משנה תורה מנוקד - ספר עבודה - הלכות מעשה הקרבנות פרק יג

משנה תורה - ספר עבודה - הלכות מעשה הקרבנות - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט

הִלְכּוֹת מַעֲשֵׂה הַקָּרְבָּנוֹת פֵּרֶק יג

א מִצְוַת עֲשֵׂה לַעֲשׂוֹת כָּל מִנְחָה, כְּמִצְוָתָהּ הָאֲמוּרָה בַּתּוֹרָה. [ב] וְכֵיצַד עֲשִׂיַּת חֲבִתֵּי כּוֹהֵן גָּדוֹל: מֵבִיא עִשָּׂרוֹן שָׁלֵם, וְחוֹצֵהוּ בַּחֲצִי עִשָּׂרוֹן שֶׁבַּמִּקְדָּשׁ--שֶׁאַף עַל פִּי שְׁהִיא קְרֵבָה חֲצָיִין, אֵינָהּ מִתְקַדֶּשֶׁת לַחֲצָיִין; וּמֵבִיא עִמָּהּ שְׁלֹשֶׁת לוֹגִין שֶׁמֶן--שֶׁנֶּאֱמָר "בַּשֶּׁמֶן תֵּעָשֶׂה" (ויקרא ו,יד), לְהוֹסִיף לָהּ שֶׁמֶן כְּנִסְכֵּי הַכֶּבֶשׂ.

ב וּבוֹלֵל הַסֹּלֶת בַּשֶּׁמֶן, וְחוֹלֵט אוֹתָהּ בְּרוֹתְחִין, וְלָשׁ מִכָּל חֲצִי עִשָּׂרוֹן, שֵׁשׁ חַלּוֹת; נִמְצְאוּ שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה חַלּוֹת. [ג] וְאַחַת אַחַת הָיוּ נַעֲשׂוֹת. וְכֵיצַד עוֹשֶׂה: מְחַלֵּק הַשְּׁלֹשֶׁת לוֹגִין בָּרְבִיעִית שֶׁבַּמִּקְדָּשׁ, רְבִיעִית לְכָל חַלָּה; וְאוֹפֶה הַחַלָּה מְעַט, וְאַחַר כָּךְ קוֹלֶה אוֹתָהּ עַל הַמַּחֲבַת בִּשְׁאָר רְבִיעִית הַשֶּׁמֶן שֶׁלָּהּ. וְאֵינוּ מְבַשְּׁלָהּ הַרְבֵּה--שֶׁנֶּאֱמָר "תֻּפִינֵי" (ויקרא ו,יד), בֵּין בָּשֵׁל וְנָא.

ג [ד] וְאַחַר כָּךְ חוֹלֵק כָּל חַלָּה וְחַלָּה לִשְׁנַיִם, בְּאֹמֶד--כְּדֵי שֶׁיַּקְרִיב הַחֵצִי בַּבֹּקֶר, וְהַחֵצִי בָּעֶרֶב; וְלוֹקֵחַ הַחֲצָיִין, וְכוֹפֵל כָּל אֶחָד מֵהֶן לִשְׁנַיִם, וּפוֹתֵת עַד שֶׁתִּמָּצֵא כָּל פְּתִיתָה כְּפוּלָה לִשְׁנַיִם. וּמַקְרִיב הַחֲצָיִין עִם חֲצִי קֹמֶץ לְבוֹנָה, בַּבֹּקֶר; וְהַחֵצִי הַנִּשְׁאָר עִם חֲצִי קֹמֶץ לְבוֹנָה, בָּעֶרֶב. וְאִם הָיְתָה מִנְחַת חִנּוּךְ--אֵינוּ חוֹצֶה אֵלָא מַקְרִיבָהּ כֻּלָּהּ כְּאַחַת, עִם קֹמֶץ לְבוֹנָה. וּשְׁתֵּיהֶן, כָּלִיל לָאִשִּׁים.

ד [ה] מִנְחַת הַסֹּלֶת כֵּיצַד הָיְתָה נַעֲשֵׂית: מֵבִיא עִשָּׂרוֹן סֹלֶת אוֹ כַּמָּה עֶשְׂרוֹנוֹת, כְּפִי נִדְרוֹ, וְשֶׁמֶן הָרָאוּי לָהּ; וּמוֹדֵד בָּעִשָּׂרוֹן שֶׁלַּמִּקְדָּשׁ, וְנוֹתֵן שֶׁמֶן בִּכְלִי, וְאַחַר כָּךְ נוֹתֵן עָלָיו אֶת הַסֹּלֶת, וְאַחַר כָּךְ נוֹתֵן שֶׁמֶן אַחֵר עַל הַסֹּלֶת, וּבוֹלֵל הַסֹּלֶת בּוֹ; וְאַחַר כָּךְ נוֹתְנָהּ בִּכְלִי שָׁרֵת, וְצָק לְתוֹכָהּ שֶׁמֶן. וְשֶׁמֶן שֶׁנָּתַן תְּחִלָּה, עִם שֶׁמֶן הַבְּלִילָה, עִם הַשֶּׁמֶן שֶׁיָּצַק--הַכֹּל לוֹג לְעִשָּׂרוֹן. וְנוֹתֵן עָלֶיהָ לְבוֹנָתָהּ.

ה [ו] מִנְחַת הַמַּחֲבַת וְהַמַּרְחֶשֶׁת כֵּיצַד: נוֹתֵן הַשֶּׁמֶן בִּכְלִי, וְנוֹתֵן עָלָיו הַסֹּלֶת, וְנוֹתֵן עַל הַסֹּלֶת שֶׁמֶן אַחֵר, וּבוֹלֵל הַסֹּלֶת; וְאַחַר כָּךְ לָשָׁהּ בְּפוֹשְׁרִין, וְאוֹפֶה אוֹתָהּ בְּמַחֲבַת אוֹ בְּמַרְחֶשֶׁת כְּמוֹ שֶׁנָּדַר; וּפוֹתֵת אוֹתָהּ פִּתִּים, וְנוֹתְנָהּ בִּכְלִי שָׁרֵת, וְיוֹצֵק עָלֶיהָ שְׁאָר הַשֶּׁמֶן, וְנוֹתֵן לְבוֹנָתָהּ.

ו [ז] מַה בֵּין מַחֲבַת לְמַרְחֶשֶׁת: מַרְחֶשֶׁת--יֵשׁ לָהּ שָׂפָה, וְהַבָּצֵק שֶׁאוֹפִין אוֹתוֹ עָלֶיהָ רַךְ, שֶׁהֲרֵי יֵשׁ לָהּ שָׂפָה וְאֵינוּ יוֹצֶא; וּמַחֲבַת--אֵין לָהּ שָׂפָה, וְהַבָּצֵק שֶׁאוֹפִין אוֹתוֹ בָּהּ קָשֶׁה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יֵצֵא מִכָּאן וּמִכָּאן.

ז [ח] מִנְחַת מַאֲפֵה תַּנּוּר כֵּיצַד: אִם חַלּוֹת הִיא--בּוֹלֵל הַסֹּלֶת בַּשֶּׁמֶן, וְלָשׁ בְּפוֹשְׁרִין, וְאוֹפֶה, וּפוֹתֵת, וְנוֹתֵן בִּכְלִי שָׁרֵת, וְנוֹתֵן עָלֶיהָ לְבוֹנָתָהּ; וְאֵין בָּהּ יְצִיקַת שֶׁמֶן, שֶׁנֶּאֱמָר "חַלּוֹת מַצֹּת בְּלוּלֹת בַּשֶּׁמֶן" (ויקרא ב,ד).

ח וְאִם רְקִיקִין הִיא--לָשׁ אֶת הַסֹּלֶת בְּפוֹשְׁרִין, וּמוֹשֵׁחַ אֶת הָרְקִיקִין בַּשֶּׁמֶן, שֶׁנֶּאֱמָר "וּרְקִיקֵי מַצּוֹת מְשֻׁחִים בַּשָּׁמֶן" (ויקרא ב,ד); וְיֵרָאֶה לִי, שֶׁאַחַר אֲפִיָּה מוֹשֵׁחַ אוֹתָם. [ט] וְכֵיצַד מוֹשְׁחָן: מֵבִיא לוֹג שֶׁמֶן לְכָל עִשָּׂרוֹן, וּמוֹשְׁחָן; וְחוֹזֵר וּמוֹשְׁחָן, עַד שֶׁיִּכְלֶה כָּל הַשֶּׁמֶן שֶׁבַּלּוֹג.

ט [י] כָּל אַרְבַּע מְנָחוֹת אֵלּוּ הָאֲפוּיוֹת--כְּשֶׁאוֹפִין אוֹתָן, אוֹפִין כָּל עִשָּׂרוֹן עֶשֶׂר חַלּוֹת; וְאִם רִבָּה בַּחַלּוֹת אוֹ חִסַּר, כְּשֵׁרָה. וְכֵיצַד פּוֹתְתִין אוֹתָן: כּוֹפֵל הַחַלָּה לִשְׁנַיִם, וְהַשְּׁנַיִם לְאַרְבָּעָה, וּמַבְדִּיל--וְאִם הָיְתָה הַמִּנְחָה שֶׁלְּזִכְרֵי כְּהֻנָּה, אֵינוּ מַבְדִּיל; וּפוֹתֵת. וְכֻלָּן, פְּתִיתָתָן כַּזֵּיתִים; וְאִם הִגְדִּיל הַפְּתִיתִין אוֹ הִקְטִינָן, כְּשֵׁרָה.

י [יא] לֹא בָלַל, לֹא פָתַת, לֹא הִגִּישׁ, לֹא מָשַׁח אֶת הָרְקִיקִין--כְּשֵׁרָה: לֹא נֶאְמְרוּ כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ, אֵלָא לְמִצְוָה--שֶׁכָּךְ הִיא מִצְוָתָהּ.

יא [יב] סֵדֶר הֲבָאַת הַמִּנְחָה כֵּיצַד: מֵבִיא אָדָם סֹלֶת מִתּוֹךְ בֵּיתוֹ בִּקְלָתוֹת שֶׁלְּכֶסֶף, וְשֶׁלְּזָהָב, אוֹ שֶׁלִּשְׁאָר מִינֵי מַתְּכוֹת--כְּלִי שְׁהוּא רָאוּי לִכְלִי שָׁרֵת. וְאִם הָיְתָה מִנְחַת הַסֹּלֶת--נוֹתְנָהּ לִכְלִי שָׁרֵת, וּמְקַדְּשָׁהּ בִּכְלִי שָׁרֵת; וְאִם הָיְתָה מִן הַמְּנָחוֹת הַנֶּאֱפוֹת--אוֹפֶה אוֹתָהּ שָׁם בַּמִּקְדָּשׁ, וּפוֹתֵת כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ, וְנוֹתֵן הַפְּתִיתִין לִכְלִי שָׁרֵת. וְנוֹתֵן עָלֶיהָ שַׁמְנָהּ וּלְבוֹנָתָהּ, וּמוֹלִיכָהּ אֵצֶל כּוֹהֵן; וְהַכּוֹהֵן מוֹלִיכָהּ אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ, וּמַגִּישָׁהּ בְּקֶרֶן דְּרוֹמִית מַעְרָבִית כְּנֶגֶד חֻדָּהּ שֶׁלַּקֶּרֶן, וְדַיּוֹ.

יב וּמְסַלֵּק אֶת כָּל לְבוֹנָתָהּ, לְצַד אֶחָד; וְקוֹמֵץ מִמְּקוֹם שֶׁנִּתְרַבָּה שַׁמְנָהּ, שֶׁנֶּאֱמָר "מִסָּלְתָּהּ וּמִשַּׁמְנָהּ" (ויקרא ב,ב). וְנוֹתֵן הַקֹּמֶץ לִכְלִי שָׁרֵת, וּמְקַדְּשׁוֹ בִּכְלִי שָׁרֵת; וְקֹמֶץ שֶׁחֲלָקוֹ בִּשְׁנֵי כֵּלִים, אֵינוּ קָדוֹשׁ. וְחוֹזֵר וּמְלַקֵּט אֶת כָּל לְבוֹנָתָהּ, וְנוֹתְנָהּ עַל הַקֹּמֶץ שֶׁבַּכְּלִי, וּמַעֲלֶה אוֹתוֹ עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, וּמוֹלְחוֹ, וְנוֹתֵן עַל גַּבֵּי הָאִשִּׁים מִכְּלִי שָׁרֵת. וְאִם מִנְחַת כּוֹהֲנִים הִיא--אֵינוּ קוֹמֵץ, אֵלָא נוֹתֵן מֶלַח עַל כֻּלָּהּ, וּמַשְׁלִיךְ הַכֹּל עַל גַּבֵּי הָאִשִּׁים.

יג כֵּיצַד קוֹמְצִין מְנָחוֹת הַנִּקְמָצוֹת: כְּדֶרֶךְ שֶׁקּוֹמֵץ כָּל אָדָם, פּוֹשֵׁט פַּס יָדוֹ, וְקוֹמֵץ. קָמַץ בְּרָאשֵׁי אֶצְבְּעוֹתָיו, אוֹ מִן הַצְּדָדִין--לֹא יַקְטִיר; וְאִם הִקְטִיר, הֻרְצָה. וְאִם הוֹסִיף בַּקֹּמֶץ, כְּגוֹן שֶׁהִרְחִיק אֶצְבְּעוֹתָיו וְקָמַץ--הֲרֵי זֶה פָּסוּל.

יד אֵין קֹמֶץ, פָּחוּת מִכִּשְׁנֵי זֵיתִים; וּמִקְצַת הַקֹּמֶץ, מְעַכֵּב אֶת כֻּלּוֹ. וְהַקֹּמֶץ וְהַלְּבוֹנָה, מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה. הַסֹּלֶת וְהַשֶּׁמֶן, מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה. וּמִקְצַת הַשֶּׁמֶן, מְעַכֵּב אֶת כֻּלּוֹ: אֵין פָּחוּת מִלּוֹג לְעִשָּׂרוֹן, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.

משנה תורה - ספר עבודה - הלכות מעשה הקרבנות - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט

יש לך שאלה או הערה?