משנה תורה מנוקד - ספר זרעים - הלכות שמיטה ויובל פרק יא

משנה תורה - ספר זרעים - הלכות שמיטה ויובל - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג

הִלְכּוֹת שְׁמִטָּה וְיוֹבֵל פֵּרֶק יא

א אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הַמִּתְחַלֶּקֶת לַשְּׁבָטִים--אֵינָהּ נִמְכֶּרֶת לִצְמִיתוּת, שֶׁנֶּאֱמָר "וְהָאָרֶץ, לֹא תִמָּכֵר לִצְמִתֻת" (ויקרא כה,כג). וְאִם מָכַר לִצְמִיתוּת, שְׁנֵיהֶם עוֹבְרִין בְּלֹא תַעֲשֶׂה; וְאֵין מַעֲשֵׂיהֶן מוֹעִילִין, אֵלָא תַּחְזֹר הַשָּׂדֶה לִבְעָלֶיהָ בַּיּוֹבֵל. [ב] וְהַמּוֹכֵר שָׂדֵהוּ לְשִׁשִּׁים שָׁנָה, אֵינָהּ יוֹצְאָה בַּיּוֹבֵל--שְׁאֵין חוֹזֵר בַּיּוֹבֵל אֵלָא דָּבָר הַנִּמְכָּר סְתָם, אוֹ הַנִּמְכָּר לִצְמִיתוּת.

ב [ג] לֹא יִמְכֹּר אָדָם בֵּיתוֹ אוֹ שְׂדֵה אֲחֻזָּתוֹ, אַף עַל פִּי שְׁהֶם חוֹזְרִין אַחַר זְמָן--אֵלָא אִם כֵּן הִעְנִי, שֶׁנֶּאֱמָר "וְכִי-יָמוּךְ אָחִיךָ, וּמָכַר מֵאֲחֻזָּתוֹ" (ראה ויקרא כה,כה). אֲבָל לִמְכֹּר וּלְהַנִּיחַ הַדָּמִים בְּכִיסוֹ, אוֹ לַעֲשׂוֹת בָּהֶן סְחוֹרָה, אוֹ לִקַּח בָּהֶן כֵּלִים וַעֲבָדִים וּבְהֵמָה--אֵינוּ רַשָּׁאי: אֵלָא לִמְזוֹנוֹת בִּלְבָד. וְאִם עָבַר וּמָכַר מִכָּל מָקוֹם, הֲרֵי אֵלּוּ מְכוּרִין. [ד] וְדָנִין בַּבַּיִת, דִּין בָּתֵּי עָרֵי חוֹמָה; וּבַשָּׂדֶה, דִּין שְׂדֵה אֲחֻזָּה.

ג דִּין מוֹכֵר שְׂדֵה אֲחֻזָּתוֹ--לְחַשַּׁב אֶת הַדָּמִים, לְפִי הַשָּׁנִים הַנִּשְׁאָרוֹת לַיּוֹבֵל; וּבְכָל עֵת שֶׁיִּרְצֶה לִפְדּוֹת, מְחַשֵּׁב עִם הַלּוֹקֵחַ עַל הַשָּׁנִים שֶׁאָכַל, וְגוֹרֵעַ מִדְּמֵי הַמְּכָר, וּמַחְזִיר לוֹ אֶת הַשְּׁאָר.

ד [ה] כֵּיצַד: הֲרֵי שֶׁנִּשְׁאַר לַיּוֹבֵל עֶשֶׂר שָׁנִים, וּמָכַר לוֹ שָׂדֵהוּ בְּמֵאָה דֵּינָר, אֲכָלָהּ הַלּוֹקֵחַ שָׁלוֹשׁ שָׁנִים, וְרָצָה הַמּוֹכֵר לִגְאֹל--נוֹתֵן לוֹ שִׁבְעִים דֵּינָר, וּמַחְזִיר שָׂדֵהוּ; וְכֵן אִם אֲכָלָהּ שֵׁשׁ שָׁנִים--נוֹתֵן לוֹ אַרְבָּעִים דֵּינָר, וּמַחְזִיר שָׂדֵהוּ. לֹא גְאָלָהּ, אֵלָא הָיְתָה בְּיַד הַלּוֹקֵחַ עַד שְׁנַת הַיּוֹבֵל--תַּחְזֹר לַבְּעָלִים בְּלֹא דָּמִים, שֶׁנֶּאֱמָר "מִסְפַּר תְּבוּאֹת, יִמְכָּר-לָךְ" (ראה ויקרא כה,טו; ויקרא כה,טז).

ה [ו] מְכָרָהּ לוֹ וְהִיא מְלֵאָה פֵּרוֹת, וּלְאַחַר שָׁנִים גְּאָלָהּ--אֵינוּ יָכוֹל לוֹמַר לוֹ, הַחְזִירָהּ לִי מְלֵאָה פֵּרוֹת כְּמוֹ שֶׁמָּכַרְתִּי לָךְ. לְפִיכָּךְ אִם מְכָרָהּ לוֹ מְלֵאָה פֵּרוֹת לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה, וּגְאָלָהּ אַחַר שְׁתֵּי שָׁנִים--הֲרֵי זֶה אוֹכֵל שָׁלוֹשׁ תְּבוּאוֹת בִּשְׁתֵּי הַשָּׁנִים, וְאֵינוּ מְחַשֵּׁב עִמּוֹ אֵלָא לְפִי שְׁתֵּי שָׁנִים בִּלְבָד: שֶׁנֶּאֱמָר "עַל-פִּי הַשָּׁנִים" (ויקרא כז,יח), לֹא עַל פִּי הַתְּבוּאוֹת.

ו [ז] הַקָּנִים וְהַזְּמוֹרוֹת וּפֵרוֹת שִׁקְמָה שֶׁבְּתוֹכָהּ, הֲרֵי הֶן שֶׁלַּלּוֹקֵחַ כִּשְׁאָר הַפֵּרוֹת שֶׁלָּהּ; אֲבָל אִילָן שֶׁנִּכְסַח אוֹ שֶׁיָּבַשׁ, שְׁנֵיהֶן אֲסוּרִין בּוֹ. כֵּיצַד יֵעָשֶׂה--יִמָּכֵר וְיִלָּקַח בְּדָמָיו קַרְקָע, וְהַלּוֹקֵחַ אוֹכֵל פֵּרוֹתֶיהָ, עַד שֶׁתִּגָּאֵל הַשָּׂדֶה מִיָּדוֹ.

ז [ח] הַלּוֹקֵחַ שְׂדֵה אֲחֻזָּה, וּנְטָעָהּ אִילָנוֹת וְהִשְׁבִּיחָה--כִּשְׁהִיא חוֹזֶרֶת בַּיּוֹבֵל, שָׁמִין שְׁבָח הָאִילָנוֹת שֶׁבְּתוֹכָהּ; וְנוֹתֵן בַּעַל הַשָּׂדֶה דְּמֵי הַשְּׁבָח לַלּוֹקֵחַ, שֶׁנֶּאֱמָר "וְיָצָא מִמְכַּר-בַּיִת" (ויקרא כה,לג)--מִמְכָּר חוֹזֵר, וְאֵין הַשְּׁבָח חוֹזֵר.

ח [ט] הַמּוֹכֵר אֶת שָׂדֵהוּ בִּזְמָן שֶׁהַיּוֹבֵל נוֹהֵג, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ--אֵינוּ מֻתָּר לִגְאֹל לְפָחוּת מִשְּׁתֵּי שָׁנִים, שֶׁנֶּאֱמָר "בְּמִסְפַּר שְׁנֵי-תְבוּאֹת, יִמְכָּר-לָךְ" (ויקרא כה,טו); וְאַפִלּוּ רָצָה הַלּוֹקֵחַ, הֲרֵי זֶה אָסוּר--שֶׁנֶּאֱמָר "בְּמִסְפַּר שָׁנִים אַחַר הַיּוֹבֵל, תִּקְנֶה מֵאֵת עֲמִיתֶךָ" (שם), אֵין פָּחוּת מִשְּׁתֵּי שָׁנִים מֵעֵת לְעֵת מִיּוֹם הַמְּכִירָה.

ט [י] וְצָרִיךְ שֶׁיֹּאכַל הַלּוֹקֵחַ שְׁתֵּי תְּבוּאוֹת, בִּשְׁתֵּי הַשָּׁנִים--וְאַחַר כָּךְ יִגְאַל, שֶׁנֶּאֱמָר "שְׁנֵי-תְבוּאֹת" (ויקרא כה,טו); לְפִיכָּךְ אִם הָיְתָה אַחַת מִשְּׁתֵּי הַשָּׁנִים שְׁבִיעִית, אוֹ שְׁנַת שִׁדָּפוֹן אוֹ יֵרָקוֹן--אֵינָהּ עוֹלָה מִן הַמִּנְיָן. [יא] הִנִּיחָהּ הַלּוֹקֵחַ בּוּרָה שָׁנָה וַאֲכָלָהּ שָׁנָה, אוֹ אֲכָלָהּ שָׁנָה וְנָרָהּ שָׁנָה לְזָרְעָהּ וְלֹא זְרָעָהּ--הֲרֵי אֵלּוּ עוֹלִין לַמִּנְיָן.

י מְכָרָהּ בִּשְׁנַת יוֹבֵל עַצְמָהּ--אֵינָהּ נִמְכֶּרֶת, וְהַדָּמִים חוֹזְרִין לַבְּעָלִים. [יב] מְכָרָהּ שָׁנָה אַחַת לִפְנֵי הַיּוֹבֵל--הֲרֵי הַלּוֹקֵחַ אוֹכֵל אוֹתָהּ שָׁנָה שְׁנִיָּה אַחַר הַיּוֹבֵל, שֶׁנֶּאֱמָר "שְׁנֵי-תְבוּאֹת" (ויקרא כה,טו).

יא [יג] מָכַר נְקָעִים מְלֵאִים מַיִם, אוֹ סְלָעִים שְׁאֵינָם רְאוּיִין לִזְרִיעָה--הֲרֵי זֶה פּוֹדֶה בְּפָחוּת מִשְּׁתֵּי שָׁנִים: שֶׁנֶּאֱמָר "בְּמִסְפַּר שְׁנֵי-תְבוּאֹת" (ויקרא כה,טו)--שָׂדֶה הָרְאוּיָה לִתְבוּאָה, הִיא שְׁאֵינָהּ נִגְאֶלֶת אֵלָא אַחַר שְׁתֵּי שָׁנִים. וְאִם לֹא נִגְאֲלָה--אַף עַל פִּי שְׁאֵינָהּ רְאוּיָה לִזְרִיעָה, חוֹזֶרֶת לַבְּעָלִים בַּיּוֹבֵל.

יב [יד] מָכַר אִילָנוֹת--אֵין נִגְאָלִין לְפָחוּת מִשְּׁתֵּי שָׁנִים, שֶׁהֲרֵי רְאוּיִין לִתְבוּאוֹת; וְאִם לֹא גְאָלָן, אֵינָן חוֹזְרִין לַבְּעָלִים בַּיּוֹבֵל--שֶׁנֶּאֱמָר "וְשָׁב, לַאֲחֻזָּתוֹ" (ויקרא כה,כז; ויקרא כה,כח), וְלֹא לָאִילָנוֹת.

יג [טו] מָכַר שָׂדֵהוּ לְרִאשׁוֹן, וּמְכָרָהּ רִאשׁוֹן לְשֵׁנִי, וְשֵׁנִי לִשְׁלִישִׁי, אַפִלּוּ מֵאָה--בִּשְׁנַת הַיּוֹבֵל תַּחְזֹר לְאָדוֹן רִאשׁוֹן, שֶׁנֶּאֱמָר "בִּשְׁנַת הַיּוֹבֵל יָשׁוּב הַשָּׂדֶה, לַאֲשֶׁר קָנָהוּ מֵאִתּוֹ--לַאֲשֶׁר-לוֹ, אֲחֻזַּת הָאָרֶץ" (ויקרא כז,כד).

יד [טז] מְכָרָהּ לָרִאשׁוֹן בְּמֵאָה דֵּינָר, וּמְכָרָהּ הָרִאשׁוֹן לַשְּׁנִי בְּמָאתַיִם, וְרָצָה הָאָדוֹן לִגְאֹל--אֵינוּ מְחַשֵּׁב אֵלָא עִם הָרִאשׁוֹן, שֶׁנֶּאֱמָר "לָאִישׁ אֲשֶׁר מָכַר-לוֹ" (ויקרא כה,כז).

טו מְכָרָהּ לָרִאשׁוֹן בְּמָאתַיִם, וּמְכָרָהּ הָרִאשׁוֹן לַשֵּׁנִי בְּמֵאָה--הֲרֵי זֶה מְחַשֵּׁב עִם הָאַחֲרוֹן. וְכֵן אִם מְכָרָהּ בְּמֵאָה, וְהִשְׁבִּיחָה בְּיַד הַלּוֹקֵחַ, וַהֲרֵי הִיא רְאוּיָה לְהִמָּכֵר בְּמָאתַיִם--מְחַשֵּׁב לְפִי מַה שֶׁמָּכַר; וְאִם מְכָרָהּ בְּמָאתַיִם, וְהִכְסִיפָה, וַהֲרֵי הִיא רְאוּיָה לְהִמָּכֵר בְּמֵאָה--מְחַשֵּׁב לְפִי מַה שְׁהִיא: לְעוֹלָם מְיַפִּין כּוֹחַ הַמּוֹכֵר שְׂדֵה אֲחֻזָּה, וּמְרִיעִין כּוֹחַ הַלּוֹקֵחַ.

טז [יז] הַמּוֹכֵר שְׂדֵה אֲחֻזָּה, וְהָיוּ לוֹ שָׂדוֹת אֲחֵרוֹת, וּמָכַר מֵאוֹתָן הַשָּׂדוֹת כְּדֵי לִגְאֹל שָׂדֶה שֶׁמָּכַר--אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ: שֶׁנֶּאֱמָר "וּמָצָא כְּדֵי גְאֻלָּתוֹ" (ויקרא כה,כו), עַד שֶׁיִּמְצָא דָּבָר שְׁאֵינוּ מָצוּי לוֹ בְּשָׁעָה שֶׁמָּכַר. וְכֵן אִם לָוָה לִגְאֹל, אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ--שֶׁנֶּאֱמָר "וְהִשִּׂיגָה יָדוֹ" (שם), לֹא שֶׁיִּלְוֶה.

יז [יח] מָצָא מְעַט, וְרָצָה לִגְאֹל חֲצִי הַשָּׂדֶה שֶׁמָּכַר--אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ: שֶׁנֶּאֱמָר "כְּדֵי גְאֻלָּתוֹ" (ויקרא כה,כו)--אוֹ גּוֹאֵל אֶת כֻּלָּהּ, אוֹ אֵינוּ גּוֹאֵל. וְאִם רָצוּ קְרוֹבָיו לִגְאֹל--גּוֹאֲלִים, שֶׁנֶּאֱמָר "אוֹ-דֹדוֹ אוֹ בֶן-דֹּדוֹ, יִגְאָלֶנּוּ" (ויקרא כה,מט).

יח [יט] הַנּוֹתֵן שֶׁדָּהוּ מַתָּנָה, הֲרֵי זוֹ חוֹזֶרֶת לוֹ בַּיּוֹבֵל--שֶׁנֶּאֱמָר "תָּשֻׁבוּ, אִישׁ אֶל-אֲחֻזָּתוֹ" (ויקרא כה,יג), לְרַבּוֹת אֶת הַמַּתָּנָה.

יט [כ] הָאַחִין שֶׁחָלְקוּ--כְּלָקוֹחוֹת הֶן, וּמַחְזִירִין זֶה לְזֶה חֶלְקוֹ בַּיּוֹבֵל; וְלֹא תִבָּטֵל חֲלֻקָּתָן מִכְּמוֹת שֶׁהָיְתָה. וְכֵן הַבְּכוֹר וְהַמְּיַבֵּם אֵשֶׁת אָחִיו--מַחְזִיר בַּיּוֹבֵל חֵלֶק שֶׁנָּטַל, וְנוֹטֵל הַחֵלֶק שֶׁכְּנֶגְדּוֹ.

כ [כא] אֲבָל הַיּוֹרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ--אַף עַל פִּי שֶׁיְּרֻשַּׁת הַבַּעַל מִדִּבְרֵיהֶם--עָשׂוּ חִזּוּק לְדִבְרֵיהֶם כְּשֶׁלַּתּוֹרָה, וְאֵינוּ מַחְזִיר בַּיּוֹבֵל. וְאִם יָרַשׁ מִמֶּנָּה בֵּית הַקְּבָרוֹת--יַחְזִיר לִבְנֵי מִשְׁפָּחָה, מִשּׁוֹם פְּגָם מִשְׁפָּחָה; וְיִתְּנוּ לוֹ דָּמֶיהָ, וּמְנַכִּין לוֹ דְּמֵי קֶבֶר אִשְׁתּוֹ--שֶׁהֲרֵי חַיָּב בִּקְבוּרָתָהּ.

משנה תורה - ספר זרעים - הלכות שמיטה ויובל - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג

יש לך שאלה או הערה?