משנה תורה מנוקד - ספר זרעים - הלכות שמיטה ויובל פרק ט

משנה תורה - ספר זרעים - הלכות שמיטה ויובל - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג

הִלְכּוֹת שְׁמִטָּה וְיוֹבֵל פֵּרֶק ט

א מִצְוַת עֲשֵׂה לְהַשְׁמִיט הַמַּלְוָה בַּשְּׁבִיעִית, שֶׁנֶּאֱמָר "שָׁמוֹט כָּל-בַּעַל מַשֵּׁה יָדוֹ" (דברים טו,ב); וְהַתּוֹבֵעַ חוֹב שֶׁעָבְרָה עָלָיו שְׁבִיעִית--עָבַר עַל לֹא תַעֲשֶׂה, שֶׁנֶּאֱמָר "לֹא-יִגֹּשׂ אֶת-רֵעֵהוּ" (שם).

ב אֵין שְׁמִטַּת כְּסָפִים נוֹהֶגֶת מִן הַתּוֹרָה בַּשְּׁבִיעִית, אֵלָא בִּזְמָן שֶׁהַיּוֹבֵל נוֹהֵג שֶׁיֵּשׁ שָׁם שְׁמִטַּת קַרְקָע--שֶׁהֲרֵי יָשׁוּב הַקַּרְקָע לִבְעָלָיו בְּלֹא כֶּסֶף; וְדָבָר זֶה, קַבָּלָה הוּא: אָמְרוּ חֲכָמִים, בִּזְמָן שֶׁאַתָּה מַשְׁמִיט קַרְקָע--אַתָּה מַשְׁמִיט כְּסָפִים בְּכָל מָקוֹם, בֵּין בָּאָרֶץ בֵּין בְּחוּצָה לָאָרֶץ; וּבִזְמָן שְׁאֵין שָׁם שְׁמִטַּת קַרְקָע--אֵין אַתָּה מַשְׁמִיט כְּסָפִים בַּשְּׁבִיעִית, אַפִלּוּ בָּאָרֶץ.

ג וּמִדִּבְרֵי סוֹפְרִים שֶׁתְּהֶא שְׁמִטַּת כְּסָפִים נוֹהֶגֶת בַּזְּמָן הַזֶּה בְּכָל מָקוֹם, וְאַף עַל פִּי שְׁאֵין הַיּוֹבֵל נוֹהֵג--כְּדֵי שֶׁלֹּא תִשְׁתַּכַּח תּוֹרַת הַשְׁמָטַת כְּסָפִים מִיִּשְׂרָאֵל.

ד אֵין שְׁבִיעִית מַשְׁמֶטֶת כְּסָפִים אֵלָא בְּסוֹפָהּ--שֶׁנֶּאֱמָר "מִקֵּץ שֶׁבַע-שָׁנִים, תַּעֲשֶׂה שְׁמִטָּה. וְזֶה, דְּבַר הַשְּׁמִטָּה--שָׁמוֹט . . ." (דברים טו,א-ב), וְשָׁם הוּא אוֹמֵר "מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים, בְּמֹעֵד שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה--בְּחַג הַסֻּכּוֹת" (דברים לא,י): מַה שָׁם אַחַר שֶׁבַע, אַף הַשְׁמָטַת כְּסָפִים אַחַר שֶׁבַע.

ה לְפִיכָּךְ הַמַּלְוֶה אֶת חֲבֵרוֹ בַּשְּׁבִיעִית עַצְמָהּ, גּוֹבֶה חוֹבוֹ כָּל הַשָּׁנָה; וּכְשֶׁתִּשְׁקַע חַמָּה בְּלֵילֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁלְּמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית, אָבַד הַחוֹב. [ה] שָׁחַט אֶת הַפָּרָה, וַחֲלָקָהּ עַל דַּעַת שֶׁהַיּוֹם רֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁלְּמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית, וְנִתְעַבַּר אֱלוּל, וְנִמְצָא אוֹתוֹ הַיּוֹם סוֹף שְׁבִיעִית--אָבְדוּ הַדָּמִים, שֶׁהֲרֵי עָבְרָה שְׁבִיעִית עַל הַחוֹב.

ו שְׁבִיעִית מַשְׁמֶטֶת אֶת הַמַּלְוָה; וְאַפִלּוּ מַלְוָה שֶׁבַּשְּׁטָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אַחְרָיוּת נְכָסִים, הֲרֵי זֶה מַשְׁמִיט. וְאִם סִיַּם לוֹ שָׂדֶה בְּהַלְוָאָתוֹ, אֵינוּ מַשְׁמִיט. וְהַשְּׁבִיעִית מַשְׁמֶטֶת אֶת הַשְּׁבוּעָה, שֶׁנֶּאֱמָר "לֹא-יִגֹּשׂ" (דברים טו,ב)--מִכָּל מָקוֹם, לֹא לְשַׁלַּם וְלֹא לְהִשָּׁבַע.

ז בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, בִּשְׁבוּעַת הַדַּיָּנִין, וְכָל כַּיּוֹצֶא בָּהּ מִדְּבָרִים שְׁאִם יוֹדֶה בָּהֶן, שְׁבִיעִית מַשְׁמֶטֶת; אֲבָל שְׁבוּעַת הַשּׁוֹמְרִין וְהַשֻּׁתָּפִין, וְכַיּוֹצֶא בָּהֶן מִשְּׁבוּעוֹת שְׁאִם יוֹדֶה יְשַׁלַּם--הֲרֵי זֶה יִשָּׁבַע אַחַר הַשְּׁמִטָּה.

ח הִלְוָהוּ וּתְבָעוֹ וְכָפַר בּוֹ, וְהִגִּיעָה שְׁמִטָּה וְהוּא בִּכְפִירָתוֹ, וְהוֹדָה אַחַר שֶׁעָבְרָה שְׁבִיעִית, אוֹ שֶׁבָּאוּ עָלָיו עֵדִים אַחַר הַשְּׁבִיעִית--אֵין הַשְּׁבִיעִית מַשְׁמֶטֶת.

ט הַמַּלְוֶה אֶת חֲבֵרוֹ, וְקָבַע לוֹ זְמָן לְעֶשֶׂר שָׁנִים--אֵינוּ מַשְׁמִיט: אַף עַל פִּי שְׁהוּא בָּא לִידֵי "לֹא-יִגֹּשׂ" (דברים טו,ב), הֲרֵי הוּא עַתָּה אֵינוּ יָכוֹל לִנְגֹּשׂ. הִתְנָה עִמּוֹ שֶׁלֹּא יִתְבְּעֶנּוּ, שְׁבִיעִית מַשְׁמֶטֶת.

י הַמַּלְוֶה אֶת חֲבֵרוֹ, וְהִתְנָה עִמּוֹ שֶׁלֹּא תִשְׁמְטֶנּוּ שְׁבִיעִית--הֲרֵי זֶה נִשְׁמָט, שְׁאֵינוּ יָכוֹל לְבַטַּל דִּין הַשְּׁבִיעִית. הִתְנָה עִמּוֹ שֶׁלֹּא יַשְׁמִיט הוּא חוֹב זֶה, וְאַפִלּוּ בַּשְּׁבִיעִית--תְּנָאוֹ קַיָּם: שֶׁכָּל תְּנָאי שֶׁבַּמָּמוֹן קַיָּם; וְנִמְצָא זֶה חִיַּב עַצְמוֹ בְּמָמוֹן שֶׁלֹּא חִיְּבָה אוֹתוֹ תּוֹרָה בּוֹ, שְׁהוּא חַיָּב.

יא הַקָּפַת הֶחָנוּת, אֵינָהּ נִשְׁמֶטֶת; וְאִם עָשָׂה אוֹתָהּ מַלְוָה, נִשְׁמֶטֶת. שְׂכַר שָׂכִיר, אֵינוּ נִשְׁמָט; וְאִם זְקָפוֹ עָלָיו מַלְוָה, הֲרֵי זֶה נִשְׁמָט. [יב] קְנָסוֹת שֶׁלְּהָאוֹנֵס, וְהַמְּפַתֶּה, וְהַמּוֹצִיא שֵׁם רָע--אֵינָם נִשְׁמָטִין; וְאִם זְקָפָן בְּמַלְוָה, נִשְׁמָטִין. וּמֵאֵימָתַי נִזְקָפִין בְּמַלְוָה, מִשָּׁעַת הַעְמָדָה בַּדִּין.

יב [יג] הַמְּגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ קֹדֶם הַשְּׁמִטָּה, אֵין כְּתֻבָּתָהּ נִשְׁמֶטֶת; וְאִם פָּגְמָה אוֹתָהּ, אוֹ זְקָפַתָּהּ עָלָיו בְּמַלְוָה--נִשְׁמֶטֶת.

יג [יד] הַמַּלְוֶה עַל הַמַּשְׁכּוֹן, אֵינוּ מַשְׁמִיט--וְהוּא, שֶׁיִּהְיֶה הַחוֹב כְּנֶגֶד הַמַּשְׁכּוֹן; וְאִם הָיָה יָתֵר, מַשְׁמִיט הַיָּתֵר עַל הַמַּשְׁכּוֹן.

יד [טו] הַמּוֹסֵר שְׁטָרוֹתָיו לְבֵית דִּין, וְאָמַר לָהֶם אַתֶּם גְּבוּ לִי חוֹבִי זֶה--אֵינוּ נִשְׁמָט: שֶׁנֶּאֱמָר "וַאֲשֶׁר יִהְיֶה לְךָ אֶת-אָחִיךָ" (דברים טו,ג), וְזֶה בֵּית דִּין תּוֹבְעִין אוֹתוֹ. וְכֵן בֵּית דִּין שֶׁחָתְכוּ אֶת הַדִּין, וְכָתְבוּ אִישׁ פְּלוֹנִי אַתָּה חַיָּב לִתֵּן לְזֶה כָּךְ וְכָּךְ--אֵינוּ נִשְׁמָט: שֶׁזֶּה כְּגָבוּי הוּא, וּכְאִלּוּ בָּא לְיָדוֹ; וְאֵינוּ כְּמַלְוָה.

טו [טז] כְּשֶׁרָאָה הִלֵּל הַזָּקֵן שֶׁנִּמְנְעוּ הָעָם מִלְּהַלְווֹת זֶה אֶת זֶה, וְעוֹבְרִין עַל הַכָּתוּב בַּתּוֹרָה "הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן-יִהְיֶה דָבָר . . ." (דברים טו,ט), הִתְקִין פְּרֻזְבּוֹל, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִשָּׁמֵט הַחוֹב עַד שֶׁיַּלְווּ זֶה אֶת זֶה. וְאֵין הַפְּרֻזְבּוֹל מוֹעִיל אֵלָא בִּשְׁמִטַּת כְּסָפִים בַּזְּמָן הַזֶּה, שְׁהִיא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים; אֲבָל שְׁמִטָּה שֶׁלַּתּוֹרָה, אֵין הַפְּרֻזְבּוֹל מוֹעִיל בָּהּ.

טז [יז] אֵין כּוֹתְבִין פְּרֻזְבּוֹל אֵלָא בֵּית דִּין חֲכָמִים גְּדוֹלִים בְּיוֹתֵר, כְּבֵית דִּינוֹ שֶׁלְּרִבִּי אַמֵּי וְרִבִּי אַסֵּי--שְׁהֶן רְאוּיִין לְהַפְקִיעַ מְמוֹן בְּנֵי אָדָם; אֲבָל שְׁאָר בָּתֵּי דִּינִין, אֵין כּוֹתְבִין.

יז [יח] זֶה הוּא גּוּפוֹ שֶׁלַּפְּרֻזְבּוֹל--מוֹסֵר אֲנִי לָכֶם פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי הַדַּיָּנִין שֶׁבְּמָקוֹם פְּלוֹנִי, שֶׁכָּל חוֹב שֶׁיֵּשׁ לִי, שֶׁאֶגְבֶּנּוּ כָּל זְמָן שֶׁאֶרְצֶה; וְהַדַּיָּנִין חוֹתְמִין מִלְּמַטָּן, אוֹ הָעֵדִים.

יח [יט] אֵין כּוֹתְבִין פְּרֻזְבּוֹל, אֵלָא עַל הַקַּרְקָע; אִם אֵין קַרְקָע לַלּוֹוֶה--מְזַכֶּה לוֹ הַמַּלְוֶה כָּל שְׁהוּא בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ, אַפִלּוּ קֶלַח שֶׁלְּכַרּוּב. הִשְׁאִילוֹ מָקוֹם לְתַנּוּר אוֹ לְכִירָה, כּוֹתְבִין עָלָיו פְּרֻזְבּוֹל; הָיְתָה לוֹ שָׂדֵה מְמֻשְׁכֶּנֶת, כּוֹתְבִין עָלֶיהָ פְּרֻזְבּוֹל. [כ] וְכוֹתְבִין לָאִישׁ עַל נִכְסֵי אִשְׁתּוֹ, וְלַיְּתוֹמִים עַל נִכְסֵי אַפְטְרוּפִין.

יט אֵין לוֹ קַרְקָע, וְלָעַרָּב יֵשׁ לוֹ קַרְקָע--כּוֹתְבִין עָלֶיהָ פְּרֻזְבּוֹל. הָיָה לוֹ חוֹב עַל חֲבֵרוֹ, וְיֵשׁ לַחֲבֵרוֹ קַרְקָע--הוֹאִיל וְהוּא תַּחַת שִׁעְבּוּדוֹ, כּוֹתֵב עָלָיו פְּרֻזְבּוֹל.

כ [כא] אֶחָד שֶׁלָּוָה מֵחֲמִשָּׁה, צְרִיכִים פְּרֻזְבּוֹל לְכָל אֶחָד וְאֶחָד; וַחֲמִשָּׁה שֶׁלָּווּ מֵאֶחָד, דַּיּוֹ פְּרֻזְבּוֹל אֶחָד לְכֻלָּן. [כב] כָּתַב הַפְּרֻזְבּוֹל תְּחִלָּה, וְאַחַר כָּךְ הִלְוָה--אֵינוּ מוֹעִיל, אֵלָא מַשְׁמִיט: עַד שֶׁיִּכְתֹּב הַפְּרֻזְבּוֹל אַחַר שֶׁהִלְוָה. נִמְצֵאתָ אוֹמֵר שֶׁכָּל מַלְוָה הַקּוֹדֶמֶת לַפְּרֻזְבּוֹל, אֵינָהּ נִשְׁמֶטֶת בִּפְרֻזְבּוֹל זֶה; וְאִם הַפְּרֻזְבּוֹל קוֹדֵם אֶת הַמַּלְוָה, הֲרֵי זוֹ נִשְׁמֶטֶת. [כג] לְפִיכָּךְ פְּרֻזְבּוֹל הַמֻּקְדָּם כָּשֵׁר, וְהַמְּאֻחָר פָּסוּל.

כא כֵּיצַד: כָּתַב הַפְּרֻזְבּוֹל בְּנִיסָן, וְהִקְדִּים זְמַנּוֹ מֵאֲדָר--כָּשֵׁר: שֶׁהֲרֵי הוּרַע כּוֹחוֹ, שְׁאֵינוּ מַשְׁמִיט אֵלָא עַד אֲדָר. אֲבָל אִם אֵחַר זְמַנּוֹ, וּכְתָבוֹ מֵאֲיָר--פָּסוּל: שֶׁהֲרֵי מְיַפֶּה כּוֹחוֹ, שְׁהוּא אֵינוּ מַשְׁמִיט עַד אֲיָר שֶׁלֹּא כַּדִּין--שְׁאֵין דִּינוֹ שֶׁלֹּא יַשְׁמִיט אֵלָא עַד נִיסָן, בְּשָׁעַת מְסִירַת הַדְּבָרִים לְבֵית דִּין.

כב [כד] הַמּוֹצִיא שְׁטָר חוֹב אַחַר שְׁבִיעִית, וְאֵין עִמּוֹ פְּרֻזְבּוֹל--אָבַד חוֹבוֹ. וְאִם אָמַר הָיָה לִי, וְאָבַד--נֶאֱמָן: שֶׁמִּזְּמָן הַסַּכָּנָה וְאִלַּךְ, בַּעַל חוֹב גּוֹבֶה שֶׁלֹּא בִּפְרֻזְבּוֹל. וְלֹא עוֹד, אֵלָא כְּשֶׁיָּבִיא בַּעַל חוֹב אֶת שְׁטָרוֹ, אוֹ כְּשֶׁיָּבוֹא לִתְבֹּעַ בְּמַלְוָה עַל פֶּה--אוֹמְרִים לַנִּתְבָּע שַׁלַּם לוֹ; וְאִם טָעַן הַנִּתְבָּע וְאָמַר, אַיֵּה פְּרֻזְבּוֹל שֶׁלּוֹ--אוֹמְרִים לַתּוֹבֵעַ, הָיָה לָךְ פְּרֻזְבּוֹל וְאָבַד: אִם אָמַר כֵּן הָיָה, נֶאֱמָן; וְאִם הוֹדָה שֶׁלֹּא כָתַב פְּרֻזְבּוֹל, אָבַד חוֹבוֹ. וְהַיְּתוֹמִים, אֵינָן צְרִיכִין פְּרֻזְבּוֹל.

כג [כה] הוֹצִיא פְּרֻזְבּוֹל, וְטָעַן הַנִּתְבָּע וְאָמַר מַלְוָה זוֹ שְׁהוּא תּוֹבֵעַ אַחַר פְּרֻזְבּוֹל זֶה הָיְתָה, וְהַתּוֹבֵעַ אוֹמֵר קֹדֶם פְּרֻזְבּוֹל הָיְתָה--הַתּוֹבֵעַ נֶאֱמָן: שֶׁאִלּוּ אָמַר הָיָה לִי וְאָבַד--נֶאֱמָן, וְאַף עַל פִּי שְׁאֵין אָנוּ יוֹדְעִין זְמָן הַפְּרֻזְבּוֹל שֶׁאָבַד.

כד [כו] טָעַן הַנִּתְבָּע וְאָמַר, מַלְוָה יֵשׁ לוֹ אֶצְלִי, וְהַתּוֹבֵעַ אוֹמֵר לֹא כִי, אֵלָא הַקָּפַת הֶחָנוּת הִיא שְׁאֵינָהּ נִשְׁמֶטֶת שֶׁהֲרֵי לֹא זְקַפְתִּיהָ מַלְוָה--הֲרֵי זֶה נֶאֱמָן: שְׁאִם יִרְצֶה יֹאמַר מַלְוָה הָיְתָה, וּפְרֻזְבּוֹל הָיָה לִי וְאָבַד--שֶׁכֵּיוָן שֶׁתִּקְּנוּ חֲכָמִים פְּרֻזְבּוֹל, חֲזָקָה הִיא שְׁאֵין אָדָם מַנִּיחַ דָּבָר מֻתָּר וְאוֹכֵל דָּבָר אָסוּר.

כה [כז] תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁהִלְווּ זֶה אֶת זֶה, וּמָסַר דְּבָרָיו לַתַּלְמִידִים, וְאָמַר מוֹסֵר אֲנִי לָכֶם שֶׁכָּל חוֹב שֶׁיֵּשׁ לִי שֶׁאֶגְבֶּנּוּ כָּל זְמָן שֶׁאֶרְצֶה--אֵינוּ צָרִיךְ לִכְתֹּב פְּרֻזְבּוֹל: מִפְּנֵי שְׁהֶן יוֹדְעִים שֶׁהַשְׁמָטַת כְּסָפִים בַּזְּמָן הַזֶּה מִדִּבְרֵיהֶם, וּבִדְבָרִים בִּלְבָד הִיא נִדְחֵית.

כו [כח] כָּל הַמַּחְזִיר חוֹב שֶׁעָבְרָה עָלָיו שְׁבִיעִית, רוּחַ חֲכָמִים נוֹחָה הִמֶּנּוּ. וְצָרִיךְ הַמַּלְוֶה לוֹמַר לַמַּחְזִיר, מַשְׁמִיט אֲנִי וּכְבָר נִפְטַרְתָּ מִמֶּנִּי: אוֹמֵר לוֹ אַף עַל פִּי כֵן, רְצוֹנִי שֶׁתְּקַבַּל--יְקַבַּל מִמֶּנּוּ, שֶׁנֶּאֱמָר "לֹא-יִגֹּשׂ" (דברים טו,ב) וַהֲרֵי לֹא נָגַשׂ. וְלֹא יֹאמַר לוֹ בְּחוֹבִי, אֲנִי נוֹתֵן לָךְ; אֵלָא יֹאמַר לוֹ שֶׁלִּי הֶם, וּבְמַתָּנָה אֲנִי נוֹתֵן לָךְ.

כז [כט] הִחְזִיר לוֹ חוֹבוֹ, וְלֹא אָמַר לוֹ כֵּן--מְסַבֵּב עִמּוֹ בִּדְבָרִים, עַד שֶׁיֹּאמַר לוֹ שֶׁלִּי הֶם וּבְמַתָּנָה נְתַתִּים לָךְ; וְאִם לֹא אָמַר, לֹא יְקַבַּל מִמֶּנּוּ--אֵלָא יִטֹּל מָעוֹתָיו, וְיֵלֵךְ לוֹ.

כח [ל] מִי שֶׁנִּמְנָע מִלְּהַלְווֹת אֶת חֲבֵרוֹ קֹדֶם הַשְּׁמִטָּה, שֶׁמֶּא יִתְאַחַר הַחוֹב אֶצְלוֹ וְיִשָּׁמֵט--עָבַר בְּלֹא תַעֲשֶׂה, שֶׁנֶּאֱמָר "הִשָּׁמֶר לְךָ . . ." (דברים טו,ט). וְחֵטְא גָּדוֹל הוּא--שֶׁהֲרֵי הִזְהִירָה תּוֹרָה עָלָיו בִּשְׁנֵי לָאוִין, שֶׁנֶּאֱמָר "הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן . . ." (שם): וְכָל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמָר הִשָּׁמֵר, אוֹ פֶּן, אוֹ אַל--הֲרֵי זוֹ מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה. וְהַתּוֹרָה הִקְפִּידָה עַל מַחְשָׁבָה רָעָה זוֹ, וְקָרְאָה אוֹתוֹ "בְּלִיַּעַל" (שם); וַהֲרֵי הוֹסִיף הַכָּתוּב לְהַזְהִיר וּלְצַוּוֹת שֶׁלֹּא יִמָּנַע אֵלָא יִתֵּן, שֶׁנֶּאֱמָר "נָתוֹן תִּתֵּן לוֹ, וְלֹא-יֵרַע לְבָבְךָ בְּתִתְּךָ לוֹ . . ." (דברים טו,י); וְהִבְטִיחַ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּשְׂכַר מִצְוָה זוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁנֶּאֱמָר "כִּי בִּגְלַל הַדָּבָר הַזֶּה, יְבָרֶכְךָ ה'" (שם).

משנה תורה - ספר זרעים - הלכות שמיטה ויובל - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג

יש לך שאלה או הערה?