵי הִגִּיעוּ לְיַד הַזּוֹכֶה בָּהֶן.

יז [יד] הַדְּבוֹרִים אֵינָן בִּרְשׁוּתוֹ שֶׁלָּאָדָם כְּמוֹ תֻּרְנְגוֹלִים וְאַוְזִים, וְאַף עַל פִּי כֵן יֵשׁ בָּהֶן קִנְיָן מִדִּבְרֵיהֶם; וְהַגּוֹזֵל נְחִיל דְּבוֹרִים, אוֹ שֶׁמְּנָעוֹ מִבְּעָלָיו אִם בָּא לִרְשׁוּתוֹ--הֲרֵי זֶה גָּזֵל מִדִּבְרֵיהֶם.

יח לְפִיכָּךְ מִי שֶׁיָּצָא נְחִיל שֶׁלִּדְבוֹרִים מֵרְשׁוּתוֹ, וְשָׁכַן בִּרְשׁוּת חֲבֵרוֹ--יֵשׁ לְבַעַל הַנְּחִיל לְהַלַּךְ בְּתוֹךְ שְׂדֵה חֲבֵרוֹ, עַד שֶׁיִּטֹּל אֶת נְחִילוֹ. וְאִם הִזִּיק, מְשַׁלֵּם מַה שֶׁהִזִּיק; אֲבָל לֹא יָקֹץ אֶת הַסּוֹכָה, עַל מְנַת לִתֵּן דָּמִים.

יט [טו] נֶאֱמֶנֶת אִשָּׁה אוֹ קָטָן לוֹמַר, מִכָּאן יָצָא נְחִיל זֶה: וְהוּא, שֶׁיִּהְיוּ מְשִׂיחִין לְפִי תֻּמָּן, וְיִהְיוּ הַבְּעָלִים מְרַדְּפִין אַחַר הַנְּחִיל, וְשׁוֹאֲלִים הֵיכָן חָנָה: אַף עַל פִּי שְׁאֵין אִשָּׁה אוֹ קָטָן בְּנֵי עֵדוּת, הוֹאִיל וְקִנְיַן דְּבוֹרִים מִדִּבְרֵיהֶם, הֶאֱמִינוּ אוֹתָם בּוֹ.

כ [טז] כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ גָּזֵל שֶׁלְּדִבְרֵיהֶם, אֵינוּ יוֹצֶא מִיָּדוֹ בַּדַּיָּנִין. וְכֵן אִם כָּפַר בּוֹ וְנִשְׁבַּע, אֵינוּ מוֹסִיף חֹמֶשׁ כְּמוֹ שֶׁמּוֹסִיף עַל הַגָּזֵל הַגָּמוּר.

משנה תורה - ספר נזקים - הלכות גזילה ואבידה - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח

יש לך שאלה או הערה?