משנה תורה מנוקד - ספר הפלאה - הלכות נדרים פרק ו

משנה תורה - ספר הפלאה - הלכות נדרים - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג

הִלְכּוֹת נְדָרִים פֵּרֶק ו

א הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ הֲנָאָה הַמְּבִיאָה לִידֵי מַאֲכָלָךְ אֲסוּרָה עָלַי, אוֹ הֲנָאָה הַמְּבִיאָה לִידֵי מַאֲכָלִי אֲסוּרָה עָלֶיךָ--הֲרֵי זֶה הַנֶּאֱסָר לֹא יִשְׁאַל מִן הָאָסוּר נַפָה וּכְבָרָה וְרֵחַיִם וְתַנּוּר וְכָל דָּבָר שֶׁעוֹשִׂין בּוֹ אֹכֶל נֶפֶשׁ, אֲבָל מַשְׁאִילוֹ נְזָמִים וְטַבָּעוֹת וְכֵלִים שְׁאֵין עוֹשִׂין בָּהֶן אֹכֶל נֶפֶשׁ. וְאָסוּר לִשְׁאֹל מִמֶּנּוּ שַׂק לְהָבִיא בּוֹ פֵּרוֹת, וַחֲמוֹר לְהָבִיא עָלָיו פֵּרוֹת.

ב מְקוֹם שֶׁדַּרְכָּן שְׁאֵין מַשְׁאִילִין כֵּלִים אֵלָא בְּשָׂכָר, אָסוּר לִשְׁאֹל מִמֶּנּוּ אַף כֵּלִים שְׁאֵין עוֹשִׂין בָּהֶן אֹכֶל נֶפֶשׁ; הֲרֵי שֶׁהָיוּ בִמְקוֹם שְׁאֵין נוֹטְלִין שָׂכָר, וְשָׁאַל מִמֶּנּוּ כֵּלִים שְׁאֵין עוֹשִׂין בָּהֶן אֹכֶל נֶפֶשׁ כְּדֵי לְהֵרָאוֹת בָּהֶן בִּפְנֵי אֲחֵרִים עַד שֶׁיֵּהָנֶה מֵהֶם, אוֹ שֶׁבִּקַּשׁ לַעֲבֹר בְּאַרְצוֹ כְּדֵי לֵילֵךְ לִמְקוֹם שֶׁיֵּהָנֶה בּוֹ--הֲרֵי זֶה אָסוּר מִסָּפֵק; לְפִיכָּךְ אִם עָבַר, אֵינוּ לוֹקֶה.

ג אֵין בֵּין מֻדָּר הֲנָאָה מֵחֲבֵרוֹ, לְמֻדָּר מִמֶּנּוּ הֲנָיַת מַאֲכָל--אֵלָא דְּרִיסַת הָרֶגֶל; וְכֵלִים שְׁאֵין עוֹשִׂין בָּהֶן אֹכֶל נֶפֶשׁ, בִּמְקוֹם שֶׁמַּשְׁאִילִין אוֹתָם שָׁם בְּחִנָּם.

ד רְאוּבֵן שֶׁנֶּאְסְרָה עָלָיו הֲנָיַת שִׁמְעוֹן, בֵּין בְּנֶדֶר בֵּין בִּשְׁבוּעָה--מֻתָּר לוֹ שֶׁיִּתֵּן שִׁמְעוֹן עַל יָדוֹ מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל שֶׁרְאוּבֵן חַיָּב בָּהּ, וְכֵן פּוֹרֵעַ חוֹב שֶׁעָלָיו: שֶׁהֲרֵי לֹא הִגִּיעַ לְיַד רְאוּבֵן כְּלוּם, אֵלָא מָנַע מִמֶּנּוּ הַתְּבִיעָה, וּמְנִיעַת הַתְּבִיעָה, אֵינָהּ בִּכְלַל אִסּוּר הֲנָיָה.

ה לְפִיכָּךְ מֻתָּר לוֹ לָזוּן אֶת אִשְׁתּוֹ, וְאֶת בָּנָיו, וַעֲבָדָיו אַפִלּוּ הַכְּנַעֲנִיִּים--אַף עַל פִּי שְׁהוּא חַיָּב בִּמְזוֹנוֹתָם; אֲבָל לֹא יָזוּן אֶת בְּהֶמְתּוֹ, בֵּין טְמֵאָה בֵּין טְהוֹרָה--שֶׁכָּל שֶׁמּוֹסִיף בִּבְשָׂרָהּ, הִיא הֲנָיָה שֶׁהִגִּיעָה לְיַד רְאוּבֵן.

ו [ה] הָיָה שִׁמְעוֹן כּוֹהֵן, הֲרֵי זֶה מֻתָּר לְהַקְרִיב קָרְבְּנוֹת רְאוּבֵן--שֶׁהַכּוֹהֲנִים שְׁלוּחֵי שָׁמַיִם הֶן, אֵינָן שְׁלוּחֵי בַּעַל הַקָּרְבָּן. וּמַשִּׂיא שִׁמְעוֹן בִּתּוֹ הַבּוֹגֶרֶת לִרְאוּבֵן, מִדַּעְתָּהּ; אֲבָל אִם הָיְתָה נַעֲרָה, שֶׁעֲדַיִן הִיא בִּרְשׁוּתוֹ--אָסוּר, שֶׁזֶּה כְּמוֹסֵר לוֹ שִׁפְחָה לְשַׁמְּשׁוֹ.

ז [ו] וְתוֹרֵם שִׁמְעוֹן תְּרוּמַת רְאוּבֵן וּמַפְרִישׁ לוֹ מַעְשְׂרוֹתָיו, מִדַּעְתּוֹ. כֵּיצַד מִדַּעְתּוֹ: כְּגוֹן שֶׁאָמַר רְאוּבֵן כָּל הָרוֹצֶה לִתְרֹם, יָבוֹא וְיִתְרֹם; אֲבָל לֹא יֹאמַר לְשִׁמְעוֹן לִתְרֹם לוֹ--שֶׁהֲרֵי עוֹשֵׂהוּ שָׁלִיחַ, וְזוֹ הֲנָיָה לוֹ.

ח [ז] וּמְלַמְּדוֹ תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, שֶׁהֲרֵי אָסוּר לִטֹּל עָלֶיהָ שָׂכָר. אֲבָל לֹא תוֹרָה שֶׁבִּכְתָב, שֶׁנּוֹטְלִין עָלֶיהָ שָׂכָר; וְאִם אֵין דַּרְכָּן שָׁם לִטֹּל שָׂכָר עַל תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב, הֲרֵי זֶה מֻתָּר. וּבֵין כָּךְ וּבֵין כָּךְ, מֻתָּר לְלַמַּד אֶת בְּנוֹ.

ט [ח] חָלָה רְאוּבֵן, נִכְנָס שִׁמְעוֹן וּמְבַקְּרוֹ; וּבִמְקוֹם שֶׁנּוֹטֵל שָׂכָר מִי שֶׁיֵּשֵׁב עִם הַחוֹלֶה לִצְווֹת לוֹ, לֹא יֵשֵׁב שִׁמְעוֹן אֵלָא מְבַקְּרוֹ עוֹמֵד. וּמֻתָּר לְרַפֹּאותוֹ בְּיָדוֹ, שֶׁזּוֹ מִצְוָה הִיא. [ט] חָלְתָה בֶּהֱמַת רְאוּבֵן, לֹא יְרַפֵּא אוֹתָהּ שִׁמְעוֹן; אֲבָל אוֹמֵר לוֹ, עֲשֵׂה לָהּ כָּךְ וְכָּךְ.

י וְרוֹחֵץ עִמּוֹ, בְּאַמְבְּטֵי גְּדוֹלָה; אֲבָל לֹא בִּקְטַנָּה, מִפְּנֵי שֶׁמְּהַנֵּהוּ בְּשָׁעָה שֶׁמַּגְבִּיהַּ עָלָיו הַמָּיִם. וְיָשֵׁן עִמּוֹ בְּמִטָּה, בִּימוֹת הַחַמָּה; אֲבָל לֹא בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים, מִפְּנֵי שֶׁמְּחַמְּמוֹ. וּמֵסֶב עִמּוֹ עַל הַמִּטָּה. וְאוֹכְלִין עַל שֻׁלְחָן אֶחָד; אֲבָל לֹא מִקְּעָרָה אַחַת, וְלֹא מֵאֵבוּס שֶׁלִּפְנֵי הַפּוֹעֲלִים--שֶׁמֶּא יַנִּיחַ שִׁמְעוֹן חֲתִכָּה אַחַת טוֹבָה וְלֹא יֹאכַל אוֹתָהּ, כְּדֵי שֶׁיֹּאכַל אוֹתָהּ רְאוּבֵן, אוֹ יְקָרַב אוֹתָהּ לְפָנָיו, וְנִמְצָא מַהֲנֵהוּ; וְכֵן בַּפֵּרוֹת שֶׁבָּאֵבוּס.

יא אֲבָל אִם אָכַל שִׁמְעוֹן מִקְּעָרָה, שְׁהוּא יוֹדֵעַ שֶׁכְּשֶׁיַּחְזִירֶנָּה לְבַעַל הַבַּיִת יַחְזֹר בַּעַל הַבַּיִת וְיַנִּיחֶנָּה לִפְנֵי רְאוּבֵן--הֲרֵי זֶה מֻתָּר, וְאֵין חוֹשְׁשִׁין שֶׁמֶּא הִנִּיחַ נֵתַח טוֹב בִּשְׁבִילוֹ.

יב [י] וּמֻתָּר רְאוּבֵן לִשְׁתּוֹת כּוֹס שֶׁלְּנִחוּמִין מִיָּדוֹ שֶׁלְּשִׁמְעוֹן מִשֶּׁלִּרְאוּבֵן, וְכֵן כּוֹס שֶׁלְּבֵית הַמֶּרְחֵץ--שְׁאֵין בְּזֶה הֲנָיָה. [יא] וְאָסוּר רְאוּבֵן בְּגַחַלְתּוֹ שֶׁלְּשִׁמְעוֹן, וּמֻתָּר בַּשַּׁלְהֶבֶת שֶׁלּוֹ.

יג [יב] הָיָה לְשִׁמְעוֹן מֶרְחֵץ אוֹ בֵּית הַבַּד מֻשְׂכָּרִין בָּעִיר--אִם הָיָה לְשִׁמְעוֹן בָּהֶן תְּפוּסַת יָד, כְּגוֹן שֶׁהִנִּיחַ מֵהֶן כָּל שְׁהוּא לְעַצְמוֹ וְלֹא שְׂכָרוֹ, אַפִלּוּ הִנִּיחַ בַּמֶּרְחֵץ אַמְבְּטֵי אַחַת, וּבְבֵית הַבַּד עֲקָל אֶחָד--אָסוּר לִרְאוּבֵן לְהִכָּנֵס לְאוֹתָהּ הַמֶּרְחֵץ, וְלִדְרֹךְ בַּגַּת; וְאִם לֹא הִנִּיחַ לְעַצְמוֹ כְּלוּם, אֵלָא שָׂכַר הַכֹּל--הֲרֵי זֶה מֻתָּר.

יד [יג] וְאָסוּר לִרְאוּבֵן לֶאֱכֹל מִפֵּרוֹת שְׂדֵה שִׁמְעוֹן, וְאַפִלּוּ בַּשְּׁבִיעִית שֶׁהַכֹּל הֶפְקֵר--שֶׁהֲרֵי לִפְנֵי שְׁבִיעִית נָדַר. אֲבָל אִם נָדַר בַּשְּׁבִיעִית, אוֹכֵל מִן הַפֵּרוֹת הַנּוֹטוֹת חוּץ לַשָּׂדֶה; אֲבָל לֹא יִכָּנֵס לַשָּׂדֶה, אַף עַל פִּי שֶׁהַקַּרְקָע כֻּלּוֹ הֶפְקֵר--גְּזֵרָה שֶׁמֶּא יִשְׁהֶה שָׁם אַחַר שֶׁיֹּאכַל, וְלֹא הִפְקִירָה אוֹתָהּ תּוֹרָה אֵלָא כָּל זְמָן שֶׁהַפֵּרוֹת בְּתוֹכָהּ.

טו [יד] בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, בְּשֶׁאָמַר לוֹ הֲנָאַת הַנְּכָסִים הָאֵלּוּ אֲסוּרִין עָלֶיךָ. אֲבָל אִם אָמַר לוֹ הֲנָאַת נְכָסַי אֲסוּרִין עָלֶיךָ, אוֹ שֶׁנִּשְׁבַּע רְאוּבֵן אוֹ נָדַר מִנִּכְסֵי שִׁמְעוֹן--כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעָה שְׁבִיעִית, אוֹכֵל מִן פֵּרוֹת שָׂדֵהוּ, שֶׁהֲרֵי יָצְאוּ מֵרְשׁוּת שִׁמְעוֹן; אֲבָל לֹא יִכָּנֵס לְשָׂדֵהוּ, מִן הַטַּעַם שֶׁבֵּאַרְנוּ.

טז [טו] נֶאְסְרָה עַל רְאוּבֵן הֲנָיַת מַאֲכַל שִׁמְעוֹן בִּלְבָד--אִם לִפְנֵי שְׁבִיעִית נֶאְסְרָה, בֵּין בְּנֶדֶר בֵּין בִּשְׁבוּעָה--הֲרֵי זֶה יוֹרֵד לְתוֹךְ שָׂדֵהוּ, אֲבָל אֵינוּ אוֹכֵל מִפֵּרוֹתָיו; וְאִם בַּשְּׁבִיעִית נֶאְסְרָה--יוֹרֵד וְאוֹכֵל, שְׁאֵין פֵּרוֹת אֵלּוּ שֶׁלְּשִׁמְעוֹן, אֵלָא שֶׁלְּהֶפְקֵר הֶן.

יז [טז] וְאָסוּר לִרְאוּבֵן לְהַשְׁאִיל לְשִׁמְעוֹן--גְּזֵרָה שֶׁמֶּא יִשְׁאַל מִמֶּנּוּ, וַהֲרֵי הוּא אָסוּר בַּהֲנָיָתוֹ; וְכֵן אָסוּר לְהַלְווֹתוֹ--גְּזֵרָה, שֶׁמֶּא יִלְוֶה מִמֶּנּוּ; וְלֹא יִמְכֹּר לוֹ--גְּזֵרָה, שֶׁמֶּא יִקַּח מִמֶּנּוּ. [יז] נִזְדַּמְּנָה לוֹ מְלָאכָה עִמּוֹ, כְּגוֹן שֶׁהָיוּ קוֹצְרִים כְּאֶחָד--עוֹשֶׂה בְּרָחוֹק מִמֶּנּוּ: גְּזֵרָה, שֶׁמֶּא יְסַיְּעֶנּוּ.

יח הַמַּדִּיר אֶת בְּנוֹ מִפְּנֵי שְׁאֵינוּ עוֹסֵק בַּתּוֹרָה, וְנֶאֱסַר בַּהֲנָיַת אָבִיו--הֲרֵי הָאָב מֻתָּר לְמַלֹּאות לוֹ חָבִית שֶׁלְּמַיִם, וּלְהַדְלִיק לוֹ אֶת הַנֵּר, וְלִצְלוֹת לוֹ דָּג קָטָן: שְׁאֵין כַּוָּנָתוֹ אֵלָא לַהֲנָיָה גְּדוֹלָה, וּדְבָרִים אֵלּוּ לְגַבֵּי הַבֵּן אֵינָן חֲשׁוּבִין.

יט [יח] מִי שֶׁנִּשְׁבַּע אוֹ שֶׁנָּדַר שֶׁלֹּא יְדַבַּר עִם חֲבֵרוֹ--הֲרֵי זֶה מֻתָּר לִכְתֹּב לוֹ בִּכְתָב, וּלְדַבַּר עִם אַחֵר וְהוּא שׁוֹמֵעַ הָעִנְיָן שֶׁיִּרְצֶה לְהַשְׁמִיעוֹ; וּכְזֶה הוֹרוּ הַגְּאוֹנִים.

משנה תורה - ספר הפלאה - הלכות נדרים - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג

יש לך שאלה או הערה?