משנה תורה מנוקד - ספר זרעים - הלכות מתנות עניים פרק ז

משנה תורה - ספר זרעים - הלכות מתנות עניים - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י

הִלְכּוֹת מַתְּנוֹת עֲנִיִּים פֵּרֶק ז

א מִצְוַת עֲשֵׂה לִתֵּן צְדָקָה לַעֲנִיֵּי יִשְׂרָאֵל כְּפִי מַה שֶׁרָאוּי לֶעָנִי, אִם הָיְתָה יַד הַנּוֹתֵן מַשֶּׂגֶת--שֶׁנֶּאֱמָר "פָּתֹחַ תִּפְתַּח אֶת-יָדְךָ, לוֹ" (דברים טו,ח), וְנֶאֱמָר "וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ, גֵּר וְתוֹשָׁב וָחַי עִמָּךְ" (ויקרא כה,לָה), וְנֶאֱמָר "וְחֵי אָחִיךָ, עִמָּךְ" (ויקרא כה,לו). [ב] וְכָל הָרוֹאֶה עָנִי מְבַקֵּשׁ, וְהֶעֱלִים עֵינָיו מִמֶּנּוּ, וְלֹא נָתַן לוֹ צְדָקָה--עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה, שֶׁנֶּאֱמָר "לֹא תְאַמֵּץ אֶת-לְבָבְךָ, וְלֹא תִקְפֹּץ אֶת-יָדְךָ, מֵאָחִיךָ, הָאֶבְיוֹן" (דברים טו,ז).

ב [ג] לְפִי מַה שֶׁחָסֵר הֶעָנִי, אַתָּה מְצֻוֶּה לִתֵּן לוֹ--אִם אֵין לוֹ כְּסוּת, מְכַסִּין אוֹתוֹ; אֵין לוֹ כְּלֵי בַּיִת, קוֹנִין לוֹ כְּלֵי בַּיִת; אֵין לוֹ אִשָּׁה, מַשִּׂיאִין לוֹ אִשָּׁה; וְאִם הָיְתָה אִשָּׁה, מַשִּׂיאִין אוֹתָהּ לְאִישׁ: אַפִלּוּ הָיָה דַּרְכּוֹ שֶׁלְּזֶה הֶעָנִי לִרְכֹּב עַל הַסּוּס וְעֶבֶד רָץ לְפָנָיו, וְהִעְנִי וְיָרַד מִנְּכָסָיו--קוֹנִין לוֹ סוּס לִרְכֹּב עָלָיו וְעֶבֶד לָרוּץ לְפָנָיו, שֶׁנֶּאֱמָר "דֵּי מַחְסֹרוֹ, אֲשֶׁר יֶחְסַר לוֹ" (דברים טו,ח); וּמְצֻוֶּה אַתָּה לְהַשְׁלִים חֶסְרוֹנוֹ, וְאֵין אַתָּה מְצֻוֶּה לְעַשְּׁרוֹ.

ג [ד] יָתוֹם שֶׁבָּא לְהַשִּׂיאוֹ אִשָּׁה--שׂוֹכְרִין לוֹ בַּיִת, וּמַצִּיעִים לוֹ מִטָּה וְכָל כְּלֵי תַּשְׁמִישׁוֹ; וְאַחַר כָּךְ מַשִּׂיאִין לוֹ אִשָּׁה.

ד [ה] בָּא עָנִי וְשָׁאַל דֵּי מַחְסוֹרוֹ, וְאֵין יַד הַנּוֹתֵן מַשֶּׂגֶת--נוֹתֵן לוֹ כְּפִי הַשָּׂגַת יָדוֹ. וְכַמָּה: עַד חֲמִישׁ נְכָסָיו, מִצְוָה מִן הַמֻּבְחָר; וְאֶחָד מֵעֲשָׂרָה בִּנְכָסָיו, בֵּינוֹנִי; פָּחוּת מִכָּאן, עַיִן רָעָה. וּלְעוֹלָם אַל יִמְנַע אָדָם עַצְמוֹ מִשְּׁלִישִׁית הַשֶּׁקֶל בְּשָׁנָה; וְכָל הַנּוֹתֵן פָּחוּת מִזֶּה, לֹא קִיַּם מִצְוָה. וְאַפִלּוּ עָנִי הַמִּתְפַּרְנֵס מִן הַצְּדָקָה, חַיָּב לִתֵּן צְדָקָה לְאַחֵר.

ה [ו] עָנִי שְׁאֵין מַכִּירִין אוֹתוֹ, וְאָמַר רָעֵב אֲנִי, הַאֲכִילוּנִי--אֵין בּוֹדְקִין אַחֲרָיו שֶׁמֶּא רַמָּאי הוּא, אֵלָא מְפַרְנְסִין אוֹתוֹ מִיָּד. הָיָה עָרֹם, וְאָמַר כַּסּוּנִי--בּוֹדְקִין אַחֲרָיו שֶׁמֶּא רַמָּאי הוּא; וְאִם הָיוּ מַכִּירִין אוֹתוֹ--מְכַסִּין אוֹתוֹ לְפִי כְּבוֹדוֹ מִיָּד, וְאֵין בּוֹדְקִין אַחֲרָיו.

ו [ז] מְפַרְנְסִין וּמְכַסִּין עֲנִיֵּי גּוֹיִים עִם עֲנִיֵּי יִשְׂרָאֵל, מִפְּנֵי דַּרְכֵי שָׁלוֹם. וְעָנִי הַמְּחַזֵּר עַל הַפְּתָחִים, אֵין נִזְקָקִין לוֹ לְמַתָּנָה מְרֻבָּה; אֲבָל נוֹתְנִין לוֹ מַתָּנָה מוּעֶטֶת. וְאָסוּר לְהַחְזִיר אֶת הֶעָנִי שֶׁשָּׁאַל רֵיקָם, וְאַפִלּוּ אַתָּה נוֹתֵן לוֹ גְּרֹגֶּרֶת אַחַת, שֶׁנֶּאֱמָר "אַל-יָשֹׁב דַּךְ נִכְלָם" (תהילים עד,כא).

ז [ח] אֵין פּוֹחֲתִין לֶעָנִי הָעוֹבֵר מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, מִכִּכָּר אֶחָד הַנִּמְכָּר בְּפֻנְדְּיוֹן כְּשֶׁהָיוּ הַחִטִּים אַרְבַּע סְאִין בְּסֶלַע; וּכְבָר בֵּאַרְנוּ כָּל הַמִּדּוֹת. וְאִם לָן--נוֹתְנִין לוֹ מַצָּע שֶׁיִּישָׁן עָלָיו, וְכֶסֶת לִתֵּן תַּחַת מְרַאֲשׁוֹתָיו, וְשֶׁמֶן וְקָטְנִית; וְאִם הָיָה שַׁבָּת--נוֹתְנִין לוֹ מְזוֹן שָׁלוֹשׁ סְעוֹדוֹת, וְשֶׁמֶן וְקָטְנִית וְדָג וְיָרָק. וְאִם הָיוּ מַכִּירִין אוֹתוֹ, נוֹתְנִין לוֹ לְפִי כְּבוֹדוֹ.

ח [ט] עָנִי שְׁאֵינוּ רוֹצֶה לִקַּח צְדָקָה, מַעְרִימִין עָלָיו וְנוֹתְנִין לוֹ לְשֵׁם מַתָּנָה אוֹ לְשֵׁם הַלְוָאָה; וְעָשִׁיר הַמַּרְעִיב אֶת עַצְמוֹ, וְעֵינוֹ צָרָה בִּמְמוֹנוֹ שֶׁלֹּא יֹאכַל מִמֶּנּוּ וְלֹא יִשְׁתֶּה--אֵין מַשְׁגִיחִין בּוֹ.

ט [י] מִי שְׁאֵינוּ רוֹצֶה לִתֵּן צְדָקָה, אוֹ שֶׁיִּתֵּן מְעַט מִמַּה שֶׁרָאוּי לוֹ--בֵּית דִּין כּוֹפִין אוֹתוֹ, וּמַכִּין אוֹתוֹ עַד שֶׁיִּתֵּן מַה שֶׁאֲמָדוּהוּ לִתֵּן; וְיוֹרְדִין לִנְכָסָיו בְּפָנָיו, וְלוֹקְחִין מֵהֶן מַה שֶׁרָאוּי לוֹ לִתֵּן. וּמְמַשְׁכְּנִין עַל הַצְּדָקָה, וְאַפִלּוּ בְּעַרְבֵּי שַׁבָּתוֹת.

י [יא] אָדָם שׁוֹעַ שְׁהוּא נוֹתֵן צְדָקָה יָתֵר מִן הָרָאוּי לוֹ, אוֹ שֶׁמֵּצֵר לְעַצְמוֹ וְנוֹתֵן לַגַּבָּאִים כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְבַּיַּשׁ--אָסוּר לְתָבְעוֹ וְלִגְבּוֹת מִמֶּנּוּ צְדָקָה; וְגַבָּאי שֶׁמַּכְלִימוֹ וְשׁוֹאֵל מִמֶּנּוּ--עֲתִיד לְהִפָּרַע מִמֶּנּוּ, שֶׁנֶּאֱמָר "וּפָקַדְתִּי, עַל כָּל-לֹחֲצָיו" (ירמיהו ל,כ).

יא [יב] אֵין פּוֹסְקִין צְדָקָה עַל הַיְּתוֹמִים, וְאַפִלּוּ לְפִדְיוֹן שְׁבוּיִים, וְאַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לָהֶם מָמוֹן הַרְבֵּה; וְאִם פָּסַק הַדַּיָּן עֲלֵיהֶם כְּדֵי לָשׂוּם לָהֶן שֵׁם, מֻתָּר.

יב גַּבָּאֵי צְדָקָה לוֹקְחִין מִן הַנָּשִׁים וּמִן הַתִּינוֹקוֹת דָּבָר מוּעָט, אֲבָל לֹא דָּבָר מְרֻבֶּה--שֶׁחֶזְקַת הַמְּרֻבֶּה, גְּנֵבָה אוֹ גָּזֵל מִשֶּׁלַּאֲחֵרִים. וְכַמָּה הוּא מוּעָט שֶׁלָּהֶן, הַכֹּל לְפִי עֹשֶׁר הַבְּעָלִים אוֹ עֲנִיּוּתָן.

יג עָנִי שְׁהוּא קְרוֹבוֹ, קוֹדֵם לְכָל אָדָם; וַעֲנִיֵּי בֵּיתוֹ, קוֹדְמִין לַעֲנִיֵּי עִירוֹ; וַעֲנִיֵּי עִירוֹ, קוֹדְמִין לַעֲנִיֵּי עִיר אַחֶרֶת: שֶׁנֶּאֱמָר "לְאָחִיךָ לַעֲנִיֶּךָ וּלְאֶבְיֹנְךָ, בְּאַרְצֶךָ" (דברים טו,יא).

יד מִי שֶׁהָלַךְ בִּסְחוֹרָה, וּפָסְקוּ עָלָיו אַנְשֵׁי הָעִיר שֶׁהָלַךְ שָׁם צְדָקָה--הֲרֵי זֶה נוֹתֵן לַעֲנִיֵּי אוֹתָהּ הָעִיר. וְאִם הָיוּ רַבִּים, וּפָסְקוּ עֲלֵיהֶן צְדָקָה--נוֹתְנִין; וְכִשְׁהֶן בָּאִין, מְבִיאִין אוֹתָהּ עִמָּהֶן וּמְפַרְנְסִין בָּהּ עֲנִיֵּי עִירָם. וְאִם יֵשׁ שָׁם חָבֵר עִיר--יִתְּנוּ אוֹתָהּ לְחָבֵר עִיר, וְהוּא מְחַלְּקָהּ כְּמוֹ שֶׁיֵּרָאֶה לוֹ.

טו הָאוֹמֵר תְּנוּ מָאתַיִם דֵּינָר לְבֵית הַכְּנֶסֶת, אוֹ תְּנוּ סֵפֶר תּוֹרָה לְבֵית הַכְּנֶסֶת--יִתְּנוּ לְבֵית הַכְּנֶסֶת שְׁהוּא רָגִיל בּוֹ; וְאִם הָיָה רָגִיל בִּשְׁנֵיהֶם, יִתְּנוּ לִשְׁנֵיהֶם. הָאוֹמֵר תְּנוּ מָאתַיִם דֵּינָר לָעֲנִיִּים, יִתְּנוּ לַעֲנִיֵּי אוֹתָהּ הָעִיר.

משנה תורה - ספר זרעים - הלכות מתנות עניים - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י

יש לך שאלה או הערה?