משנה תורה מנוקד - ספר הקרבנות

משנה תורה - ספר הקרבנות - הלכות תמורה - הכול
פרק א ב ג ד

הִלְכּוֹת תְּמוּרָה פֵּרֶק ג

א כֵּיצַד דִּין הַתְּמוּרוֹת לִקָּרֵב: תְּמוּרַת הָעוֹלָה, תִּקָּרֵב עוֹלָה; וְאִם הָיְתָה תְּמוּרָתָהּ נְקֵבָה, אוֹ בַּעֲלַת מוּם--תִּרְעֶה הַנְּקֵבָה עַד שֶׁיִּפֹּל בָּהּ מוּם וְתִמָּכֵר, וְיָבִיא בְּדָמֶיהָ עוֹלָה.

ב תְּמוּרַת הַחַטָּאת, תָּמוּת כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בִּפְסוּלֵי הַמֻּקְדָּשִׁין. תְּמוּרַת הָאָשָׁם--תִּרְעֶה עַד שֶׁיִּפֹּל בָּהּ מוּם, וְיִפְּלוּ דָּמֶיהָ לִנְדָבָה.

ג תְּמוּרַת הַשְּׁלָמִים, כִּשְׁלָמִים לְכָל דָּבָר--טְעוּנָה סְמִיכָה, וּנְסָכִים, וּתְנוּפַת חָזֶה וְשׁוֹק. תְּמוּרַת הַתּוֹדָה, כַּתּוֹדָה, אֵלָא שְׁאֵינָהּ טְעוּנָה לֶחֶם, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בִּפְסוּלֵי הַמֻּקְדָּשִׁין.

ד תְּמוּרַת הַפֶּסַח--אִם הֵמִיר בּוֹ קֹדֶם חֲצוֹת יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר, אֵין תְּמוּרָתוֹ קְרֵבָה, אֵלָא תִּרְעֶה עַד שֶׁיִּפֹּל בָּהּ מוּם, וְיָבִיא בְּדָמֶיהָ שְׁלָמִים; וְאִם הֵמִיר בּוֹ אַחַר חֲצוֹת, הֲרֵי הַתְּמוּרָה עַצְמָהּ תִּקָּרֵב שְׁלָמִים.

ה תְּמוּרַת הַבְּכוֹר וְהַמַּעֲשֵׂר--אֵינָן קְרֵבִין לְעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמָר בַּבְּכוֹר "לַה' הוּא" (ויקרא כז,כו; ויקרא כז,ל): מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ הוּא קָרֵב, וְאֵין תְּמוּרָתוֹ קְרֵבָה; וְדִין הַמַּעֲשֵׂר, כַּבְּכוֹר. תְּמוּרָתָן תִּרְעֶה עַד שֶׁיִּפֹּל בָּהּ מוּם, וְתֵאָכֵל: [ב] תְּמוּרַת הַבְּכוֹר, לַכּוֹהֲנִים; וּתְמוּרַת הַמַּעֲשֵׂר, לַבְּעָלִים. וּכְשֵׁם שְׁאֵין פּוֹדִין בְּכוֹר וּמַעֲשֵׂר שֶׁנָּפַל בָּהֶן מוּם, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכּוֹת אִסּוּרֵי מִזְבֵּחַ--כָּךְ אֵין פּוֹדִין תְּמוּרָתָן.

ו [ג] בְּהֵמָה שֶׁהִקְדִּישָׁהּ חֶצְיָהּ עוֹלָה וְחֶצְיָהּ שְׁלָמִים, תְּמוּרָתָהּ כָּמוֹהָ; וְכֵן כָּל בֶּהֱמַת הֶקְדֵּשׁ שְׁאֵינָהּ קְרֵבָה מִפְּנֵי תְּחִלַּת הֶקְדֵּשָׁהּ, הֲרֵי תְּמוּרָתָהּ כָּמוֹהָ. אָמַר חֲצִי בְּהֵמָה זוֹ תְּמוּרָה וְחֶצְיָהּ עוֹלָה, הֲרֵי זוֹ תִּקָּרֵב עוֹלָה; חֶצְיָהּ עוֹלָה וְחֶצְיָהּ מַעֲשֵׂר, תִּקָּרֵב עוֹלָה; חֶצְיָהּ תְּמוּרָה וְחֶצְיָהּ מַעֲשֵׂר--הֲרֵי זוֹ סָפֵק, וְאֵינָהּ קְרֵבָה.

ז [ד] הַמַּקְדִּישׁ בַּעֲלַת מוּם עוֹבֵר, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר תְּמִימָה, וְאַחַר כָּךְ נֻלַּד בָּהּ מוּם קָבוּעַ וְנִפְדֵּית, וְהֵמִיר בָּהּ אַחַר שֶׁנִּפְדֵּית--הֲרֵי זוֹ תְּמוּרָה. וְאֵינָהּ קְרֵבָה וְאֵינָהּ נִפְדֵּית, אֵלָא מַנִּיחָהּ עַד שֶׁתָּמוּת: אֵינָהּ קְרֵבָה, מִפְּנֵי שֶׁבָּאָה מִכּוֹחַ קְדֻשָּׁה דְּחוּיָה; וְאֵינָהּ נִפְדֵּית, שְׁאֵין בְּכוֹחַ קְדֻשָּׁתָהּ לִתְפֹּס פִּדְיוֹנָהּ.

ח [ה] כָּל הַתְּמוּרוֹת שֶׁהָיוּ בַּעֲלֵי מוּמִין קְבוּעִין, מִתְּחִלָּתָן--הֲרֵי אֵלּוּ יִפָּדוּ; וְאֵינָן יוֹצְאִין לְחֻלִּין לְכָל דָּבָר, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ מֻתָּרִין בְּגִזָּה וַעֲבוֹדָה אַחַר פִּדְיוֹנָן--שֶׁהַקְּדֻשָּׁה חָלָה בַּתְּמוּרָה עַל בַּעֲלַת מוּם קָבוּעַ: שֶׁנֶּאֱמָר "אוֹ-רַע בְּטוֹב" (ויקרא כז,י)--וְ"רַע" הָאָמוּר כָּאן, הוּא בַּעַל מוּם וְכַיּוֹצֶא בּוֹ שְׁאֵינוּ רָאוּי לְקָרְבָּן, וְאַף עַל פִּי כֵן כָּתוּב בּוֹ, "יִהְיֶה-קֹּדֶשׁ" (שם).

ט [ו] עוֹלָה שֶׁנִּתְעָרְבָה בִּזְבָחִים, וְהֵמִיר בְּאֶחָד מִן הַתַּעֲרֹבֶת--הֲרֵי זֶה מֵבִיא בְּהֵמָה אַחֶרֶת וְאוֹמֵר, אִם תְּמוּרַת עוֹלָה הִיא זוֹ, הֲרֵי בְּהֵמָה זוֹ שְׁלָמִים, וְאִם תְּמוּרַת שְׁלָמִים הִיא, הֲרֵי בְּהֵמָה זוֹ עוֹלָה; וְנִמְצֵאת בְּהֵמָה שֶׁהֵבִיא עִם הַתְּמוּרָה, כְּעוֹלָה וּשְׁלָמִים שֶׁנִּתְעָרְבוּ זֶה בְּזֶה.

י חָזַר וְהֵמִיר בְּאַחַת מִשְּׁתֵּיהֶן, וְאֵין יָדוּעַ בְּאֵיזוֹ מֵהֶן הֵמִיר--מֵבִיא זֶבַח אַחֵר מִתּוֹךְ בֵּיתוֹ, וְאוֹמֵר עַל הַתְּמוּרָה הַשְּׁנִיָּה, אִם תְּמוּרַת תְּמוּרָה הִיא זוֹ, הֲרֵי זֶה שֶׁהֵבִיא חֻלִּין, וְאִם תְּמוּרַת עוֹלָה אוֹ שְׁלָמִים הִיא, הֲרֵי זֶה שֶׁהֵבִיא עוֹלָה אוֹ שְׁלָמִים; וַהֲרֵי זֶה שֶׁהֵבִיא עִם הַתְּמוּרָה הַשְּׁנִיָּה, כְּזֶבַח וּתְמוּרָה שֶׁנִּתְעָרְבוּ זֶה בְּזֶה. וּכְבָר בֵּאַרְנוּ דִּין הַתַּעֲרֹבֶת, בְּהִלְכּוֹת פְּסוּלֵי הַמֻּקְדָּשִׁין.

יא [ז] שְׁלָמִים שֶׁנִּתְעָרְבוּ בִּבְכוֹר אוֹ בְּמַעֲשֵׂר, וְהֵמִיר בְּאֶחָד מֵהֶן--הֲרֵי זֶה לֹא יִקָּרֵב; אֵלָא יִרְעֶה עַד שֶׁיִּפֹּל בּוֹ מוּם, וְיֵאָכֵל כַּבְּכוֹר אוֹ כַּמַּעֲשֵׂר כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.

משנה תורה - ספר הקרבנות - הלכות תמורה - הכול
פרק א ב ג ד

יש לך שאלה או הערה?