משנה תורה מנוקד - ספר זמנים - הלכות שביתת יום טוב פרק ד

משנה תורה - ספר זמנים - הלכות שביתת יום טוב - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח

הִלְכּוֹת שְׁבִיתַת יוֹם טוֹב פֵּרֶק ד

א אֵין מוֹצִיאִין אֶת הָאֵשׁ: לֹא מִן הָעֵצִים, וְלֹא מִן הָאֲבָנִים, וְלֹא מִן הַמַּתְּכוֹת--כְּגוֹן שֶׁחוֹכְכִין אוֹתָן זוֹ בְּזוֹ אוֹ מַכִּין זוֹ בְּזוֹ, עַד שֶׁתֵּצֵא הָאֵשׁ; וְכֵן הַנְּפָט הַחַד בְּיוֹתֵר שְׁהוּא כַּמַּיִם, שֶׁמְּנִידִין אוֹתוֹ עַד שֶׁיִּדְלַק; אוֹ כְּלִי זַךְ קָשֶׁה אוֹ זְכוֹכִית מְלֵאָה מַיִם, שֶׁמַּנִּיחִין אוֹתָהּ כְּנֶגֶד עֵין הַשֶּׁמֶשׁ עַד שֶׁיַּחְזֹר נָגְהָהּ לַפִּשְׁתָּן וְכַיּוֹצֶא בּוֹ וְיִדְלַק. כָּל זֶה וְכַיּוֹצֶא בּוֹ אָסוּר בְּיוֹם טוֹב, שֶׁלֹּא הֻתָּר בְּיוֹם טוֹב אֵלָא לְהַבְעִיר מֵאֵשׁ מְצוּיָה; אֲבָל לְהַמְצִיא אֵשׁ אָסוּר, שֶׁהֲרֵי אִפְשָׁר לְהַמְצִיא אוֹתָהּ מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב.

ב אַף עַל פִּי שֶׁהֻתְּרָה הַבְעָרָה בְּיוֹם טוֹב שֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ, אָסוּר לְכַבּוֹת אֶת הָאֵשׁ אַפִלּוּ הֻבְעֲרָה לְצֹרֶךְ אֲכִילָה--שֶׁהַכִּבּוּי מְלָאכָה, וְאֵין בּוֹ צֹרֶךְ אֲכִילָה כְּלָל; וּכְשֵׁם שְׁאֵין מְכַבִּין אֶת הָאֵשׁ, כָּךְ אֵין מְכַבִּין אֶת הַנֵּר. וְאִם כִּבָּה, לוֹקֶה כְּמִי שֶׁאָרַג אוֹ בָּנָה.

ג אֵין מְסַלְּקִין אֶת פִּי הַנֵּר לְמַעְלָה כְּדֵי שֶׁתִּכְבֶּה, וְאֵין מְסִירִין אֶת הַשֶּׁמֶן מִמֶּנָּה. וְאֵינוּ חוֹתֵךְ אֶת רֹאשׁ הַפְּתִילָה בִּכְלִי, אֲבָל נוֹפֵץ אֶת רֹאשָׁהּ בְּיָדוֹ. אֲגֻדָּה שֶׁלְּעֵצִים שֶׁהֻדְלְקָה בִּמְדוּרָה--כָּל עֵץ שֶׁלֹּא אָחֲזָה בּוֹ הָאֵשׁ מֻתָּר לְשָׁמְטוֹ, וְאֵינוּ דּוֹמֶה לְמֵסִיר שֶׁמֶן מִן הַנֵּר.

ד אֵין מְכַבִּין אֶת הַדְּלֵקָה כְּדֵי לְהַצִּיל מָמוֹן בְּיוֹם טוֹב, כְּדֶרֶךְ שְׁאֵין מְכַבִּין בַּשַּׁבָּת; אֵלָא מַנִּיחָהּ, וְיֵצֵא. וְאֵין מְכַבִּין אֶת הַנֵּר מִפְּנֵי תַּשְׁמִישׁ הַמִּטָּה, אֵלָא כּוֹפֶה עָלָיו כְּלִי, אוֹ עוֹשֶׂה מְחִצָּה בֵּינוֹ לְבֵין הַנֵּר, אוֹ מוֹצִיאוֹ לְבַיִת אַחֵר. וְאִם אֵינוּ יָכוֹל לַעֲשׂוֹת אַחַת מִכָּל אֵלּוּ, הֲרֵי זֶה אָסוּר לְכַבּוֹת; וְאָסוּר לְשַׁמַּשׁ, עַד שֶׁתִּכְבֶּה מֵאֵלֶיהָ.

ה מֻתָּר לְטַלְטַל אֶת הַנֵּר וְהוּא דָּלוּק, וְאֵין גּוֹזְרִין שֶׁמֶּא יִכְבֶּה. וְאָסוּר לְהַנִּיחַ אֶת הַנֵּר עַל גַּבֵּי הַדֶּקֶל וְכַיּוֹצֶא בּוֹ בְּיוֹם טוֹב, שֶׁמֶּא יָבוֹא לְהִשְׁתַּמַּשׁ בַּמְּחֻבָּר בְּיוֹם טוֹב.

ו אֵין מְעַשְּׁנִין בִּקְטֹרֶת בְּיוֹם טוֹב, מִפְּנֵי שְׁהוּא מְכַבֶּה--וְאַפִלּוּ לְהָרִיחַ בָּהּ; וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר לְגַמַּר אֶת הַבַּיִת וְאֶת הַכֵּלִים, שְׁהוּא אָסוּר. וּמֻתָּר לְעַשַּׁן אֶת הַפֵּרוֹת כְּדֵי שֶׁיֻּכְשְׁרוּ לַאֲכִילָה, כְּמוֹ שֶׁמֻּתָּר לִצְלוֹת בָּשָׂר עַל הָאֵשׁ. וּמְמַתְּקִין אֶת הַחַרְדָּל בְּגַחֶלֶת שֶׁלְּמַתֶּכֶת--אֲבָל לֹא בְּגַחֶלֶת שֶׁלְּעֵץ, מִפְּנֵי שְׁהוּא מְכַבֶּה. וְאֵין מְכַבִּין אֶת הָעֵץ, כְּדֵי שֶׁלֹּא תִתְעַשַּׁן הַקְּדֵרָה אוֹ הַבַּיִת.

ז אֵין נוֹפְחִין בַּמַּפּוּחַ בְּיוֹם טוֹב, כְּדֵי שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה כְּדֶרֶךְ שֶׁהָאֻמָּנִין עוֹשִׂין; אֲבָל נוֹפְחִין בַּשְּׁפוֹפֶרֶת. אֵין עוֹשִׂין פֶּחָמִין, וְאֵין גּוֹדְלִין אֶת הַפְּתִילָה, וְלֹא מְהַבְהֲבִין אוֹתָהּ, וְלֹא חוֹתְכִין אוֹתָהּ לִשְׁנַיִם בִּכְלִי; אֲבָל מְמַעֲכָהּ בַּיָּד וְשׁוֹרֶה אוֹתָהּ בַּשֶּׁמֶן וּמַנִּיחִין אוֹתָהּ בֵּין שְׁנֵי נֵרוֹת וּמַדְלִיק בָּאֶמְצָע, וְנִמְצֵאת הַפְּתִילָה נֶחְלֶקֶת בְּפִי שְׁנֵי נֵרוֹת.

ח אֵין שׁוֹבְרִין אֶת הַחֶרֶס וְאֵין חוֹתְכִין אֶת הַנְּיָר לִצְלוֹת עֲלֵיהֶם, וְאֵין פּוֹצְעִין אֶת הַקָּנֶה לַעֲשׂוֹתוֹ כְּמוֹ שְׁפוּד לִצְלוֹת בּוֹ מָלִיחַ. שְׁפוּד שֶׁנִּרְצַף--אַף עַל פִּי שְׁהוּא יָכוֹל לְפָשְׁטוֹ בְּיָדוֹ, אֵין מְתַקְּנִין אוֹתוֹ. שְׁנֵי כֵּלִים שְׁהֶן מְחֻבָּרִין בִּתְחִלַּת עֲשִׂיָּתָן, כְּגוֹן שְׁנֵי נֵרוֹת אוֹ שְׁנֵי כּוֹסוֹת--אֵין פּוֹחֲתִין אוֹתָן לִשְׁנַיִם, מִפְּנֵי שְׁהוּא מְתַקֵּן כְּלִי.

ט אֵין מַשְׁחִיזִין אֶת הַסַּכִּין בַּמַּשְׁחֶזֶת שֶׁלָּהּ, אֲבָל מְחַדְּדָהּ עַל גַּבֵּי הָעֵץ אוֹ עַל גַּבֵּי חֶרֶס אוֹ אֶבֶן; וְאֵין מוֹרִים דָּבָר זֶה לָרַבִּים, כְּדֵי שֶׁלֹּא יָבוֹאוּ לְחַדְּדָהּ בַּמַּשְׁחֶזֶת. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, בְּשֶׁיְּכוּלָה לַחְתֹּךְ בְּדֹחַק אוֹ שֶׁנִּפְגְמָה; אֲבָל אִם אֵינָהּ יְכוּלָה לַחְתֹּךְ כְּלָל--אֵין מַשְׁחִיזִין אוֹתָהּ אַפִלּוּ עַל הָעֵץ, שֶׁמֶּא יָבוֹא לְהַשְׁחִיזָהּ בַּמַּשְׁחֶזֶת. וּמִפְּנֵי זֶה אָסְרוּ לִרְאוֹת סַכִּין לְעַם הָאָרֶץ בְּיוֹם טוֹב, שֶׁמֶּא תִּהְיֶה פְּגוּמָה, וְיֹאמַר לוֹ זוֹ אָסוּר לִשְׁחֹט בָּהּ, מִשּׁוֹם פְּגִימָתָהּ: יֵלֵךְ וִיחַדְּדָהּ בַּמַּשְׁחֶזֶת. וְחָכָם שֶׁרָאָה הַסַּכִּין לְעַצְמוֹ, הֲרֵי זֶה מַשְׁאִילָהּ לְעַם הָאָרֶץ.

י אֵין מְבַקְּעִין עֵצִים בְּיוֹם טוֹב, לֹא בַּקֻּרְדֹּם וְלֹא בַּמַּגָּל וְלֹא בַּמְּגֵרָה, אֵלָא בַּקּוּפִיס וּבַצַּד הַחַד שֶׁלּוֹ, אֲבָל לֹא בַּצַּד הָרָחֵב מִפְּנֵי שְׁהוּא כְּקֻרְדֹּם. וְלָמָּה אָסְרוּ בַּקֻּרְדֹּם וְכַיּוֹצֶא בּוֹ--שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה כְּדֶרֶךְ שְׁהוּא עוֹשֶׂה בַּחֹל, שֶׁהֲרֵי אִפְשָׁר הָיָה לוֹ לְבַקַּע מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב. וְלָמָּה לֹא נֶאֱסָר הַבִּקּוּעַ כְּלָל--מִפְּנֵי שֶׁאִפְשָׁר שֶׁיִּפְגַּע עֵץ עָבֶה וְלֹא יָכוֹל לְהַבְעִירוֹ, וְיִמָּנַע מִלְּבַשַּׁל; לְפִיכָּךְ הִתִּירוּ לְבַקַּע בְּשִׁנּוּי. וְכָל הַדְּבָרִים הַדּוֹמִין לְזֶה--מִזֶּה הַטַּעַם הִתִּירוּ בָּהֶן מַה שֶׁהִתִּירוּ, וְאָסְרוּ מַה שֶׁאָסְרוּ.

יא לֹא תִכָּנֵס אִשָּׁה בֵּין הָעֵצִים, לִטֹּל מֵהֶן אוּד לִצְלוֹת בּוֹ. וְאֵין סוֹמְכִין אֶת הַקְּדֵרָה וְלֹא אֶת הַדֶּלֶת בְּבַקַּעַת שֶׁלְּקוֹרָה, שֶׁלֹּא הִתִּירוּ לְטַלְטַל עֵצִים בְּיוֹם טוֹב אֵלָא לְהַסָּקָה בִּלְבָד.

יב מְסַלְּקִין תָּרִיסֵי חֲנִיּוֹת וּמַחְזִירִין אוֹתָן בְּיוֹם טוֹב, כְּדֵי שֶׁיּוֹצִיא תְבָלִין שְׁהוּא צָרִיךְ לָהֶן מִן הֶחָנוּת, וְלֹא יִמָּנַע מִשִּׂמְחַת יוֹם טוֹב. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, בְּשֶׁיֵּשׁ לָהֶן צִיר בָּאֶמְצָע; אֲבָל יֵשׁ לָהֶן צִיר מִן הַצַּד, אָסוּר--גְּזֵרָה, שֶׁמֶּא יִתְקַע. וּשְׁאֵין לָהֶן צִיר כָּל עִיקָר, אַפִלּוּ בַּבַּיִת מֻתָּר לְהַחְזִיר.

יג כֵּלִים שְׁהֶן מְפֻצָּלִין, כְּגוֹן מְנוֹרָה שֶׁלְּחֻלְיוֹת וְכִסֵּא וְשֻׁלְחָן שְׁהֶן חֲתִכּוֹת חֲתִכּוֹת--מַעְמִידִין אוֹתָן בְּיוֹם טוֹב, וְהוּא שֶׁלֹּא יִתְקַע: לְפִי שְׁאֵין בִּנְיָן בַּכֵּלִים. אֲבָנִים שֶׁלְּבֵית הַכִּסֵּא, מֻתָּר לְצַדְּדָן בְּיוֹם טוֹב--בִּנְיַן עֲרַאי הוּא, וּמִשּׁוֹם כְּבוֹדוֹ לֹא גָזְרוּ.

יד הָעוֹשֶׂה מְדוּרָה בְּיוֹם טוֹב--כִּשְׁהוּא עוֹרֵךְ הָעֵצִים, אֵינוּ מַנִּיחַ זֶה עַל גַּבֵּי זֶה עַד שֶׁיְּסַדַּר הַמַּעֲרָכָה; מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֶה כְּבוֹנֶה, אַף עַל פִּי שְׁהוּא בִּנְיַן עֲרַאִי, אָסוּר: אֵלָא אוֹ שׁוֹפֵךְ הָעֵצִים בְּעִרְבּוּב, אוֹ עוֹרֵךְ בְּשִׁנּוּי. כֵּיצַד--מַנִּיחַ עֵץ לְמַעְלָה, וּמַנִּיחַ אַחֵר תַּחְתָּיו וְאַחֵר תַּחְתָּיו, עַד שְׁהוּא מַגִּיעַ לָאָרֶץ.

טו וְכֵן הַקְּדֵרָה--אוֹחֵז אוֹתָהּ, וּמַכְנִיס הָאֲבָנִים תַּחְתֶּיהָ; אֲבָל לֹא יַנִּיחֶנָּה עַל גַּבֵּי הָאֲבָנִים. וְכֵן הַמִּטָּה--אוֹחֵז הַקְּרָשִׁים לְמַעְלָה, וּמַכְנִיס הָרַגְלַיִם תַּחְתֵּיהֶן. אַפִלּוּ בֵּיצִים--לֹא יַעְמִיד אוֹתָן שׁוּרָה עַל גַּבֵּי שׁוּרָה עַד שֶׁיַּעַמְדוּ כְּמוֹ מִגְדָּל, אֵלָא יְשַׁנֶּה וְיַתְחִיל מִמַּעְלָה לְמַטָּה. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֶא בְּזֶה, צָרִיךְ שִׁנּוּי.

טז מְסִירִין זְבוּבִין הַנִּתְלִים בַּבְּהֵמָה, אַף עַל פִּי שְׁהֶן עוֹשִׂין חַבּוּרָה. וְאֵין מְיַלְּדִין אֶת הַבְּהֵמָה בְּיוֹם טוֹב, אֲבָל מְסַעֲדִין. כֵּיצַד--אוֹחֵז בַּוֶּלֶד שֶׁלֹּא יִפֹּל לָאָרֶץ, וְנוֹפֵחַ לוֹ בְּחֻטְמוֹ, וְנוֹתֵן דַּד לְתוֹךְ פִּיו. הָיְתָה בְּהֵמָה טְהוֹרָה, וְרִחֲקָה אֶת הַוֶּלֶד--מֻתָּר לְזַלַּף מִשִּׁלְיָתָהּ עָלָיו, וְלִתֵּן בּוּל מֶלַח בְּרַחְמָהּ, כְּדֵי שֶׁתְּרַחַם עָלָיו; אֲבָל הַטְּמֵאָה--אָסוּר לַעֲשׂוֹת לָהּ כֵּן, לְפִי שְׁאֵינָהּ צְרִיכָה.

יז כְּלִי שֶׁנִּטְמָא מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב, אֵין מַטְבִּילִין אוֹתוֹ בְּיוֹם טוֹב--גְּזֵרָה, שֶׁמֶּא יַשְׁהֶה אוֹתוֹ בְּטֻמְאָתוֹ; וְאִם הָיָה צָרִיךְ לְהַטְבִּיל מַיִם שֶׁבּוֹ--מַטְבִּיל אֶת הַכְּלִי בְּמֵימָיו, וְאֵינוּ חוֹשֵׁשׁ. כְּלִי שֶׁהָיָה טָהוֹר לַתְּרוּמָה וְרָצָה לְהַטְבִּילוֹ לַקֹּדֶשׁ, מֻתָּר לְהַטְבִּילוֹ; וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֶא בְּזֶה, מִטְּבִילוֹת שְׁאָר הַמַּעֲלוֹת.

יח כְּלִי שֶׁנִּטְמָא בְּיוֹם טוֹב, מַטְבִּילִין אוֹתוֹ בְּיוֹם טוֹב. נִטְמָא הַכְּלִי בְּמַשְׁקִין טְמֵאִין שְׁהֶן וֶלֶד הַטֻּמְאָה מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב--מַטְבִּילִין אוֹתוֹ בְּיוֹם טוֹב, לְפִי שְׁהוּא טָהוֹר מִן הַתּוֹרָה כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאַר בִּמְקוֹמוֹ. וּמַדְלִין בִּדְלִי טָמֵא, וְהוּא טָהוֹר מֵאֵלָיו. נִדָּה שְׁאֵין לָהּ בְּגָדִים לְהַחְלִיף, מַעֲרֶמֶת וְטוֹבֶלֶת בִּבְגָדֶיהָ.

יט דְּבָרִים רַבִּים אָסְרוּ בְּיוֹם טוֹב, מִשּׁוֹם גְּזֵרַת מֶקָּח וּמִמְכָּר. כֵּיצַד: אֵין פּוֹסְקִים דָּמִים כַּתְּחִלָּה עַל הַבְּהֵמָה בְּיוֹם טוֹב, אֵלָא מֵבִיא שְׁתֵּי בְּהֵמוֹת שֹׁווֹת זוֹ לְזוֹ וְשׁוֹחֲטִין אֶת אַחַת מֵהֶן וּמְחַלְּקִין בֵּינֵיהֶן; וּלְמָחָר יוֹדְעִין כַּמָּה דְּמֵי שְׁנִיָּה, וְכָל אֶחָד וְאֶחָד נוֹתֵן דְּמֵי חֶלְקוֹ. וְכִשְׁהֶן מְחַלְּקִין בֵּינֵיהֶן, לֹא יֹאמַר זֶה אֲנִי בְּסֶלַע וְאַתָּה בִּשְׁתַּיִם--שְׁאֵין מַזְכִּירִין שֵׁם דָּמִים; אֵלָא זֶה נוֹטֵל שְׁלִישׁ, וְזֶה נוֹטֵל רְבִיעַ.

כ כִּשְׁהֶן מְחַלְּקִין, לֹא יִשְׁקְלוּ בְּמֹאזְנַיִם: שְׁאֵין מַשְׁגִּיחִין בְּכַף מֹאזְנַיִם כָּל עִיקָר; אַפִלּוּ לִתֵּן בּוֹ בָּשָׂר לְשָׁמְרוֹ מִן הָעַכְבָּרִים אָסוּר, אִם הָיוּ הַמֹּאזְנַיִם תְּלוּיִין, מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֶה כְּשׁוֹקֵל בְּכַף מֹאזְנַיִם. וְטַבָּח אֻמָּן, אָסוּר לִשְׁקֹל בְּיָדוֹ. וְאָסוּר לִשְׁקֹל בִּכְלִי מָלֵא מַיִם. וְאֵין מַטִּילִין חֲלָשִׁים עַל הַמָּנוֹת; אֲבָל מַטִּילִין חֲלָשִׁים עַל בְּשַׂר הַקֳּדָשִׁים בְּיוֹם טוֹב, כְּדֵי לְחַבַּב הַמִּצְוָה.

כא לֹא יֹאמַר אָדָם לַטַּבָּח, תֶּן לִי בְּדֵינָר בָּשָׂר, אֵלָא תֶּן לִי חֵלֶק אוֹ חֲצִי חֵלֶק; וּלְמָחָר עוֹשִׂין חֶשְׁבּוֹן עַל שָׁוְיוֹ. וְכֵן לֹא יִקַּח מִבַּעַל הֶחָנוּת בְּמִדָּה, אוֹ בְּמִשְׁקָל; אֵלָא כֵּיצַד הוּא עוֹשֶׂה--אוֹמֵר לַחֶנְוָנִי מַלֵּא לִי כְּלִי זֶה, וּלְמָחָר נוֹתֵן לוֹ שָׁוְיוֹ. וְאַפִלּוּ הָיָה כְּלִי הַמְּיֻחָד לְמִדָּה, יְמַלְּאֶנּוּ--וְהוּא, שֶׁלֹּא יִזְכֹּר לוֹ שֵׁם מִדָּה.

כב הַנַּחְתּוֹם מוֹדֵד תְּבָלִין וְנוֹתֵן לַקְּדֵרָה, בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא יַפְסִיד תַּבְשִׁילוֹ; אֲבָל הָאִשָּׁה, לֹא תָמֹד קֶמַח לָעִיסָה. וְכֵן לֹא יָמֹד אָדָם שְׂעוֹרִים לִפְנֵי בְּהֶמְתּוֹ, אֵלָא מְשַׁעֵר וְנוֹתֵן לָהּ.

כג וּמֻתָּר לִקַּח מִן הַחֶנְוָנִי בֵּיצִים וֶאֱגוֹזִים בְּמִנְיָן, וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֶא בָּהֶן--וּבִלְבָד שֶׁלֹּא יִזְכֹּר לוֹ שֵׁם דָּמִים, וְלֹא סְכוּם מִנְיָן. כֵּיצַד סְכוּם הַמִּנְיָן: הֲרֵי שֶׁהָיָה נוֹשֶׁה בּוֹ עֲשָׂרָה רִמּוֹנִים אוֹ עֲשָׂרָה אֱגוֹזִים--לֹא יֹאמַר לוֹ בְּיוֹם טוֹב, תֶּן לִי עֲשָׂרָה כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לָךְ אֶצְלִי עֶשְׂרִים; אֵלָא לוֹקֵחַ סְתָם, וּלְמָחָר עוֹשֶׂה חֶשְׁבּוֹן.

כד הוֹלֵךְ אָדָם אֵצֶל רוֹעֶה הָרָגִיל אֶצְלוֹ, אוֹ אֵצֶל הַפַּטָּם הָרָגִיל אֶצְלוֹ, וְלוֹקֵחַ מִמֶּנּוּ בְּהֵמָה וְעוֹפוֹת, כָּל מַה שֶׁיִּרְצֶה--וְהוּא שֶׁלֹּא יִזְכֹּר לוֹ שֵׁם דָּמִים, וְלֹא סְכוּם מִנְיָן.

כה הַלְוָאַת יוֹם טוֹב, תּוֹבְעִין אוֹתָהּ בַּדִּין: שְׁאִם תֹּאמַר לֹא נִתְּנָה לְהִתָּבַע, אֵינוּ נוֹתֵן לוֹ כְּלוּם; וְנִמְצָא נִמְנָע מִשִּׂמְחַת יוֹם טוֹב.

כו אַף עַל פִּי שְׁאֵין מַגְבִּיהִין תְּרוּמָה וּמַעַשְׂרוֹת בְּיוֹם טוֹב כַּשַּׁבָּת, אִם הָיוּ לוֹ תְּרוּמוֹת וּמַעַשְׂרוֹת שֶׁהִגְבִּיהָן מֵאֶמֶשׁ, הֲרֵי זֶה מוֹלִיכָן לַכּוֹהֵן בְּיוֹם טוֹב; וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר חַלָּה וּזְרוֹעַ וּלְחָיַיִם וְקֵבָה, שֶׁמּוֹלִיכָן לַכּוֹהֵן בְּיוֹם טוֹב. וְגַבָּאֵי צְדָקָה גּוֹבִין מִן הַחֲצֵרוֹת בְּיוֹם טוֹב; וְלֹא יִהְיוּ מַכְרִיזִין כְּדֶרֶךְ שֶׁמַּכְרִיזִין בַּחֹל, אֵלָא גּוֹבִין בְּצִנְעָה, וְנוֹתְנִין לְתוֹךְ חֵיקָן, וּמְחַלְּקִין לְכָל שְׁכוּנָה וּשְׁכוּנָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ.

משנה תורה - ספר זמנים - הלכות שביתת יום טוב - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח

יש לך שאלה או הערה?