משנה תורה מנוקד - ספר זרעים - הלכות מעשרות פרק יב

משנה תורה - ספר זרעים - הלכות מעשר - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד

הִלְכּוֹת מַעֲשֵׂר פֵּרֶק יב

א הַלּוֹקֵחַ פֵּרוֹת מִמִּי שְׁאֵינוּ נֶאֱמָן עַל הַמַּעַשְׂרוֹת, וְשָׁכַח לְעַשְּׂרָן, וְנִכְנְסָה שַׁבָּת אוֹ יוֹם טוֹב, שְׁאֵינוּ יָכוֹל לְעַשַּׂר--הֲרֵי זֶה שׁוֹאֲלוֹ; וְאִם אָמַר לוֹ, מְעֻשָּׂרִין הֶן--אוֹכֵל עַל פִּיו בַּשַּׁבָּת; וְכֵן אִם אָמַר לוֹ אֶחָד שְׁאֵינוּ נֶאֱמָן, מְעֻשָּׂרִין הֶן--אוֹכֵל עַל פִּיו בְּאוֹתָהּ שַׁבָּת: וְאַפִלּוּ הָיוּ לוֹ פֵּרוֹת אֲחֵרוֹת מְתֻקָּנִין מֵאוֹתוֹ הַמִּין--מִפְּנֵי שֶׁאֵימַת שַׁבָּת עַל עַמֵּי הָאָרֶץ, וְאֵינוּ עוֹבֵר בָּהּ עֲבֵרָה.

ב אַף עַל פִּי שְׁהוּא אוֹכֵל עַל פִּיו בַּשַּׁבָּת--הֲרֵי זֶה לֹא יֹאכַל מֵאוֹתָן הַפֵּרוֹת לְמוֹצָאֵי שַׁבָּת, עַד שֶׁיְּעַשַּׂר דֳּמַאי עַל הַכֹּל, עַל שֶׁאָכַל בַּשַּׁבָּת, וְעַל הַנִּשְׁאָר: שֶׁלֹּא הֵקִילוּ וְהֶאֱמִינוּהוּ, אֵלָא לְצֹרֶךְ אוֹתָהּ שַׁבָּת.

ג הָיְתָה שַׁבָּת, וְיוֹם טוֹב סָמוּךְ לָהּ, וּשְׁאָלוֹ בְּאֶחָד מֵהֶן--אוֹכֵל אַף בַּשֵּׁנִי, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא נִרְאָה לְעַשַּׂר בִּנְתַּיִם; וְכֵן בִּשְׁנֵי יָמִים טוֹבִים שֶׁלַּגָּלִיּוֹת.

ד [ג] הַנִּשְׁבָּע עַל חֲבֵרוֹ שֶׁיֹּאכַל אֶצְלוֹ בַּשַּׁבָּת, וְהוּא אֵינוּ מַאֲמִינוֹ עַל הַמַּעַשְׂרוֹת--שׁוֹאֲלוֹ וְאוֹכֵל עַל פִּיו, בַּשַּׁבָּת הָרִאשׁוֹנָה בִּלְבָד; אֲבָל בְּשַׁבָּת שְׁנִיָּה--אַף עַל פִּי שֶׁנָּדַר מִמֶּנּוּ הֲנָיָה אִם לֹא יֹאכַל אֶצְלוֹ--לֹא יֹאכַל, עַד שֶׁיְּעַשַּׂר מַעֲשֵׂר דֳּמַאי.

ה [ד] מִי שְׁאֵינוּ נֶאֱמָן, שֶׁרְאִינוּהוּ שֶׁהִפְרִישׁ תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר מִפֵּרוֹתָיו שְׁהֶן דֳּמַאי, וּרְאִינוּהָ שֶׁחָזְרָה וְנָפְלָה בְּפָנֵינוּ בֵּין לְמָקוֹם אַחֵר בֵּין לִמְקוֹמָהּ, וְאָמַר חָזַרְתִי וְהִפְרַשְׁתִּי אוֹתָהּ--נֶאֱמָן אַפִלּוּ בַּחֹל, וְאוֹכֵל עַל פִּיו: כְּשֵׁם שֶׁאֵימַת שַׁבָּת עַל עַמֵּי הָאָרֶץ--כָּךְ אֵימַת דִּמּוּעַ עֲלֵיהֶם, וְאֵינָן חֲשׁוּדִין לְהַאֲכִיל אֶת הַמְּדֻמַּע.

ו [ה] מִי שְׁאֵינוּ נֶאֱמָן, שֶׁרְאִינוּהוּ שֶׁהִפְרִישׁ מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן מִפֵּרוֹת אֵלּוּ, וְאָמַר שֶׁהִפְרִישׁ מֵהֶן מַעֲשֵׂר שֵׁנִי--נֶאֱמָן; הִפְרִישׁ בְּפָנֵינוּ מַעֲשֵׂר שֵׁנִי, וְאָמַר שֶׁהִפְרִישׁ הָרִאשׁוֹן--אֵינוּ נֶאֱמָן: שֶׁהַשֵּׁנִי שֶׁלּוֹ הוּא, וְהַנֶּאֱמָן עַל הַשֵּׁנִי אֵינוּ נֶאֱמָן עַל הָרִאשׁוֹן; וְהַנֶּאֱמָן עַל הָרִאשׁוֹן, נֶאֱמָן עַל הַשֵּׁנִי.

ז לְפִיכָּךְ מִי שְׁאֵינוּ נֶאֱמָן שֶׁהוֹצִיא פֵּרוֹת מִבֵּיתוֹ, וְאָמַר אֵלּוּ מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן--נֶאֱמָן, וְאֵין מַפְרִישִׁין מֵהֶן תְּרוּמָה גְּדוֹלָה וּמַעַשְׂרוֹת; וְאִם אָמַר אֵלּוּ מַעֲשֵׂר שֵׁנִי--אֵינוּ נֶאֱמָן, וַהֲרֵי הֶן דֳּמַאי וּמַפְרִישִׁין מֵהֶן תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר. וְיֵרָאֶה לִי, שְׁהוּא פּוֹדֶה אֶת כֻּלָּם.

ח [ו] הָאוֹמֵר לְמִי שְׁאֵינוּ נֶאֱמָן עַל הַמַּעַשְׂרוֹת, קַח לִי מִמִּי שְׁהוּא מְעַשֵּׂר, וְהָלַךְ וְלָקַח וְהֵבִיא לוֹ--אֵינוּ נֶאֱמָן. וְאִם אָמַר לוֹ, קַח לִי מֵאִישׁ פְּלוֹנִי--הֲרֵי זֶה נֶאֱמָן לוֹמַר, מִמֶּנּוּ לָקַחְתִּי: שֶׁהֲרֵי מִתְיָרֵא, שֶׁמֶּא יִשְׁאֲלֶנּוּ. הָלַךְ לִקַּח לוֹ מֵאוֹתוֹ פְּלוֹנִי, וְאָמַר לֹא מְצָאתִיו, וְלָקַחְתִּי לָךְ מֵאַחֵר שְׁהוּא נֶאֱמָן--אֵינוּ נֶאֱמָן.

ט [ז] הַנִּכְנָס לָעִיר, וְאֵינוּ מַכִּיר אָדָם שָׁם, וְאָמַר מִי כָּאן נֶאֱמָן מִי כָּאן מְעַשֵּׂר, וְאָמַר לוֹ אֶחָד, אֲנִי--אֵינוּ נֶאֱמָן. אָמַר לוֹ, אִישׁ פְּלוֹנִי--הֲרֵי זֶה נֶאֱמָן; וְהוֹלֵךְ וְלוֹקֵחַ מֵאוֹתוֹ פְּלוֹנִי, אַף עַל פִּי שְׁאֵינוּ מַכִּירוֹ, וְאוֹכֵל עַל פִּיו. הָלַךְ לִקַּח מִמֶּנּוּ, וְשָׁאַל לוֹ מִי כָּאן מוֹכֵר יַיִן יָשָׁן, אָמַר לוֹ זֶה שֶׁשְּׁלָחָךְ אֶצְלִי--אַף עַל פִּי שְׁהֶן כְּגוֹמְלִין זֶה אֶת זֶה, הֲרֵי אֵלּוּ נֶאֱמָנִין.

י [ח] בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, בִּזְמָן שְׁאֵינוּ מַכִּיר אָדָם שָׁם. אֲבָל אִם מַכִּיר שָׁם אָדָם, לֹא יִקַּח אֵלָא מִן הַמֻּמְחֶה; וְאִם שָׁהָה שָׁם שְׁלוֹשִׁים יוֹם--אַף עַל פִּי שְׁאֵינוּ מַכִּיר שָׁם אָדָם, לֹא יִקַּח אֵלָא מִן הַמֻּמְחֶה. [ט] וְלֹא הִתִּירוּ דְּבָרִים אֵלּוּ, אֵלָא בִּתְרוּמוֹת וּמַעַשְׂרוֹת; אֲבָל לְעִנְיַן פֵּרוֹת שְׁבִיעִית, אוֹ לְעִנְיַן טְהָרוֹת--לֹא יִקַּח אֵלָא מִן הַמֻּמְחֶה.

יא [י] הַחַמָּרִים שֶׁנִּכְנְסוּ לָעִיר, וְאָמַר אֶחָד מֵהֶן פֵּרוֹת אֵלּוּ אֵינָם מְתֻקָּנִין, אֲבָל פֵּרוֹת חֲבֵרִי זֶה, מְתֻקָּנִין וּמְעֻשָּׂרִין הֶן--אֵינוּ נֶאֱמָן: שֶׁמֶּא קְנוּנְיָה הֶן עוֹשִׂין זֶה עִם זֶה, וְיִהְיֶה הַשָּׂכָר בֵּינֵיהֶן.

יב [יא] הַמּוֹכֵר פֵּרוֹת בְּסוּרְיָה, וְאָמַר מִשֶּׁלְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הֶם--חַיָּב הַלּוֹקֵחַ לְעַשַּׂר; מְעֻשָּׂרִין הֶן--נֶאֱמָן, שֶׁהַפֵּה שֶׁאָסַר הוּא הַפֵּה שֶׁהִתִּיר. מִשֶּׁלִּי הֶן, חַיָּב לְעַשַּׂר; מְעֻשָּׂרִין הֶן--נֶאֱמָן, שֶׁהַפֵּה שֶׁאָסַר הוּא הַפֵּה שֶׁהִתִּיר. וְאִם יָדוּעַ שֶׁיֵּשׁ לוֹ קַרְקָע בְּסוּרְיָה, וְהָיָה רֹב מִמְכָּרוֹ מִשָּׂדֵהוּ--חַיָּב הַלּוֹקֵחַ מִמֶּנּוּ לְעַשַּׂר, שֶׁחֶזְקָתוֹ שֶׁהֵבִיא מִשָּׂדֵהוּ.

יג [יב] עֲנִיִּים שֶׁאָמְרוּ פֵּרוֹת אֵלּוּ שֶׁלְּלֶקֶט שִׁכְחָה וּפֵאָה הֶן--הֲרֵי אֵלּוּ נֶאֱמָנִין כָּל זְמָן הַגֳּרָנוֹת, שֶׁהַלֶּקֶט וְהַשִּׁכְחָה וְהַפֵּאָה מְצוּיִים: וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה קָרוֹב מִן הַגֹּרֶן, כְּדֵי שֶׁיֵּצֵא וְיָבוֹא בּוֹ בַּיּוֹם. וְאִם אָמְרוּ שֶׁלְּמַעְשַׂר עָנִי הֶם--הֲרֵי אֵלּוּ נֶאֱמָנִין, כָּל הַשָּׁנָה שֶׁלּוֹ כֻּלָּהּ.

יד וְאֵינָן נֶאֱמָנִין, אֵלָא עַל דָּבָר שֶׁדֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לִתֵּן אוֹתוֹ. [יג] כֵּיצַד: חִטִּים אֵלּוּ לֶקֶט שִׁכְחָה וּפֵאָה הֶם, נֶאֱמָנִין. קֶמַח זֶה מֵחִטִּים שֶׁלְּלֶקֶט שִׁכְחָה וּפֵאָה הוּא, אֵינָן נֶאֱמָנִין; וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שְׁאֵין נֶאֱמָנִין עַל הַפַּת לוֹמַר מִשֶּׁלְּמַתְּנוֹת עֲנִיִּים הִיא, אֵלָא מִתְעַשֶּׂרֶת דֳּמַאי.

טו [יד] נֶאֱמָנִין עַל הַשְּׂעוֹרָה שֶׁלָּאֹרֶז; וְאֵין נֶאֱמָנִין עָלָיו, בֵּין חַי בֵּין מְבֻשָּׁל. נֶאֱמָנִין עַל הַפּוֹל; וְאֵין נֶאֱמָנִין עַל הַגָּרִיסִין, בֵּין חַיִּין בֵּין מְבֻשָּׁלִין. נֶאֱמָנִין עַל הַשֶּׁמֶן לוֹמַר, שֶׁלְּמַעְשַׂר עָנִי הוּא; וְאֵין נֶאֱמָנִין לוֹמַר, שֶׁלְּזֵיתֵי נִקּוּף הוּא.

טז נֶאֱמָנִין עַל הַיָּרָק, חַי. וְאֵין נֶאֱמָנִין עָלָיו מְבֻשָּׁל, אֵלָא אִם כֵּן הָיָה דָּבָר מוּעָט, שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ בַּעְלֵי בָּתִּים, לִתֵּן מְעַט יָרָק מְבֻשָּׁל מִקְּדֵרָתוֹ לֶעָנִי; וּמִתּוֹךְ שֶׁיָּכוֹל לוֹמַר בַּעַל הַבַּיִת נְתָנוֹ לִי, יָכוֹל לוֹמַר אֲנִי בִּשַּׁלְתִּיהוּ מִמַּתְּנוֹתַי.

יז [טו] וְכֵן בֶּן לֵוִי שֶׁאָמַר, פֵּרוֹת אֵלּוּ מִמַּעֲשֵׂר שֶׁנִּטְּלָה תְּרוּמָתוֹ הֶם--הֲרֵי זֶה נֶאֱמָן לְעוֹלָם עַל תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר, כְּשֵׁם שֶׁיִּשְׂרָאֵל נֶאֱמָן עַל תְּרוּמָה גְּדוֹלָה; אֲבָל אֵינוּ נֶאֱמָן עָלָיו לְפָטְרוֹ מִמַּעֲשֵׂר שֵׁנִי.

יח [טז] אֵין כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ אֲמוּרִין אֵלָא בְּעַם הָאָרֶץ, שְׁאֵינוּ לֹא חָשׁוּד וְלֹא נֶאֱמָן. אֲבָל מִי שְׁהוּא חָשׁוּד לִמְכֹּר תְּרוּמָה לְשֵׁם חֻלִּין--אָסוּר לִקַּח מִמֶּנּוּ כְּלָל, דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ זִיקַת תְּרוּמָה וּמַעֲשֵׂר, אַפִלּוּ קִרְבֵי דָּגִים, מִפְּנֵי שֶׁנּוֹתְנִין בָּהֶם שֶׁמֶן. וְאֵין אָסוּר אֵלָא כָּל שֶׁלְּפָנָיו; אֲבָל אוֹצָרוֹ מֻתָּר לִקַּח מִמֶּנּוּ, מִפְּנֵי שְׁהוּא מִתְיָרֵא לְעָרַב תְּרוּמָה בְּאוֹצָרוֹ--שֶׁמֶּא יִוָּדַע הַדָּבָר, וְיַפְסִיד הַכֹּל. וְכֵן הֶחָשׁוּד עַל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי לְמָכְרוֹ לְשֵׁם חֻלִּין, אֵין לוֹקְחִין מִמֶּנּוּ דָּבָר שֶׁיֵּשׁ עָלָיו זִיקַת מַעֲשֵׂר. וְכָל זֶה קְנָס מִדִּבְרֵיהֶם.

יט [יז] חָשׁוּד שֶׁהֵעִיד עַל שֶׁלַּאֲחֵרִים, נֶאֱמָן--חֲזָקָה, אֵין אָדָם חוֹטֶא וְלֹא לוֹ; וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר, עַם הָאָרֶץ. לְפִיכָּךְ עַם הָאָרֶץ שֶׁאָמַר זֶה טֶבֶל וְזֶה תְּרוּמָה, זֶה וַדַּאי וְזֶה דֳּמַאי--אַפִלּוּ בְּשֶׁלּוֹ, נֶאֱמָן. אָמַר אֵלּוּ פֵּרוֹת מְתֻקָּנִין--בְּשֶׁלַּאֲחֵרִים, נֶאֱמָן: וְהוּא שֶׁלֹּא יֵרָאוּ כְּעוֹשֶׂה קְנוּנְיָה, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.

כ [יח] הַמּוֹכֵר פֵּרוֹת לַחֲבֵרוֹ, וְאַחַר שֶׁיָּצְאוּ מִתַּחַת יָדוֹ, אָמַר לַלּוֹקֵחַ, פֵּרוֹת שֶׁמָּכַרְתִּי לָךְ טְבָלִים הֶן, הַבָּשָׂר בְּשַׂר בְּכוֹר הָיָה, הַיַּיִן יֵין נֶסֶךְ--שׁוּרַת הַדִּין שְׁאֵינוּ נֶאֱמָן, אַפִלּוּ הָיָה הַמּוֹכֵר חָבֵר. וְהַזָּרִיז, מַחְמִיר עַל עַצְמוֹ; וְאִם הֶאֱמִינוֹ--הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח, אַפִלּוּ הָיָה הַמּוֹכֵר עַם הָאָרֶץ.

משנה תורה - ספר זרעים - הלכות מעשר - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד

יש לך שאלה או הערה?