משנה תורה מנוקד - ספר הפלאה - הלכות נדרים פרק ז

משנה תורה - ספר הפלאה - הלכות נדרים - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג

הִלְכּוֹת נְדָרִים פֵּרֶק ז

א שְׁנַיִם שֶׁנֶּאְסְרָה הֲנָאַת כָּל אֶחָד מֵהֶן עַל חֲבֵרוֹ, בֵּין בְּנֶדֶר בֵּין בִּשְׁבוּעָה--הֲרֵי אֵלּוּ מֻתָּרִין לְהַחְזִיר אֲבֵדָה זֶה לְזֶה, מִפְּנֵי שְׁהִיא מִצְוָה. וּבִמְקוֹם שֶׁדַּרְכָּן שֶׁנּוֹטֵל שָׂכָר הַמַּחְזִיר אֶת הָאֲבֵדָה, יִפֹּל הַשָּׂכָר לַהֶקְדֵּשׁ--שְׁאִם יִטֹּל שָׂכָר, נִמְצָא נִהְנֶה; וְאִם לֹא יִטֹּל שָׂכָר, נִמְצָא מְהַנֶּה.

ב וּמֻתָּרִין בִּדְבָרִים שְׁהֶן בְּשֻׁתָּפוּת כָּל יִשְׂרָאֵל, כְּגוֹן הַר הַבַּיִת וְהָעֲזָרוֹת וְהַבְּאֵר שֶׁבְּאֶמְצַע הַדֶּרֶךְ; וַאֲסוּרִין בִּדְבָרִים שְׁהֶן בְּשֻׁתָּפוּת כָּל אַנְשֵׁי הָעִיר, כְּגוֹן הָרְחָבָה שֶׁבָּעִיר וְהַמֶּרְחֵץ וּבֵית הַכְּנֶסֶת וְהַתֵּבָה וְהַסְּפָרִים.

ג וְכֵיצַד יַעֲשׂוּ, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ מֻתָּרִין בִּדְבָרִים אֵלּוּ: כָּל אֶחָד מִשְּׁנֵיהֶם כּוֹתֵב חֶלְקוֹ לַנָּשִׂיא, אוֹ לְאֶחָד מִשְּׁאָר הָעָם, וּמְזַכֶּה לוֹ בְּחֶלְקוֹ עַל יְדֵי אַחֵר. וְנִמְצָא כָּל אֶחָד מֵהֶן כְּשֶׁיִּכָּנֵס לַמֶּרְחֵץ שְׁהוּא לְכָל אַנְשֵׁי הָעִיר, אוֹ לְבֵית הַכְּנֶסֶת--אֵינוּ נִכְנָס לִרְשׁוּת חֲבֵרוֹ, אֵלָא לִרְשׁוּת אֲחֵרִים: שֶׁהֲרֵי כָּל אֶחָד מֵהֶן נִסְתַּלַּק מֵחֶלְקוֹ בְּמָקוֹם זֶה, וּנְתָנוֹ בְּמַתָּנָה.

ד הָיוּ שְׁנֵיהֶם שֻׁתָּפִין בְּחָצֵר--אִם יֵשׁ בָּהּ דִּין חֲלֻקָּה--הֲרֵי אֵלּוּ אֲסוּרִין לְהִכָּנֵס לָהּ, עַד שֶׁיַּחְלֹקוּ וְיִכָּנֵס כָּל אֶחָד וְאֶחָד לְחֶלְקוֹ; וְאִם אֵין בָּהּ דִּין חֲלֻקָּה--כָּל אֶחָד וְאֶחָד נִכְנָס לְבֵיתוֹ, וְהוּא אוֹמֵר בְּתוֹךְ שֶׁלּוֹ נִכְנָס. וּבֵין כָּךְ וּבֵין כָּךְ, שְׁנֵיהֶם אֲסוּרִין מִלְּהַעְמִיד רֵחַיִם וְתַנּוּר וּמִלְּגַדַּל תֻּרְנְגוֹלִין בְּחָצֵר זוֹ.

ה שְׁנַיִם שֶׁהָיוּ שֻׁתָּפִין בְּחָצֵר, וְנָדַר אֶחָד מֵהֶן שֶׁלֹּא יֵהָנֶה בּוֹ הַשֵּׁנִי--כּוֹפִין אֶת הַנּוֹדֵר לִמְכֹּר חֶלְקוֹ. נָדַר שֶׁלֹּא יֵהָנֶה הוּא בַּשֵּׁנִי--הֲרֵי זֶה מֻתָּר לְהִכָּנֵס לְבֵיתוֹ, מִפְּנֵי שֶׁבִּרְשׁוּתוֹ הוּא נִכְנָס; אֲבָל אֵינוּ יָכוֹל לְהִשְׁתַּמַּשׁ בֶּחָצֵר, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.

ו הָיָה אֶחָד מִן הַשּׁוּק אָסוּר בַּהֲנָיַת אֶחָד מִשְּׁנֵיהֶם, הֲרֵי זֶה מֻתָּר לְהִכָּנֵס לְחָצֵר זוֹ--מִפְּנֵי שְׁהוּא אוֹמֵר לוֹ, לְתוֹךְ שֶׁלַּחֲבֵרָךְ אֲנִי נִכְנָס, וְאֵינִי נִכְנָס לְתוֹךְ שֶׁלָּךְ.

ז מִי שֶׁאָסַר הֲנָיַת אֻמָּה מִן הָאֻמּוֹת עַל עַצְמוֹ--הֲרֵי זֶה מֻתָּר לִקַּח מֵהֶן בְּיוֹתֵר, וְלִמְכֹּר לָהֶן בְּפָחוּת. אָסַר הֲנָיָתוֹ עֲלֵיהֶן--אִם שׁוֹמְעִין לוֹ שֶׁיִּקַּח מֵהֶן בְּפָחוּת וְיִמְכֹּר בְּיוֹתֵר, מֻתָּר; וְאֵין גּוֹזְרִין כָּאן שֶׁלֹּא יִמְכֹּר, גְּזֵרָה שֶׁמֶּא יִקַּח--שֶׁהֲרֵי לֹא נָדַר מֵאִישׁ אֶחָד כְּדֵי שֶׁנִּגְזֹר עָלָיו, אֵלָא מֵאֻמָּה כֻּלָּהּ, שְׁאִם אֵי אִפְשָׁר לוֹ לִשָּׂא וְלִתֵּן עִם זֶה, יִשָּׂא וְיִתֵּן עִם אַחֵר.

ח לְפִיכָּךְ אִם אָסַר הֲנָיָתָן עָלָיו--הֲרֵי זֶה מַשְׁאִילָן, וּמַלְוֶה אוֹתָן; אֲבָל לֹא יִשְׁאַל מֵהֶן, וְלֹא יִלְוֶה מֵהֶן. [ח] אָסַר הֲנָיָתוֹ עֲלֵיהֶן, וַהֲנָיָתָן עָלָיו--לֹא יִשָּׂא וְיִתֵּן עִמָּהֶן; וְכֵן הֶם לֹא יִשְּׂאוּ וְלֹא יִתְּנוּ עִמּוֹ, וְלֹא יִשְׁאַל וְלֹא יַשְׁאִיל לָהֶן, וְלֹא יִלְוֶה מֵהֶן, וְלֹא יַלְוֶה אוֹתָן. [ט] אָסַר עַל עַצְמוֹ הֲנָיַת בְּנֵי הָעִיר--אָסוּר לְהִשָּׁאֵל עַל נִדְרוֹ, לְחָכָם מִבְּנֵי אוֹתָהּ הָעִיר הַהִיא; וְאִם נִשְׁאַל וְהִתִּיר לוֹ, הֲרֵי נִדְרוֹ מֻתָּר כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.

ט [י] מִי שֶׁאָסַר הֲנָיַת הַבְּרִיּוֹת עָלָיו--הֲרֵי זֶה מֻתָּר לֵהָנוֹת בְּלֶקֶט שִׁכְחָה וּפֵאָה וּמַעְשַׂר עָנִי הַמִּתְחַלֵּק בַּגְּרָנוֹת, אֲבָל לֹא שֶׁבְּתוֹךְ הַבַּיִת.

י [יא] מִי שֶׁאָסַר הֲנָיָתוֹ עַל הַכּוֹהֲנִים, וְעַל הַלְּוִיִּים--הֲרֵי אֵלּוּ בָּאִין וְנוֹטְלִין מַתְּנוֹתֵיהֶן עַל כָּרְחוֹ; וְאִם אָמַר כּוֹהֲנִים אֵלּוּ וּלְוִיִּים אֵלּוּ--הֲרֵי אֵלּוּ אֲסוּרִין, וְיִתֵּן תְּרוּמוֹתָיו וּמַעְשְׂרוֹתָיו לְכוֹהֲנִים וּלְוִיִּים אֲחֵרִים. וְהוּא הַדִּין בַּמַּתָּנוֹת עֲנִיִּים, עִם הָעֲנִיִּים.

יא [יב] מִי שֶׁהָיְתָה הֲנָיָתוֹ אֲסוּרָה עַל חֲבֵרוֹ, וְאֵין לַחֲבֵרוֹ מַה יֹאכַל--הוֹלֵךְ אֵצֶל הַחֶנְוָנִי וְאוֹמֵר, אִישׁ פְּלוֹנִי אָסוּר בַּהֲנָיָתִי וְאֵינִי יוֹדֵעַ מַה אֶעֱשֶׂה: אִם הָלַךְ הַחֶנְוָנִי וְנָתַן לוֹ, וּבָא וְנָטַל מִזֶּה--הֲרֵי זֶה מֻתָּר.

יב [יג] הָיָה בֵּיתוֹ לִבְנוֹת, גְּדֵרוֹ לִגְדֹּר, שָׂדֵהוּ לִקְצֹר, וְהָלַךְ אֵצֶל הַפּוֹעֲלִים וְאָמַר, אִישׁ פְּלוֹנִי אָסוּר בַּהֲנָיָתִי וְאֵינִי יוֹדֵעַ מַה אֶעֱשֶׂה, וְהָלְכוּ הֶן וְעָשׂוּ עִמּוֹ, וּבָאוּ לְזֶה וְנָתַן לָהֶן שְׂכָרָן--הֲרֵי זֶה מֻתָּר: שֶׁנִּמְצָא זֶה שֶׁפָּרַע לוֹ חוֹבוֹ, וּכְבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁזֶּה מֻתָּר לִפְרֹעַ חוֹבוֹ.

יג [יד] הָיוּ מְהַלְּכִין בַּדֶּרֶךְ, וְאֵין לוֹ מַה יֹאכַל--נוֹתֵן לְאַחֵר מִשּׁוֹם מַתָּנָה, וְהַלָּה מֻתָּר בָּהּ; וְאִם אֵין עִמָּהֶן אַחֵר, מַנִּיחַ עַל הַסֶּלַע וְאוֹמֵר, הֲרֵי הֶן מֻפְקָרִין לְכָל מִי שֶׁיַּחְפֹּץ, וְהַלָּה נוֹטֵל וְאוֹכֵל.

יד [טו] נָתַן לְאֶחָד מַתָּנָה וְאָמַר לוֹ, הֲרֵי הַסְּעוֹדָה הַזּוֹ נְתוּנָה לָךְ מַתָּנָה, וְיָבוֹא פְּלוֹנִי שְׁהוּא אָסוּר בַּהֲנָיָתִי, וְיֹאכַל עִמָּנוּ--הֲרֵי זֶה אָסוּר. וְלֹא עוֹד, אֵלָא אִם נָתַן לוֹ סְתָם, וְחָזַר וְאָמַר לוֹ, רְצוֹנָךְ שֶׁיָּבוֹא פְּלוֹנִי וְיֹאכַל עִמָּנוּ--אִם הוֹכִיחַ סוֹפוֹ עַל תְּחִלָּתוֹ, שֶׁלֹּא נָתַן לוֹ אֵלָא עַל מְנָת שֶׁיָּבוֹא פְּלוֹנִי וְיֹאכַל--הֲרֵי זֶה אָסוּר: כְּגוֹן שֶׁהָיְתָה סְעוֹדָה גְּדוֹלָה, וְהוּא רוֹצֶה שֶׁיָּבוֹא אָבִיו אוֹ רִבּוֹ וְכַיּוֹצֶא בָּהֶן לֶאֱכֹל מִסְּעוֹדָה זוֹ, שֶׁהֲרֵי סְעוֹדָתוֹ מוֹכַחַת עָלָיו, שֶׁלֹּא גָמַר לְהַקְנוֹת לוֹ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֶא בְּזֶה.

טו [טז] כָּל מַתָּנָה שְׁאִם הִקְדִּישָׁהּ, לֹא תִהְיֶה מְקֻדֶּשֶׁת--אֵינָהּ מַתָּנָה. וְכָל הַנּוֹתֵן לְזֶה מַתָּנָה עַל מְנָת לְהַקְנוֹתָהּ לְאַחֵר, הֲרֵי זֶה הָאַחֵר קָנָה בְּעֵת שֶׁיַּקְנֶה לוֹ הָרִאשׁוֹן; וְאִם לֹא הִקְנָה לוֹ הָרִאשׁוֹן לְאוֹתוֹ הָאַחֵר, לֹא קָנָה לֹא רִאשׁוֹן וְלֹא שֵׁנִי.

טז [יז] מִי שֶׁנֶּאְסְרָה הֲנָיָתוֹ עַל בַּעַל בִּתּוֹ, וְהוּא רוֹצֶה לָתֵת לְבִתּוֹ מָעוֹת, כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה נִהְנֵית מֵהֶן, וּמוֹצִיאָה אוֹתָן בַּחֲפָצֶיהָ--הֲרֵי זֶה נוֹתֵן לָהּ וְאוֹמֵר לָהּ, הֲרֵי הַמָּעוֹת הָאֵלּוּ נְתוּנִין לָךְ בְּמַתָּנָה, וּבִלְבָד שֶׁלֹּא יִהְיֶה לְבַעְלִיךְ בָּהֶן רְשׁוּת, אֵלָא יִהְיוּ לְמַה שֶׁאַתְּ נוֹתֶנֶת לְפִיךְ, אוֹ לְמַה שֶׁתִּלְבֹּשִׁי, וְכַיּוֹצֶא בְּזֶה. וְאַפִלּוּ אָמַר לָהּ, עַל מְנָת שְׁאֵין לְבַעְלִיךְ בָּהֶן רְשׁוּת, אֵלָא מַה שֶׁתִּרְצִי, עֲשִׂי בָּהֶן--לֹא קָנָם הַבַּעַל; וּמַה שֶׁתִּרְצֶה, תַּעֲשֶׂה בָּהֶן.

יז אֲבָל אִם נָתַן לָהּ מַתָּנָה וְאָמַר לָהּ, עַל מְנָת שְׁאֵין לְבַעְלִיךְ בָּהֶן רְשׁוּת, וְלֹא פֵרַשׁ שֶׁתִּהְיֶה הַמַּתָּנָה הַזֹּאת לְכָּךְ וּלְכָּךְ, אוֹ לְמַה שֶׁתִּרְצֶה תַּעֲשֶׂה בָּהּ--הֲרֵי קָנָה אוֹתָהּ הַבַּעַל לֶאֱכֹל פֵּרוֹתֶיהָ: וְדָבָר זֶה אָסוּר, שֶׁהֲרֵי הוּא אָסוּר בַּהֲנָיַת חוֹתְנוֹ.

משנה תורה - ספר הפלאה - הלכות נדרים - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג

יש לך שאלה או הערה?