משנה תורה מנוקד - ספר עבודה - הלכות איסורי מזבח פרק ד

משנה תורה - ספר עבודה - הלכות איסורי מזבח - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז

הִלְכּוֹת אִסּוּרֵי מִזְבֵּחַ פֵּרֶק ד

א אֶחָד הַבְּהֵמָה וְאֶחָד הָעוֹף שֶׁנִּרְבַּע, אוֹ שֶׁהֵמִית אֶת הָאָדָם, אוֹ הֻקְצָה, אוֹ נֶעְבַּד--הַכֹּל פָּסוּל לְגַבֵּי הַמִּזְבֵּחַ. [ב] הָרוֹבֵעַ וְהַנִּרְבָּע וְשֶׁהֵמִית אֶת הָאָדָם--אִם הָיוּ שָׁם שְׁנֵי עֵדִים--הֲרֵי הַבְּהֵמָה אוֹ הָעוֹף נִסְקָלִין, וּבְשָׂרָן אָסוּר בַּהֲנָיָה; וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר בְּאֵלּוּ, שְׁהֶן אֲסוּרִין לְגָבוֹהַּ.

ב וּבְמַה אָמְרוּ שְׁהֶן אֲסוּרִין לַמִּזְבֵּחַ: בְּשֶׁהָיוּ מֻתָּרִין לַהִדְיוֹט--כְּגוֹן שֶׁהָיָה שָׁם עֵד אֶחָד בִּלְבָד, וְהַבְּעָלִים שׁוֹתְקִין, אוֹ עַל פִּי הַבְּעָלִים, אַף עַל פִּי שְׁאֵין שָׁם עֵד כְּלָל; הָיָה שָׁם עֵד אֶחָד, וְהַבְּעָלִים מַכְחִישִׁין אוֹתוֹ--הֲרֵי אֵלּוּ מֻתָּרִין, אַף לַמִּזְבֵּחַ. [ג] בְּהֵמָה שֶׁשִּׂחֲקוּ בָּהּ וְהִגִּיחוּהָ, עַד שֶׁהֵמִיתָה אֶת הָאָדָם--הֲרֵי זוֹ כְּשֵׁרָה לַמִּזְבֵּחַ, מִפְּנֵי שְׁהִיא כַּאֲנוּסָה.

ג אֵין הַבְּהֵמָה נִפְסֶלֶת מִשּׁוֹם רוֹבֵעַ אוֹ נִרְבָּע, עַד שֶׁיִּהְיֶה הָאָדָם שֶׁרְבָעָהּ בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד, בֵּין יִשְׂרְאֵלִי בֵּין גּוֹי אוֹ עֶבֶד--הוֹאִיל וּרְבָעָהּ אָדָם, נִפְסְלָה. וְאִם הָאָדָם הוּא שֶׁנִּרְבָּע מִן הַבְּהֵמָה--אֵינָהּ נִפְסֶלֶת עַד שֶׁתִּהְיֶה הָאִשָּׁה הַנִּרְבַּעַת בַּת שָׁלוֹשׁ שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד, אוֹ יִהְיֶה הָאִישׁ הַנִּרְבָּע בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד.

ד מֵאֵימָתַי תִּפָּסֵל הַבְּהֵמָה אוֹ הָעוֹף מִשּׁוֹם מֻקְצֶה: מִשֶּׁיַּעֲשׂוּ בָּהֶן הַכּוּמָרִין מַעֲשֶׂה--כְּגוֹן שֶׁיִּגְזְזוּ אוֹתוֹ, אוֹ יַעַבְדוּ בּוֹ לְשֵׁם עֲבוֹדָה זָרָה; אֲבָל בִּדְבָרִים--אֵינוּ נַעֲשֶׂה מֻקְצֶה, שְׁאֵין הֶקְדֵּשׁ לַעֲבוֹדָה זָרָה.

ה הָרוֹבֵעַ וְהַנִּרְבָּע--בֵּין שֶׁהָיְתָה הַבְּהֵמָה שֶׁלּוֹ בֵּין שֶׁהָיְתָה שֶׁלַּחֲבֵרוֹ, בֵּין בְּאֹנֶס בֵּין בְּרָצוֹן, בֵּין בְּזָדוֹן בֵּין בִּשְׁגָגָה, בֵּין לִפְנֵי הַקְדָּשָׁה בֵּין לְאַחַר הַקְדָּשָׁה--הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה לַמִּזְבֵּחַ. אֲבָל הַמֻּקְצֶה--אִם הָיָה שֶׁלּוֹ וְהִקְצָה קֹדֶם שֶׁיַּקְדִּישׁ, נִפְסַל. הִקְצָה שֶׁלַּחֲבֵרוֹ, אוֹ שֶׁהִקְצָה שֶׁלּוֹ אַחַר שֶׁהִקְדִּישׁוֹ--הֲרֵי זֶה מֻתָּר, שְׁאֵין אָדָם מַקְצֶה דָּבָר שְׁאֵינוּ שֶׁלּוֹ.

ו הַנֶּעְבָּד--בֵּין שֶׁעָבַד שֶׁלּוֹ בֵּין שֶׁלַּחֲבֵרוֹ, בֵּין בְּאֹנֶס בֵּין בְּרָצוֹן, בֵּין בְּזָדוֹן בֵּין בִּשְׁגָגָה, בֵּין לִפְנֵי הֶקְדֵּשׁ בֵּין לְאַחַר הֶקְדֵּשׁ--הֲרֵי זֶה אָסוּר; וְיִרְעֶה עַד שֶׁיִּפֹּל בּוֹ מוּם קָבוּעַ, וְיִפָּדֶה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְהַנֶּעְבָּד--הוּא וְכָל מַה שֶׁעָלָיו, אֲסוּרִין לַמִּזְבֵּחַ, שֶׁכָּל צִפּוּיֵי נֶעְבָּד, אֲסוּרִין בַּהֲנָיָה; אֲבָל הַמֻּקְצֶה--הוּא אָסוּר, וּמַה שֶׁעָלָיו מֻתָּר לַמִּזְבֵּחַ.

ז הַמִּשְׁתַּחֲוֶה לְהַר--אַף עַל פִּי שְׁהוּא מֻתָּר בַּהֲנָיָה, הֲרֵי אֲבָנָיו אֲסוּרִין לַמִּזְבֵּחַ; וְכֵן הַמִּשְׁתַּחֲוֶה לְמַעְיָן הַנּוֹבֵעַ בְּאַרְצוֹ, הֲרֵי מֵימָיו פְּסוּלִין לְנֶסֶךְ. אֲשֵׁרָה שֶׁבָּטְלָה, אֵין מְבִיאִין מִמֶּנָּה גְּזָרִין לַמַּעֲרָכָה. וְכֵן הַמִּשְׁתַּחֲוֶה לַבְּהֵמָה--כְּשֵׁם שֶׁנִּפְסְלָה לַמִּזְבֵּחַ, כָּךְ צֶמֶר שֶׁלָּהּ פָּסוּל לְבִגְדֵי כְּהֻנָּה, וּקְרָנֶיהָ פְּסוּלִין לַחֲצוֹצְרוֹת, וְשׁוֹקֶיהָ לַחֲלִילִין, וּבְנֵי מֵעֶיהָ לְנִימִין: הַכֹּל פָּסוּל. [ח] כָּל שֶׁיֵּשׁ בּוֹ שֵׁם עֲבוֹדָה זָרָה--לֹא יֵעָשֶׂה לִמְלֶאכֶת הַקֹּדֶשׁ, אַף עַל פִּי שְׁהוּא מֻתָּר בַּהֲנָיָה.

ח אֵיזֶה הוּא אֶתְנָן: הָאוֹמֵר לְזוֹנָה הֵא לָךְ דָּבָר זֶה בִּשְׂכָרִיךְ--אֶחָד זוֹנָה גּוֹיָה, אוֹ שִׁפְחָה, אוֹ יִשְׂרְאֵלִית שְׁהִיא עֶרְוָה עָלָיו, אוֹ מֵחַיְּבֵי לָאוִין. אֲבָל הַפְּנוּיָה--אַפִלּוּ הָיָה כּוֹהֵן, אֶתְנַנָּהּ מֻתָּר; וְכֵן אִשְׁתּוֹ נִדָּה--אֶתְנַנָּהּ מֻתָּר, אַף עַל פִּי שְׁהִיא עֶרְוָה. [ט] נָשָׂא אַחַת מֵחַיְּבֵי לָאוִין--כָּל שֶׁיִּתֵּן לָהּ מֵחֲמַת בְּעִילָה, הֲרֵי זֶה אֶתְנָן וְאָסוּר. וְהַזָּכוּר, אֶתְנַנּוֹ אָסוּר; נָתְנָה הָאִשָּׁה אֶתְנָן לַבּוֹעֵל, הֲרֵי זֶה מֻתָּר מִשּׁוֹם אֶתְנָן.

ט [י] הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ הֵא לָךְ דָּבָר זֶה, וְתָלִין שִׁפְחָתָךְ אֵצֶל עַבְדִּי הָעִבְרִי--הֲרֵי זֶה אֶתְנָן: וְהוּא, שֶׁלֹּא יִהְיֶה לוֹ אִשָּׁה וּבָנִים; אֲבָל אִם יֵשׁ לוֹ אִשָּׁה וּבָנִים--הֲרֵי זֶה מֻתָּר בְּשִׁפְחָה כְּנַעֲנִית, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאַר. וְהוּא הַדִּין בָּאוֹמֵר לַזּוֹנָה הֵא לָךְ דָּבָר זֶה, וְהִבָּעֲלִי לִפְלוֹנִי הַיִּשְׂרְאֵלִי--הֲרֵי זֶה אֶתְנָן.

י [יא] פָּסַק עִם הַזּוֹנָה שֶׁיִּתֵּן לָהּ טָלֶה אֶחָד, וְנָתַן לָהּ הַרְבֵּה, אַפִלּוּ נָתַן לָהּ אֶלֶף--כֻּלָּן אֶתְנָן, וַאֲסוּרִין לַמִּזְבֵּחַ; נָתַן לָהּ אֶתְנַנָּהּ, וְלֹא בָא עָלֶיהָ, אֵלָא אָמַר לָהּ יְהִי אֶצְלִיךְ, עַד שֶׁאָבוֹא עָלַיִךְ--כְּשֶׁיָּבוֹא עָלֶיהָ, יֵאָסֵר.

יא קָדְמָה, וְהִקְרִיבַתּוּ קֹדֶם שֶׁיָּבוֹא עָלֶיהָ--כָּשֵׁר: וְהוּא שֶׁיֹּאמַר לָהּ בְּשָׁעָה שֶׁנָּתַן, אֵימָתַי שֶׁתֵּרָצִי לִי קְנִי אוֹתוֹ מֵעַכְשָׁו; אֲבָל אִם לֹא אָמַר לָהּ כֵּן, אֵינָהּ יְכוּלָה לְהַקְרִיב דָּבָר שְׁאֵינוּ שֶׁלָּהּ. [יב] קָדְמָה, וְהִקְדִּישַׁתּוּ קֹדֶם שֶׁיָּבוֹא עָלֶיהָ, וְאַחַר כָּךְ בָּא עָלֶיהָ--הֲרֵי זֶה סְפֵק אִם הוּא אֶתְנָן, הוֹאִיל וּבָא עָלֶיהָ קֹדֶם שֶׁתַּקְרִיבֶנּוּ, אוֹ אֵינוּ אֶתְנָן, שֶׁהֲרֵי הִקְדִּישַׁתּוּ קֹדֶם בִּיאָה: לְפִיכָּךְ לֹא יִקְרַב; וְאִם קָרַב, נִרְצָה.

יב [יג] בָּא עָלֶיהָ, וְלֹא נָתַן לָהּ, וּלְאַחַר זְמָן נָתַן לָהּ, אַפִלּוּ אַחַר כַּמָּה שָׁנִים--הֲרֵי זֶה אֶתְנָן. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, בְּגוֹיָה שֶׁאָמַר לָהּ בְּטָלֶה זֶה, שְׁאֵינָהּ צְרִיכָה מְשִׁיכָה, אוֹ בְּיִשְׂרְאֵלִית שֶׁהָיָה הַטָּלֶה בַּחֲצֵרָהּ וְאָמַר לָהּ אִם לֹא אֶתֵּן לָךְ מָעוֹת בְּיוֹם פְּלוֹנִי, הֲרֵי הוּא שֶׁלָּךְ; אֲבָל אִם אָמַר לָהּ הִבָּעֲלִי לִי בְּטָלֶה סְתָם, וּבָא עָלֶיהָ, וּלְאַחַר זְמָן שָׁלַח לָהּ טָלֶה--הֲרֵי זֶה מֻתָּר מִשּׁוֹם אֶתְנָן.

יג [יד] אֵין אָסוּר מִשּׁוֹם אֶתְנָן וּמְחִיר, אֵלָא גּוּפָן; לְפִיכָּךְ אֵינוּ חָל אֵלָא עַל דָּבָר הָרָאוּי לִקָּרֵב לְגַבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, כְּגוֹן בְּהֵמָה טְהוֹרָה וְתוֹרִין וּבְנֵי יוֹנָה וְיַיִן וְשֶׁמֶן וְסֹלֶת. נָתַן לָהּ מָעוֹת, וְלָקְחָה בָּהֶן קָרְבָּן--הֲרֵי זֶה כָּשֵׁר. [טו] נָתַן לָהּ חִטִּים, וְעָשָׂת אוֹתָם סֹלֶת, זֵיתִים, וְעָשָׂת אוֹתָם שֶׁמֶן, עֲנָבִים, וְעָשָׂת אוֹתָם יַיִן--הֲרֵי אֵלּוּ כְּשֵׁרִים, שֶׁכְּבָר נִשְׁתַּנּוּ.

יד נָתַן לָהּ בֶּהֱמַת קֳדָשִׁים בְּאֶתְנַנָּהּ, לֹא נֶאְסְרָה לַמִּזְבֵּחַ, וְאַפִלּוּ מָנָה אוֹתָהּ עַל פִּסְחוֹ וְעַל חֲגִיגָתוֹ בְּאֶתְנַנָּהּ, לֹא נִפְסְלוּ הַמֻּקְדָּשִׁין--שֶׁכְּבָר זָכָה בָּהֶן גָּבוֹהַּ, מִשָּׁעָה שֶׁהֻקְדְּשׁוּ. וְכֵן אִם נָתַן לָהּ דָּבָר שְׁאֵינוּ שֶׁלּוֹ, אֵלָא אִם כֵּן נִתְיָאֲשׁוּ הַבְּעָלִים. אֲבָל אִם נָתַן לָהּ עוֹפוֹת--אַף עַל פִּי שְׁהֶן מֻקְדָּשִׁין, אֶתְנָן חָל עֲלֵיהֶם וַאֲסוּרִים; וּבְדִבְרֵי קַבָּלָה הוּא, דָּבָר זֶה.

טו [טז] אֵיזֶה הוּא "מְחִיר כֶּלֶב" (דברים כג,יט): זֶה הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ הֵא לָךְ טָלֶה זֶה, תַּחַת כֶּלֶב זֶה; וְכֵן אִם הִחְלִיף כֶּלֶב בְּכַמָּה בְּהֵמוֹת, אוֹ עוֹפוֹת, וְכַיּוֹצֶא בָּהֶן--כֻּלָּן אֲסוּרוֹת לַמִּזְבֵּחַ.

טז [יז] שְׁנֵי שֻׁתָּפִין שֶׁחָלְקוּ, זֶה לָקַח עֲשָׂרָה טְלָאִים, וְזֶה לָקַח תִּשְׁעָה וְכֶלֶב--שֶׁעִם הַכֶּלֶב, מֻתָּרִין. אֲבָל הָעֲשָׂרָה שֶׁכְּנֶגְדּוֹ--אִם יֵשׁ אֶחָד מֵהֶם דָּמוֹ כִּדְמֵי הַכֶּלֶב, אוֹ יָתֵר עַל דְּמֵי הַכֶּלֶב--מוֹצִיאוֹ מִן הָעֲשָׂרָה כְּנֶגֶד הַכֶּלֶב וְיִהְיֶה מְחִירוֹ, וּשְׁאָרָן מֻתָּר; וְאִם כָּל אֶחָד וְאֶחָד מֵהֶן דָּמָיו פְּחוּתִין מִדְּמֵי הַכֶּלֶב, הֲרֵי הָעֲשָׂרָה כֻּלָּן אֲסוּרִים.

יז [יח] נִשְׁתַּנָּה הַמְּחִיר, כְּגוֹן שֶׁהִחְלִיף כֶּלֶב בְּחִטִּים וְנַעֲשׂוּ סֹלֶת--הֲרֵי זֶה מֻתָּר. אֶתְנַן כֶּלֶב וּמְחִיר זוֹנָה, מֻתָּרִין. "אֶתְנַן זוֹנָה וּמְחִיר כֶּלֶב" (דברים כג,יט)--מֻתָּרִין לְבֶדֶק הַבַּיִת, שֶׁהֲרֵי הֶן מִשֶּׁתַּנִּין; אֲבָל גּוּפוֹ שֶׁלְּאֶתְנָן, לֹא יֵעָשֶׂה רִקּוּעִים לַבַּיִת--שֶׁנֶּאֱמָר "לְכָל-נֶדֶר" (שם), לְהָבִיא אֶת הָרִקּוּעִים.

משנה תורה - ספר עבודה - הלכות איסורי מזבח - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז

יש לך שאלה או הערה?