משנה תורה מנוקד - ספר הפלאה - הלכות שבועות פרק יב

משנה תורה - ספר הפלאה - הלכות שבועות - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב

הִלְכּוֹת שְׁבוּעוֹת פֵּרֶק יב

א אַף עַל פִּי שֶׁלּוֹקֶה הַנִּשְׁבָּע לַשָּׁוְא אוֹ עַל שֶׁקֶר, וְכֵן הַנִּשְׁבָּע שְׁבוּעַת הָעֵדוּת אוֹ שְׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן וּמֵבִיא קָרְבָּן--אֵין מִתְכַּפֵּר לָהֶן עָווֹן הַשְּׁבוּעָה כֻּלּוֹ, שֶׁנֶּאֱמָר "לֹא יְנַקֶּה ה'" (שמות כ,ו; דברים ה,י): אֵין לְזֶה נִקָּיוֹן מִדִּין שָׁמַיִם עַד שֶׁיִּפָּרַע מִמֶּנּוּ עַל הַשֵּׁם הַגָּדוֹל שֶׁחִלַּל, שֶׁנֶּאֱמָר "וְחִלַּלְתָּ אֶת-שֵׁם אֱלֹהֶיךָ, אֲנִי ה'" (ויקרא יט,יב). לְפִיכָּךְ צָרִיךְ אָדָם לְהִזָּהֵר מֵעָווֹן זֶה, יוֹתֵר מִכָּל הָעֲבֵרוֹת.

ב עָווֹן זֶה מִן הַחֲמוּרוֹת הוּא, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכּוֹת תְּשׁוּבָה; אַף עַל פִּי שְׁאֵין בּוֹ לֹא כָּרֵת, וְלֹא מִיתַת בֵּית דִּין--יֵשׁ בּוֹ חִלּוּל הַשֵּׁם הַמְּקֻדָּשׁ, שְׁהוּא גָּדוֹל מִכָּל הָעֲווֹנוֹת.

ג מִי שֶׁנִּשְׁבַּע בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ וּבַשֶּׁמֶשׁ וְכַיּוֹצֶא בָּהֶן--אַף עַל פִּי שְׁאֵין כַּוָּנָתוֹ אֵלָא לְמִי שֶׁבְּרָאָם, אֵין זוֹ שְׁבוּעָה; וְכֵן הַנִּשְׁבָּע בְּנָבִיא מִן הַנְּבִיאִים, אוֹ בִּכְתָב מִכִּתְבֵי הַקֹּדֶשׁ--אַף עַל פִּי שְׁאֵין כַּוָּנָתוֹ אֵלָא לְמִי שֶׁשָּׁלַח נָבִיא זֶה אוֹ לְמִי שֶׁצִּוָּה בִּכְתָב זֶה, אֵין זוֹ שְׁבוּעָה. וְאַף עַל פִּי שְׁאֵין אֵלּוּ שְׁבוּעוֹת, מְאַיְּמִין עֲלֵיהֶן וּמְלַמְּדִין אֶת הָעָם שֶׁלֹּא יִנְהֲגוּ קַלּוּת רֹאשׁ בְּכָּךְ; וּמַרְאִין בְּעֵינֵיהֶם שֶׁזּוֹ שְׁבוּעָה, וּפוֹתְחִין לָהֶם פֶּתַח וּמַתִּירִין לָהֶם.

ד בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, בִּשְׁאָר כִּתְבֵי הַקֹּדֶשׁ. אֲבָל הַנִּשְׁבָּע בַּתּוֹרָה--אִם נִשְׁבַּע בְּמַה שֶׁכָּתוּב בָּהּ, דַּעְתּוֹ עַל הַהַזְכָּרוֹת; וְאִם נִשְׁבַּע בָּהּ סְתָם, דַּעְתּוֹ עַל הַגָּוִיל, וְאֵין כָּאן שְׁבוּעָה. נְטָלָהּ בְּיָדוֹ וְנִשְׁבַּע בָּהּ--הֲרֵי זֶה כְּמִי שֶׁנִּשְׁבַּע בְּמַה שֶׁכָּתוּב בָּהּ, וְאָסוּר. [ה] וְהַנִּשְׁבָּע בַּתּוֹרָה סְתָם--אִם תַּלְמִיד חֲכָמִים הוּא, אֵינוּ צָרִיךְ שְׁאֵלָה לְחָכָם; וְאִם עַם הָאָרֶץ הוּא, צָרִיךְ שְׁאֵלָה לְחָכָם, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִנְהֲגוּ קַלּוּת רֹאשׁ בִּשְׁבוּעוֹת.

ה [ו] עֶבֶד שֶׁנִּשְׁבַּע--אֵין רִבּוֹ צָרִיךְ לִכְפּוֹתוֹ, וַהֲרֵי הוּא אַחַר שֶׁנִּשְׁבַּע כְּקֹדֶם שֶׁנִּשְׁבַּע: לְפִי שְׁאֵין גּוּפוֹ קָנוּי לוֹ, כְּדֵי שֶׁתָּחוּל עָלָיו שְׁבוּעָתוֹ; וְנֶאֱמָר בַּשְּׁבוּעוֹת "לֶאְסֹר אִסָּר עַל-נַפְשׁוֹ" (במדבר ל,ג), מִי שֶׁנַּפְשׁוֹ בִּרְשׁוּתוֹ--יָצָא עֶבֶד, שְׁהוּא בִּרְשׁוּת אֲחֵרִים, וְנִמְצָא זֶה, כְּמִי שֶׁנִּשְׁבַּע עַל נִכְסֵי אַחֵר.

ו [ז] קְטַנִּים שֶׁנִּשְׁבְּעוּ, וְהֶן יוֹדְעִין טַעַם הַשְּׁבוּעָה--אַף עַל פִּי שְׁאֵינָן חַיָּבִין--כּוֹפִין אוֹתָן לַעֲמֹד בְּדִבְרֵיהֶן כְּדֵי לְחַנְּכָן וּלְאַיַּם עֲלֵיהֶם, שֶׁלֹּא יִנְהֲגוּ קַלּוּת רֹאשׁ בִּשְׁבוּעוֹת. וְאִם הָיָה הַדָּבָר שֶׁנִּשְׁבְּעוּ עָלָיו, דָּבָר שְׁאֵין הַקָּטָן יָכוֹל לַעֲמֹד בּוֹ אֵלָא אִם כֵּן נִזָּק--כְּגוֹן שֶׁנִּשְׁבַּע שֶׁיָּצוּם, אוֹ שֶׁלֹּא יֹאכַל בָּשָׂר זְמָן מְרֻבֶּה--מַכֶּה אוֹתוֹ אָבִיו אוֹ רִבּוֹ, וְגוֹעֲרִין בּוֹ, וּמַרְאִין לוֹ שֶׁהֻתְּרָה שְׁבוּעָתוֹ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה רָגִיל לְהָקֶל רֹאשׁ בִּשְׁבוּעוֹת.

ז [ח] צָרִיךְ לְהִזָּהֵר בַּקְּטַנִּים הַרְבֵּה, וּלְלַמַּד לְשׁוֹנָם דִּבְרֵי אֱמֶת בְּלֹא שְׁבוּעָה--כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיוּ רְגִילִין לְהִשָּׁבַע תָּמִיד, כַּגּוֹיִים; וְזֶה הַדָּבָר כְּמוֹ חוֹבָה הוּא עַל אֲבוֹתֵיהֶם, וְעַל מְלַמְּדֵי תִּינוֹקוֹת.

ח [ט] הַשּׁוֹמֵעַ הַזְכָּרַת הַשֵּׁם מִפִּי חֲבֵרוֹ לַשָּׁוְא, אוֹ שֶׁנִּשְׁבַּע לְפָנָיו לַשֶּׁקֶר, אוֹ שֶׁבֵּרַךְ בְּרָכָה שְׁאֵינָהּ צְרִיכָה, שְׁהוּא עוֹבֵר מִשּׁוֹם נוֹשֵׂא שֵׁם ה' לַשָּׁוְא כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכּוֹת בְּרָכוֹת--הֲרֵי זֶה חַיָּב לְנַדּוֹתוֹ; וְאִם לֹא נִדָּהוּ, הוּא בְּעַצְמוֹ יְהֶא בְּנִדּוּי. וְצָרִיךְ לְהַתִּיר אוֹתוֹ מִיָּד, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה מִכְשׁוֹל לַאֲחֵרִים--שֶׁהֲרֵי אֵינוּ יוֹדֵעַ שֶׁנִּדּוּהוּ. וְאִם תֹּאמַר יוֹדִיעוֹ, נִמְצְאוּ כָּל הָעוֹלָם בְּנִדּוּי--שֶׁהֲרֵי לִמְּדוּ לְשׁוֹנָם מַעֲוָה וּשְׁבוּעָה תָּמִיד.

ט [י] בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, בְּשֶׁהָיָה הַנִּשְׁבָּע הַזֶּה אוֹ הַמְּבָרֵךְ לְהַבְטָלָה מֵזִיד; אֲבָל אִם הָיָה שׁוֹגֵג, וְלֹא יָדַע שֶׁזֶּה אָסוּר--אֵינוּ חַיָּב לְנַדּוֹתוֹ. וַאֲנִי אוֹמֵר שֶׁאָסוּר לְנַדּוֹתוֹ, וְלֹא עָנַשׁ הַכָּתוּב שׁוֹגֵג; אֵלָא מַזְהִירוֹ וּמַתְרֶה בּוֹ, שֶׁלֹּא יַחְזֹר.

י [יא] וְלֹא שְׁבוּעָה לַשָּׁוְא בִּלְבָד, הִיא שֶׁאֲסוּרָה; אֵלָא אַפִלּוּ לְהַזְכִּיר שֵׁם מִן הַשֵּׁמוֹת הַמְּיֻחָדִין לְבַטָּלָה--אָסוּר, וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִשְׁבַּע: הֲרֵי הַכָּתוּב מְצַוֶּה וְאוֹמֵר "לְיִרְאָה אֶת-הַשֵּׁם הַנִּכְבָּד וְהַנּוֹרָא" (דברים כח,נח); וּבִכְלַל יִרְאָתוֹ, שֶׁלֹּא יַזְכִּירוֹ לְבַטָּלָה.

יא לְפִיכָּךְ אִם טָעָה הַלָּשׁוֹן וְהוֹצִיא שֵׁם שָׁמַיִם לְבַטָּלָה--יְמַהַר מִיָּד וִישַׁבַּח וִיפָאַר וִיהַדַּר לוֹ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִזָּכֵר לְבַטָּלָה. כֵּיצַד: אָמַר ה'--אוֹמֵר בָּרוּךְ הוּא לְעוֹלָם וָעֶד, אוֹ גָּדוֹל הוּא וּמְהֻלָּל מְאוֹד, וְכַיּוֹצֶא בְּזֶה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֶא לְבַטָּלָה.

יב אַף עַל פִּי שֶׁמֻּתָּר לְהִשָּׁאֵל עַל הַשְּׁבוּעָה, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ--וְאֵין בְּזֶה דֹּפִי, וּמִי שֶׁלִּבּוֹ נוֹקְפוֹ בְּדָבָר זֶה אֵינוּ אֵלָא שֶׁמֶץ מִינוּת. אַף עַל פִּי כֵן, רָאוּי לְהִזָּהֵר בְּדָבָר זֶה; וְאֵין נִזְקָקִין לְהֶתֵּר אֵלָא מִפְּנֵי דְּבַר מִצְוָה, אוֹ מִפְּנֵי צֹרֶךְ גָּדוֹל. וְטוֹבָה גְּדוֹלָה הִיא לָאָדָם שֶׁלֹּא יִשָּׁבַע כְּלָל; וְאִם עָבַר וְנִשְׁבַּע שֶׁיִּצְטַעַר, יַעֲמֹד בִּשְׁבוּעָתוֹ--שֶׁנֶּאֱמָר "נִשְׁבַּע לְהָרַע, וְלֹא יָמִר" (תהילים טו,ד), וְכָתוּב אַחֲרָיו "עֹשֵׂה-אֵלֶּה--לֹא יִמּוֹט לְעוֹלָם" (תהילים טו,ה).

משנה תורה - ספר הפלאה - הלכות שבועות - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב

יש לך שאלה או הערה?