משנה תורה מנוקד - ספר זמנים - הלכות חמץ ומצה פרק ז

משנה תורה - ספר זמנים - הלכות חמץ ומצה - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח נוסח ההגדה כל ההגדה

הִלְכּוֹת חָמֵץ וּמַצָּה פֵּרֶק ז

א מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁלַּתּוֹרָה לְסַפַּר בְּנִסִּים וְנִפְלָאוֹת שֶׁנַּעֲשׂוּ לַאֲבוֹתֵינוּ בְּמִצְרַיִם, בְּלֵיל חֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּנִיסָן--שֶׁנֶּאֱמָר "זָכוֹר אֶת-הַיּוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר יְצָאתֶם" (שמות יג,ג), כְּמַה שֶׁנֶּאֱמָר "זָכוֹר אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת" (שמות כ,ז). וּמְנַיִן שֶׁבְּלֵיל חֲמִשָּׁה עָשָׂר--תִּלְמֹד לוֹמַר "וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ, בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר: בַּעֲבוּר זֶה" (שמות יג,ח), בְּשָׁעָה שֶׁיֵּשׁ מַצָּה וּמָרוֹר מֻנָּחִים לְפָנֶיךָ.

ב וְאַף עַל פִּי שְׁאֵין לוֹ בֵּן, אַפִלּוּ חֲכָמִים גְּדוֹלִים--חַיָּבִים לְסַפַּר בִּיצִיאַת מִצְרַיִם; וְכָל הַמַּאֲרִיךְ בַּדְּבָרִים שֶׁאֵרְעוּ וְשֶׁהָיוּ, הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח.

ג [ב] מִצְוָה לְהוֹדִיעַ לַבָּנִים, וְאַפִלּוּ לֹא שָׁאֲלוּ--שֶׁנֶּאֱמָר "וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ" (שמות יג,ח). לְפִי דַּעְתּוֹ שֶׁלַּבֵּן, אָבִיו מְלַמְּדוֹ. כֵּיצַד: אִם הָיָה קָטָן אוֹ טִפֵּשׁ--אוֹמֵר לוֹ, בְּנִי, כֻּלָּנוּ הָיִינוּ עֲבָדִים כְּמוֹ שִׁפְחָה זוֹ אוֹ כְּמוֹ עֶבֶד זֶה בְּמִצְרַיִם, וּבַלַּיְלָה הַזֶּה פָּדָה אוֹתָנוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְיָצָאנוּ לְחֵרוּת; וְאִם הָיָה הַבֵּן גָּדוֹל וְחָכָם--מוֹדִיעוֹ מַה שֶׁאֵרַע לָנוּ בְּמִצְרַיִם, וְנִסִּים שֶׁנַּעֲשׂוּ לָנוּ עַל יְדֵי מֹשֶׁה רַבֵּנוּ: לְפִי דַּעְתּוֹ שֶׁלַּבֵּן.

ד [ג] וְצָרִיךְ לַעֲשׂוֹת שִׁנּוּי בַּלַּיְלָה הַזֶּה--כְּדֵי שֶׁיִּרְאוּ הַבָּנִים וְיִשְׁאֲלוּ וְיֹאמְרוּ, מַה נִשְׁתַּנָּה הַלַּיְלָה הַזֶּה מִכָּל הַלֵּילוֹת, עַד שֶׁיָּשִׁיב לָהֶם וְיֹאמַר לָהֶם, כָּךְ וְכָּךְ אֵרַע וְכָּךְ וְכָּךְ הָיָה.

ה וְכֵיצַד מְשַׁנֶּה--מְחַלֵּק לָהֶם קְלָיוֹת וֶאֱגוֹזִים, וְעוֹקְרִים הַשֻּׁלְחָן מִלִּפְנֵיהֶם קֹדֶם שֶׁיֹּאכְלוּ, וְחוֹטְפִין מַצָּה זֶה מִיַּד זֶה, וְכַיּוֹצֶא בַּדְּבָרִים הָאֵלּוּ. אֵין לוֹ בֵּן, אִשְׁתּוֹ שׁוֹאֲלַתּוּ; אֵין לוֹ אִשָּׁה--שׁוֹאֲלִין זֶה אֶת זֶה מַה נִשְׁתַּנָּה הַלַּיְלָה הַזֶּה, וְאַפִלּוּ הָיוּ כֻּלָּן חֲכָמִים. הָיָה לְבַדּוֹ, שׁוֹאֵל לְעַצְמוֹ מַה נִשְׁתַּנָּה הַלַּיְלָה הַזֶּה.

ו [ד] וְצָרִיךְ לְהַתְחִיל בִּגְנוּת, וּלְסַיַּם בִּשְׁבָח. כֵּיצַד: מַתְחִיל וּמְסַפֵּר שֶׁבַּתְּחִלָּה הָיוּ אֲבוֹתֵינוּ בִּימֵי תֶּרַח וּמִלְּפָנָיו, כּוֹפְרִים וְטוֹעִין אַחֲרֵי הַהֶבֶל וְרוֹדְפִין עֲבוֹדָה זָרָה; וּמְסַיֵּם בְּדַת הָאֱמֶת, שֶׁקֵּרְבָנוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לָהּ, וְהִבְדִּילָנוּ מִן הַתּוֹעִים, וְקֵרְבָנוּ לְיֵחוּדוֹ. וְכֵן מַתְחִיל וּמוֹדִיעַ שֶׁעֲבָדִים הָיִינוּ לְפַרְעֹה בְּמִצְרַיִם, וְכָל הָרָעָה שֶׁגְּמָלוּנוּ; וּמְסַיֵּם בְּנִסִּים וְנִפְלָאוֹת שֶׁנַּעֲשׂוּ לָנוּ, וּבְחֵרוּתֵנוּ. וְהוּא שֶׁיִּדְרֹשׁ מֵ"אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי" (דברים כו,ה), עַד שֶׁיִּגְמֹר כָּל הַפָּרָשָׁה; וְכָל הַמּוֹסִיף וּמַאֲרִיךְ בִּדְרַשׁ פָּרָשָׁה זוֹ, הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח.

ז [ה] כָּל מִי שֶׁלֹּא אָמַר שְׁלוֹשָׁה דְּבָרִים אֵלּוּ בְּלֵיל חֲמִשָּׁה עָשָׂר, לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ; וְאֵלּוּ הֶן--פֶּסַח, מַצָּה, וּמְרוֹרִים: פֶּסַח, עַל שֵׁם שֶׁפָּסַח הַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא עַל בָּתֵּי אֲבוֹתֵינוּ בְּמִצְרַיִם, שֶׁנֶּאֱמָר "וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח-פֶּסַח הוּא לַה'" (שמות יב,כז); מְרוֹרִים, עַל שֵׁם שֶׁמֵּרְרוּ הַמִּצְרִיִּים אֶת חַיֵּי אֲבוֹתֵינוּ בְּמִצְרַיִם; מַצָּה, עַל שֵׁם שֶׁנִּגְאֲלוּ. וּדְבָרִים הָאֵלּוּ כֻּלָּן, הֶן הַנִּקְרָאִין הַגָּדָה.

ח [ו] בְּכָל דּוֹר וָדוֹר, חַיָּב אָדָם לְהַרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ כְּאִלּוּ הוּא בְּעַצְמוֹ יָצָא עַתָּה מִשִּׁעְבּוּד מִצְרַיִם, שֶׁנֶּאֱמָר "וְאוֹתָנוּ, הוֹצִיא מִשָּׁם . . ." (דברים ו,כג). וְעַל דָּבָר זֶה צִוָּה בַּתּוֹרָה, "וְזָכַרְתָּ, כִּי עֶבֶד הָיִיתָ" (דברים ה,יד; דברים טו,טו; דברים טז,יב; דברים כד,יח; דברים כד,כב), כְּלוֹמַר כְּאִלּוּ אַתָּה בְּעַצְמָךְ הָיִיתָ עֶבֶד, וְיָצָאתָ לְחֵרוּת וְנִפְדֵּיתָ.

ט [ז] לְפִיכָּךְ כְּשֶׁסּוֹעֵד אָדָם בַּלַּיְלָה הַזֶּה, צָרִיךְ לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת וְהוּא מֵסֶב דֶּרֶךְ חֵרוּת. וְכָל אֶחָד וְאֶחָד, בֵּין אֲנָשִׁים בֵּין נָשִׁים, חַיָּב לִשְׁתּוֹת בַּלַּיְלָה הַזֶּה, אַרְבָּעָה כּוֹסוֹת שֶׁלְּיַיִן--אֵין פָּחוּת מֵהֶן; וְאַפִלּוּ עָנִי הַמִּתְפַּרְנֵס מִן הַצְּדָקָה, לֹא יִפְחֲתוּ לוֹ מֵאַרְבָּעָה כּוֹסוֹת: שֵׁעוּר כָּל כּוֹס מֵהֶן, רְבִיעִית.

י [ח] אַפִלּוּ עָנִי שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל, לֹא יֹאכַל עַד שֶׁיָּסֵב. אִשָּׁה אֵינָהּ צְרִיכָה הֲסִבָּה; וְאִם אִשָּׁה חֲשׁוּבָה הִיא, צְרִיכָה הֲסִבָּה. וּבֵן אֵצֶל אָבִיו וְהַשַּׁמָּשׁ בִּפְנֵי רִבּוֹ, צְרִיכִין הֲסִבָּה; אֲבָל תַּלְמִיד בִּפְנֵי רִבּוֹ, אֵינוּ מֵסֶב אֵלָא אִם כֵּן נָתַן לוֹ רִבּוֹ רְשׁוּת. וַהֲסִבַּת יָמִין, אֵינָהּ הֲסִבָּה; וְכֵן הַמֵּסֶב עַל עָרְפּוֹ, אוֹ עַל פָּנָיו--אֵין זוֹ הֲסִבָּה. וְאֵימָתַי צְרִיכִין הֲסִבָּה--בְּשָׁעַת אֲכִילַת כַּזַּיִת מַצָּה, וּבִשְׁתִיַּת אַרְבָּעָה כּוֹסוֹת הָאֵלּוּ. וּשְׁאָר אֲכִילָתוֹ וּשְׁתִיָּתוֹ--אִם הֵסֵב, הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח; וְאִם לָאו, אֵינוּ צָרִיךְ.

יא [ט] אַרְבָּעָה כּוֹסוֹת הָאֵלּוּ--צָרִיךְ לִמְזֹג אוֹתָן, כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה שְׁתִיָּה עֲרֵבָה: הַכֹּל לְפִי הַיַּיִן, וּלְפִי דַּעַת הַשּׁוֹתֶה; וְלֹא יִפְחֹת בְּאַרְבַּעְתָּן, מֵרְבִיעִית יַיִן חַי. שָׁתָה אַרְבָּעָה כּוֹסוֹת אֵלּוּ מִיַּיִן שְׁאֵינוּ מָזוּג--יָצָא יְדֵי אַרְבָּעָה כּוֹסוֹת, וְלֹא יָצָא יְדֵי חֵרוּת; שָׁתָה אַרְבָּעָה כּוֹסוֹת מְזוּגִין בְּבַת אַחַת--יָצָא יְדֵי חֵרוּת, וְלֹא יָצָא יְדֵי אַרְבָּעָה כּוֹסוֹת. וְאִם שָׁתָה מִכָּל כּוֹס מֵהֶן רֻבּוֹ, יָצָא.

יב [י] כָּל כּוֹס וְכוֹס מֵאַרְבָּעָה כּוֹסוֹת הָאֵלּוּ, מְבָרֵךְ עָלָיו בְּרָכָה בִּפְנֵי עַצְמוֹ. וְכוֹס רִאשׁוֹן, אוֹמֵר עָלָיו קִדּוּשׁ הַיּוֹם; כּוֹס שֵׁנִי, קוֹרֶא עָלָיו אֶת הַהַגָּדָה; כּוֹס שְׁלִישִׁי, מְבָרֵךְ עָלָיו בִּרְכַת הַמָּזוֹן; כּוֹס רְבִיעִי, גּוֹמֵר עָלָיו אֶת הַהַלֵּל, וּמְבָרֵךְ עָלָיו בִּרְכַת הַשִּׁיר. וּבֵין הַכּוֹסוֹת הָאֵלּוּ--אִם רָצָה לִשְׁתּוֹת, שׁוֹתֶה; בֵּין שְׁלִישִׁי לִרְבִיעִי, אֵינוּ שׁוֹתֶה.

יג [יא] הַחֲרֹסֶת--מִצְוָה מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, זֵכֶר לַטִּיט שֶׁהָיוּ עוֹבְדִין בּוֹ בְּמִצְרַיִם. וְכֵיצַד עוֹשִׂין אוֹתָהּ--לוֹקְחִין תְּמָרִים אוֹ גְּרֹגְּרוֹת אוֹ צִמּוּקִין וְכַיּוֹצֶא בָּהֶן, וְדוֹרְסִין אוֹתָן, וְנוֹתְנִין לְתוֹכָן חֹמֶץ, וּמְתַבְּלִין אוֹתָן בִּתְבָלִין כְּמוֹ טִיט בְּתֶבֶן; וּמְבִיאִין אוֹתָן עַל הַשֻּׁלְחָן, בְּלֵיל הַפֶּסַח.

יד [יב] אֲכִילַת מָרוֹר--אֵינָהּ מִצְוָה מִן הַתּוֹרָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ, אֵלָא תְּלוּיָה הִיא בַּאֲכִילַת הַפֶּסַח: שֶׁמִּצְוַת עֲשֵׂה אַחַת לֶאֱכֹל בְּשַׂר הַפֶּסַח, עַל מַצָּה וּמְרוֹרִים. וּמִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, לֶאֱכֹל הַמָּרוֹר לְבַדּוֹ בְּלַיְלָה זֶה, אַפִלּוּ אֵין שָׁם קָרְבַּן פֶּסַח.

טו [יג] מְרוֹרִים הָאֲמוּרִים בַּתּוֹרָה, הֶן הַחַזֶּרֶת וְהָעֻלְשִׁין וְהַתְּמָכָה וְהַחַרְחֲבוֹנָה וְהַמָּרוֹר; כָּל אֶחָד מֵחֲמֵשֶׁת מִינֵי יָרָק אֵלּוּ, נִקְרָא מָרוֹר. וְאִם אָכַל מֵאֶחָד מֵהֶן אוֹ מֵחֲמִשְׁתָּן כַּזַּיִת, יָצָא--וְהוּא, שֶׁיִּהְיוּ לַחִין; וְיוֹצְאִין בְּקֶלַח שֶׁלָּהֶן, אַפִלּוּ יָבֵשׁ. וְאִם שְׁלָקָן, אוֹ כְּבָשָׁן, אוֹ בִּשְּׁלָן--אֵין יוֹצֶא בָּהֶן.

משנה תורה - ספר זמנים - הלכות חמץ ומצה - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח נוסח ההגדה כל ההגדה

יש לך שאלה או הערה?