משנה תורה מנוקד - ספר נזקים - הלכות נזקי ממון פרק ד

משנה תורה - ספר נזקים - הלכות נזקי ממון - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד

הִלְכּוֹת נִזְקֵי מָמוֹן פֵּרֶק ד

א הַכּוֹנֵס צֹאן לַדִּיר, וְנָעַל בִּפְנֵיהֶן בְּדֶלֶת שֶׁיְּכוּלָה לַעֲמֹד בְּרוּחַ מְצוּיָה, וְיָצַאת וְהִזִּיקָה--פָּטוּר. וְאִם אֵין הַדֶּלֶת יְכוּלָה לַעֲמֹד בְּרוּחַ מְצוּיָה, אוֹ שֶׁהָיוּ כּוֹתָלֵי הַדִּיר רְעוּעִין--הֲרֵי לֹא נָעַל בִּפְנֵיהֶן כָּרָאוּי; וְאִם יָצַאת וְהִזִּיקָה, חַיָּב: וְאַפִלּוּ חָתְרָה וְיָצַאת, וְאַפִלּוּ נִפְרְצָה מְחִצָּה בַּלַּיְלָה, אוֹ פְּרָצוּהָ לִסְטִים--בַּעַל הַצֹּאן חַיָּב.

ב הָיְתָה מְחִצָּה בְּרִיאָה, וְנִפְרְצָה בַּלַּיְלָה, אוֹ שֶׁפְּרָצוּהָ לִסְטִים, וְיָצַאת וְהִזִּיקָה--פָּטוּר. הוֹצִיאוּהָ לִסְטִים, וְהִזִּיקָה--הַלִּסְטִים חַיָּבִין.

ג [ב] הַפּוֹרֵץ גָּדֵר לִפְנֵי בֶּהֱמַת חֲבֵרוֹ, וְיָצַאת וְהִזִּיקָה--אִם הָיָה גָּדֵר חָזָק וּבָרִיא, חַיָּב; וְאִם הָיָה כּוֹתָל רָעוּעַ--פָּטוּר מִדִּינֵי אָדָם, וְחַיָּב בְּדִינֵי שָׁמַיִם. וְכֵן הַנּוֹתֵן סַם הַמָּוֶת לִפְנֵי בֶּהֱמַת חֲבֵרוֹ--פָּטוּר מִדִּינֵי אָדָם, וְחַיָּב בְּדִינֵי שָׁמַיִם.

ד [ג] הַמַּעְמִיד בֶּהֱמַת חֲבֵרוֹ עַל גַּבֵּי קָמָתוֹ שֶׁלַּחֲבֵרוֹ, הַמַּעְמִיד חַיָּב לְשַׁלַּם מַה שֶׁהִזִּיקָה. וְכֵן אִם הִכִּישָׁהּ עַד שֶׁהָלְכָה לְקָמַת חֲבֵרוֹ, וְהִזִּיקָה--זֶה שֶׁהִכִּישָׁהּ חַיָּב.

ה [ד] הַמּוֹסֵר בְּהֶמְתּוֹ לְשׁוֹמֵר חִנָּם, אוֹ לְנוֹשֵׂא שָׂכָר, אוֹ לְשׂוֹכֵר, אוֹ לְשׁוֹאֵל--נִכְנְסוּ תַּחַת הַבְּעָלִים; וְאִם הִזִּיקָה, הַשּׁוֹמֵר חַיָּב. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, בִּזְמָן שֶׁלֹּא שְׁמָרוּהָ כְּלָל. אֲבָל אִם שְׁמָרוּהָ שְׁמִירָה מְעֻלָּה כָּרָאוּי, וְיָצַאת וְהִזִּיקָה--הַשּׁוֹמְרִין פְּטוּרִין, וְהַבְּעָלִים חַיָּבִין. שְׁמָרוּהָ שְׁמִירָה פְּחוּתָה--אִם שׁוֹמֵר חִנָּם הוּא, פָּטוּר; וְאִם שׁוֹמֵר שָׂכָר אוֹ שׂוֹכֵר אוֹ שׁוֹאֵל הוּא, חַיָּבִין.

ו [ה] הִנִּיחָהּ בַּחַמָּה--אַפִלּוּ חָתְרָה וְיָצַאת וְהִזִּיקָה, חַיָּב זֶה שֶׁהִנִּיחָהּ שָׁם: שֶׁכֵּיוָן שֶׁהִנִּיחָהּ בַּחַמָּה--הֲרֵי הִיא מִצְטַעֶרֶת וּבוֹרַחַת, וְעוֹשָׂה כָּל שֶׁאִפְשָׁר לָהּ לַעֲשׂוֹת.

ז [ו] מָסַר בְּהֶמְתּוֹ לְחֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן--אַף עַל פִּי שֶׁהָיָה הַשּׁוֹר קָשׁוּר, הַבְּעָלִים חַיָּבִין: שֶׁדַּרְכּוֹ שֶׁלַּשּׁוֹר וְכַיּוֹצֶא בּוֹ לְהַתִּיר הַקֶּשֶׁר, וְלָצֵאת וּלְהַזִּיק. אַפִלּוּ שְׁמָרוּהָ שְׁמִירָה מְעֻלָּה, וְחָתְרָה וְיָצַאת וְהִזִּיקָה--הַבְּעָלִים חַיָּבִים.

ח [ז] מָסַר שׁוֹרוֹ לַחֲמִשָּׁה, וּפָשַׁע בּוֹ אֶחָד מֵהֶן, וְיָצָא וְהִזִּיק--אִם אֵינוּ מִשְׁתַּמֵּר אֵלָא בַּחֲמִשְׁתָּן, זֶה שֶׁפָּשַׁע בִּשְׁמִירָתוֹ חַיָּב; וְאִם מִשְׁתַּמֵּר בִּשְׁאָרָן, אֵלּוּ הַנִּשְׁאָרִין חַיָּבִין.

ט [ח] שְׁאָלוֹ בְּחֶזְקַת תָּם, וְנִמְצָא מוּעַד--אִם יָדַע הַשּׁוֹאֵל שְׁהוּא נַגְחָן, הַבְּעָלִים מְשַׁלְּמִים חֲצִי נֶזֶק: שֶׁכָּל מָקוֹם שְׁהוּא הוֹלֵךְ, הֲרֵי שֵׁם בְּעָלָיו עָלָיו. וְהַשּׁוֹאֵל מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק--שֶׁאַפִלּוּ הָיָה תָּם כְּשֶׁעָלָה בְּדַעְתּוֹ, חֲצִי נֶזֶק הָיָה מְשַׁלֵּם: שֶׁהֲרֵי יָדַע שְׁהוּא נַגְחָן. וְאִם לֹא יָדַע הַשּׁוֹאֵל שְׁהוּא נַגְחָן--אֵין הַשּׁוֹאֵל חַיָּב כְּלוּם, וְהַבְּעָלִים מְשַׁלְּמִין נֶזֶק שָׁלֵם.

י [ט] שְׁאָלוֹ כִּשְׁהוּא תָּם, וְהוּעַד בְּבֵית הַשּׁוֹאֵל, וְהִחְזִירוֹ לִבְעָלָיו--חָזַר לְתַמּוּתוֹ: הוֹאִיל וְנִשְׁתַּנָּת רְשׁוּתוֹ, בָּטְלָה הַהֶעָדָה וְהַבְּעָלִים מְשַׁלְּמִין חֲצִי נֶזֶק; וְהַשּׁוֹאֵל פָּטוּר, שֶׁהֲרֵי הִחְזִירוֹ.

יא [י] שׁוֹמֵר שֶׁקִּבַּל עָלָיו שְׁמִירַת גּוּף הַבְּהֵמָה בִּלְבָד, אֲבָל לֹא שְׁמִירַת נְזָקֶיהָ, וְהִזִּיקָה--פָּטוּר מִלְּשַׁלַּם, וְהַבְּעָלִים חַיָּבִין לְשַׁלַּם. קִבַּל שְׁמִירַת נְזָקֶיהָ, וְהִזִּיקָה--חַיָּב הַשּׁוֹמֵר; וְאִם הֻזְּקָה--פָּטוּר, וְהַבְּעָלִים עוֹשִׂין דִּין עִם הַמַּזִּיק.

יב [יא] מָסַר הַשּׁוֹמֵר לְשׁוֹמֵר אַחֵר--הַשּׁוֹמֵר הָרִאשׁוֹן, חַיָּב לְשַׁלַּם לַנִּזָּק: שֶׁהַשּׁוֹמֵר שֶׁמָּסַר לְשׁוֹמֵר חַיָּב; וַהֲרֵי הַנִּזָּק אוֹמֵר לוֹ לָמָּה לֹא שָׁמַרְתָּ אַתָּה בְּעַצְמָךְ וּמָסַרְתָּ לְאַחֵר, שַׁלַּם לִי אַתָּה וְלֵךְ עֲשֵׂה דִּין עִם הַשּׁוֹמֵר שֶׁמָּסַרְתָּ לוֹ אַתָּה. מְסָרָהּ הַשּׁוֹמֵר לִבְנוֹ, אוֹ לְבֶן בֵּיתוֹ, אוֹ לִמְסַעֲדוֹ--נִכְנְסוּ תַּחַת הַשּׁוֹמֵר, וְחַיָּבִין.

יג [יב] כָּל שׁוֹמֵר שֶׁנִּתְחַיַּב לְשַׁלַּם, וְאֵין לוֹ, וְהָיָה הַמַּזִּיק תָּם, שְׁהוּא מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק מִגּוּפוֹ--הֲרֵי הַנִּזָּק מִשְׁתַּלֵּם מִן הַבְּהֵמָה שֶׁהִזִּיקָה, וְיִשָּׁאֵר דְּמֵי מַה שֶׁגָּבָה הַנִּזָּק חוֹב עַל הַשּׁוֹמֵר לְבַעַל הַבְּהֵמָה.

יד [יג] כָּל בְּהֵמָה שֶׁהִזִּיקָה פֵּרוֹת מְחֻבָּרִין, מְשַׁעֲרִין מַה שֶׁהִזִּיקָה בְּשִׁשִּׁים; וּמְשַׁלֵּם זֶה שֶׁנִּתְחַיַּב לְשַׁלַּם, בֵּין הַבְּעָלִים בֵּין הַשּׁוֹמְרִים.

טו כֵּיצַד: הֲרֵי שֶׁאָכְלָה בֵּית סְאָה, שָׁמִין שִׁשִּׁים בֵּית סְאָה בְּאוֹתָהּ הַשָּׂדֶה--כַּמָּה הָיָה שׁוֹוֶה, וְכַמָּה הוּא שׁוֹוֶה עַתָּה אַחַר שֶׁנִּפְסְדָה בּוֹ הַסְּאָה; וּמְשַׁלֵּם הַשְּׁאָר. וְכֵן אִם אָכְלָה קַב אוֹ רֹבַע, אַפִלּוּ קֶלַח אֶחָד--שָׁמִין אוֹתוֹ בְּשִׁשִּׁים.

טז [יד] אָכְלָה פֵּרוֹת גְּמוּרִין שְׁאֵין צְרִיכִים לַקַּרְקָע, מְשַׁלֵּם דְּמֵי פֵּרוֹת גְּמוּרִין בְּשָׁוְיֵיהֶן: אִם סְאָה, דְּמֵי סְאָה; וְאִם סָאתַיִם, דְּמֵי סָאתַיִם. הֲרֵי שֶׁאָכְלָה פֵּרוֹת דֶּקֶל אֶחָד, וְכֵן הַקּוֹצֵץ פֵּרוֹת דֶּקֶל חֲבֵרוֹ וַאֲכָלָן--אִם הָיָה דֶּקֶל רוֹמִי וְכַיּוֹצֶא בּוֹ, שְׁאֵין הַתְּמָרִים שֶׁלּוֹ יָפוֹת--מְשַׁעֲרִין אוֹתוֹ בְּשִׁשִּׁים עַל גַּב הַקַּרְקָע; וְאִם דֶּקֶל פַּרְסִי הוּא וְכַיּוֹצֶא בּוֹ, שֶׁהַתְּמָרִים שֶׁלּוֹ יָפוֹת בְּיוֹתֵר--מְשַׁעֲרִין הַדֶּקֶל בִּפְנֵי עַצְמוֹ כַּמָּה הָיָה שׁוֹוֶה, וְכַמָּה הוּא שׁוֹוֶה עַתָּה.

משנה תורה - ספר נזקים - הלכות נזקי ממון - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד

יש לך שאלה או הערה?