משנה תורה מנוקד - ספר זמנים - הלכות שביתת יום טוב פרק ג

משנה תורה - ספר זמנים - הלכות שביתת יום טוב - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח

הִלְכּוֹת שְׁבִיתַת יוֹם טוֹב פֵּרֶק ג

א מִי שֶׁהָיָה לוֹ עָפָר מוּכָן, אוֹ אֵפֶר שֶׁמֻּתָּר לְטַלְטְלוֹ--הֲרֵי זֶה שׁוֹחֵט חַיָּה וָעוֹף, וּמְכַסֶּה דָּמָם. וְאִם אֵין לוֹ עָפָר מוּכָן, אוֹ אֵפֶר הָרָאוּי--הֲרֵי זֶה לֹא יִשְׁחֹט; וְאִם עָבַר וְשָׁחַט, לֹא יְכַסֶּה דָּמָם עַד הָעֶרֶב. וְכֵן בִּרְיָה שְׁהִיא סְפֵק אִם חַיָּה הִיא אִם בְּהֵמָה, אֵין שׁוֹחֲטִין אוֹתָהּ בְּיוֹם טוֹב; וְאִם שָׁחַט--לֹא יְכַסֶּה דָּמוֹ עַד לָעֶרֶב, אַפִלּוּ הָיָה לוֹ עָפָר מוּכָן אוֹ אֵפֶר, שֶׁמֶּא יֹאמַר הָרוֹאֶה חַיָּה וַדָּאִית הִיא וּלְפִיכָּךְ כִּסָּה דָּמוֹ בְּיוֹם טוֹב, וְיָבוֹא הָרוֹאֶה לְהַתִּיר חֶלְבּוֹ.

ב וְכֵן הַשּׁוֹחֵט חַיָּה וָעוֹף מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב, לֹא יְכַסֶּה דָּמָם בְּיוֹם טוֹב. שָׁחַט בְּהֵמָה חַיָּה וָעוֹף בְּיוֹם טוֹב וְנִתְעָרַב דָּמָם, לֹא יְכַסֶּה אוֹתוֹ עַד לָעֶרֶב; וְאִם הָיָה לוֹ עָפָר מוּכָן אוֹ אֵפֶר, וְיָכוֹל לְכַסּוֹת הַכֹּל בִּדְקִירָה אַחַת--הֲרֵי זֶה יְכַסֵּהוּ.

ג הַשּׁוֹחֵט בְּהֵמָה בְּיוֹם טוֹב, מֻתָּר לוֹ לִתְלֹשׁ צֶמֶר לִמְקוֹם הַסַּכִּין בְּיָדוֹ--וּבִלְבָד שֶׁלֹּא יְזִיזֶנּוּ מִמְּקוֹמוֹ, אֵלָא יִשָּׁאֵר שָׁם מְסֻבָּךְ בִּשְׁאָר צֶמֶר הַצַּוָּאר; אֲבָל בְּעוֹף, לֹא יִמְרֹט--מִפְּנֵי שֶׁזֶּה דַּרְכּוֹ, וְנִמְצָא תּוֹלֵשׁ בְּיוֹם טוֹב.

ד הַמַּפְשִׁיט עוֹר הַבְּהֵמָה בְּיוֹם טוֹב, לֹא יִמְלְחֶנּוּ--שֶׁזֶּה עִבּוּד הוּא, וְנִמְצָא עוֹשֶׂה מְלָאכָה שֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ אֲכִילָה. אֲבָל נוֹתְנוֹ לִפְנֵי בֵּית הַדְּרִיסָה, כְּדֵי שֶׁיִּדְרְסוּ עָלָיו וְלֹא יִפָּסֵד; וְלֹא הִתִּירוּ דָּבָר זֶה אֵלָא מִפְּנֵי שִׂמְחַת יוֹם טוֹב, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִמָּנַע מִלִּשְׁחֹט. וּמֻתָּר לִמְלֹחַ בָּשָׂר לַצֳּלִי עַל גַּבֵּי הָעוֹר, וּמַעְרִימִים בְּדָבָר זֶה; כֵּיצַד--מוֹלֵחַ מְעַט בָּשָׂר בְּכָאן וּמְעַט בְּכָאן, עַד שֶׁיִּמְלֹחַ הָעוֹר כֻּלּוֹ.

ה בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, בְּמוֹלֵחַ לַצֳּלִי שְׁאֵינוּ צָרִיךְ מֶלַח הַרְבֵּה; אֲבָל לַקְּדֵרָה, אָסוּר לִמְלֹחַ עַל הָעוֹר. וְכֵן אֵין מוֹלְחִין אֶת הַחֲלָבִים, וְאֵין מְהַפְּכִין בָּהֶן, וְאֵין שׁוֹטְחִין אוֹתָן בָּרוּחַ עַל גַּבֵּי יְתֵדוֹת--מִפְּנֵי שְׁאֵינָן רְאוּיִין לַאֲכִילָה.

ו הַמַּפְשִׁיט אֶת הַבְּהֵמָה, לֹא יַרְגִּיל בְּיוֹם טוֹב; כֵּיצַד הוּא הַמַּרְגִּיל--זֶה שֶׁיּוֹצִיא כָּל הַבָּשָׂר מֵרֶגֶל אַחַת, כְּדֵי שֶׁיֵּצֵא כָּל הָעוֹר שָׁלֵם וְלֹא יִקָּרַע: מִפְּנֵי שֶׁטֹּרַח בְּהֶפְשֵׁט זֶה טֹרַח גָּדוֹל, וְאֵין בּוֹ צֹרֶךְ לַמּוֹעֵד. וְכֵן אָסוּר לַעֲשׂוֹת בֵּית יָד בַּבָּשָׂר: וְהוּא, שֶׁיַּעֲשֶׂה בַּסַּכִּין--שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה, כְּדֶרֶךְ שְׁהוּא עוֹשֶׂה בַּחֹל. וּמֻתָּר לַעֲשׂוֹת סִימָן בַּבָּשָׂר.

ז מוֹלְגִין אֶת הָרֹאשׁ וְאֶת הָרַגְלַיִם, וּמְהַבְהֲבִין אוֹתָן בָּאוּר; אֲבָל אֵין טוֹפְלִין אוֹתָן בְּחַרְסִית וְלֹא בָּאֲדָמָה, וְאֵין גּוֹזְזִין אוֹתָן בְּמִסְפְּרַיִם. וְכֵן אֵין גּוֹזְזִין אֶת הַיָּרָק, בַּתַּסְפֹּרֶת שֶׁלּוֹ; אֲבָל מְתַקְּנִין אֶת הָאֹכֶל שֶׁיֵּשׁ בּוֹ קוֹצִים כְּגוֹן קֻרְנַס וְעַכָּבִיּוֹת, בַּתַּסְפֹּרֶת.

ח מֻתָּר לָלוּשׁ עִיסָה גְּדוֹלָה בְּיוֹם טוֹב. וְהַלָּשׁ עִיסָה מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב, אֵין מַפְרִישׁ מִמֶּנָּה חַלָּה בְּיוֹם טוֹב; וְאִם לָשָׁהּ בְּיוֹם טוֹב, מַפְרִישׁ מִמֶּנָּה חַלָּה וְנוֹתְנָהּ לַכּוֹהֵן. וְאִם הָיְתָה עִיסָה טְמֵאָה אוֹ שֶׁנִּטְמֵאת הַחַלָּה, לֹא יְבַשַּׁל אֶת הַחַלָּה, שְׁאֵין מְבַשְּׁלִין בְּיוֹם טוֹב אֵלָא לֶאֱכֹל, וְזוֹ לִשְׂרֵפָה עוֹמֶדֶת. וְכֵן אֵין שׂוֹרְפִין אוֹתָהּ בְּיוֹם טוֹב, שְׁאֵין שׂוֹרְפִין קֳדָשִׁים שֶׁנִּטְמְאוּ בְּיוֹם טוֹב, שֶׁשְּׂרֵפַת קֳדָשִׁים שֶׁנִּטְמְאוּ מִצְוַת עֲשֵׂה, שֶׁנֶּאֱמָר "בָּאֵשׁ, יִשָּׂרֵף" (ויקרא ז,יט): וַעֲשִׂיַּת מְלָאכָה שְׁאֵינָהּ לְצֹרֶךְ אֲכִילָה וְכַיּוֹצֶא בָּהּ, עֲשֵׂה וְלֹא תַעֲשֶׂה; וְאֵין עֲשֵׂה, דּוֹחֶה אֶת לֹא תַעֲשֶׂה וַעֲשֵׂה.

ט כֵּיצַד יַעֲשֶׂה בָּהּ--יַנִּיחֶנָּה עַד הָעֶרֶב, וְיִשְׂרֹף אוֹתָהּ. הָיָה יוֹם טוֹב שֶׁלַּפֶּסַח, שְׁאִם יַנִּיחֶנָּה תַּחְמִיץ--לֹא יַפְרִישׁ אֶת הַחַלָּה בָּצֵק; אֵלָא יֹאפֶה אֶת כָּל הָעִיסָה הַטְּמֵאָה, וְאַחַר כָּךְ יַפְרִישׁ הַחַלָּה לֶחֶם.

י אֵין אוֹפִין בְּפֻרְנֵי חֲדָשָׁה: גְּזֵרָה--שֶׁמֶּא תִּפְחַת וְתַפְסִיד הַלֶּחֶם, וְיִמָּנַע מִשִּׂמְחַת יוֹם טוֹב. אֵין גּוֹרְפִין תַּנּוּר וְכִירַיִם, אֲבָל מְכַבְּשִׁין אֶת הָאֵפֶר שֶׁבָּהֶן; וְאִם אֵי אִפְשָׁר לֶאֱפוֹת בּוֹ אוֹ לִצְלוֹת בּוֹ אֵלָא אִם כֵּן גָּרַף, מֻתָּר. וְסוֹתְמִין פִּי הַתַּנּוּר בְּטִיט וְרֶפֶשׁ שֶׁבִּסְבִיבוֹת הַנָּהָר--וְהוּא, שֶׁרִכְּכוֹ מֵאֶמֶשׁ. אֲבָל לְגַבַּל טִיט בְּיוֹם טוֹב, אָסוּר; וּמֻתָּר לְגַבַּל אֶת הָאֵפֶר, לִסְתֹּם בּוֹ פִּי הַתַּנּוּר.

יא תַּנּוּר וְכִירַיִם חֲדָשִׁים--אֵין סָכִין אוֹתָן בְּשֶׁמֶן בְּיוֹם טוֹב, וְאֵין שָׁטִין אוֹתָן בְּמַטְלִית. וְאֵין מְפִיגִין אוֹתָן בְּצוֹנֵן, כְּדֵי לְחַסְּמָן; וְאִם בִּשְׁבִיל לֶאֱפוֹת בָּהֶן, מֻתָּר. אֵין מְלַבְּנִין אֶת הָאֲבָנִים לִצְלוֹת אוֹ לֶאֱפוֹת עֲלֵיהֶן, מִפְּנֵי שֶׁמְּחַסְּמָן. וּמַסִּיקִין וְאוֹפִין בְּפֻרְנֵי, וּמְחִמִּין חַמִּין בְּאַנְטִיכֵי.

יב אֵין עוֹשִׂין גְּבִנָּה בְּיוֹם טוֹב--שְׁאִם גִּבַּן מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב, אֵין בְּזֶה חֶסְרוֹן טַעַם. אֲבָל דָּכִין אֶת הַתְּבָלִין כְּדַרְכָּן--שְׁאִם יָדוּךְ אוֹתָן מִבָּעֶרֶב, יָפוּג טַעְמָן. אֲבָל מֶלַח--אֵינוּ נִדּוֹךְ בְּיוֹם טוֹב אֵלָא אִם כֵּן הִטָּה הַמַּכְתֵּשׁ אוֹ שֶׁיָּדוּק בַּקְּעָרָה וְכַיּוֹצֶא בָּהּ, כְּדֵי שֶׁיְּשַׁנֶּה: שְׁאִם שָׁחַק הַמֶּלַח מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב, לֹא יָפוּג טַעְמוֹ. וְאֵין שׁוֹחֲקִין אֶת הַפַּלְפְּלִין בָּרֵחַיִם שֶׁלָּהֶן, אֵלָא דָּךְ אוֹתָן בַּמְּדוֹכָה כְּכָל הַתְּבָלִין.

יג אֵין כּוֹתְשִׁין אֶת הָרִיפוֹת בְּמַכְתֶּשֶׁת גְּדוֹלָה; אֲבָל כּוֹתְשִׁין בְּמַכְתֶּשֶׁת קְטַנָּה, שֶׁזֶּה הוּא הַשִּׁנּוּי שֶׁלָּהּ. וּבְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אַפִלּוּ בִּקְטַנָּה אָסוּר: שֶׁהַתְּבוּאָה שֶׁלָּהֶן, טוֹבָה הִיא; וְאִם כּוֹתְשִׁין אוֹתָהּ מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב, אֵין בְּכָּךְ הֶפְסֵד.

יד הַקֶּמַח--אַף עַל פִּי שֶׁרִקְּדוֹ מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב, וְהֵסִיר מִמֶּנּוּ הַסֻּבִּין--אֵין מְרַקְּדִין אוֹתוֹ פַּעַם שְׁנִיָּה בְּיוֹם טוֹב, אֵלָא אִם כֵּן נָפַל בְּתוֹכוֹ צְרוֹר אוֹ קִיסָם וְכַיּוֹצֶא בָּהֶם. וְאִם שִׁנָּה, מֻתָּר, כְּגוֹן שֶׁרִקַּד מֵאֲחוֹרֵי הַנַּפָה אוֹ שֶׁיְּרַקַּד עַל גַּבֵּי הַשֻּׁלְחָן, וְכַיּוֹצֶא בְּשִׁנּוּי זֶה.

טו מוֹלְלִין מְלִילוֹת וּמְפָרְכִין קָטְנָיוֹת בְּיוֹם טוֹב, וּמְנַפֵּחַ עַל יָד עַל יָד בְּכָל כּוֹחוֹ וְאוֹכֵל--וְאַפִלּוּ בְּקָנוֹן אוֹ בְּתַמְחוּי, אֲבָל לֹא בְּטַבְלָה וְלֹא בִּכְבָרָה. וְכֵן הַבּוֹרֵר קָטְנָיוֹת בְּיוֹם טוֹב--בּוֹרֵר כְּדַרְכּוֹ בְּחֵיקוֹ וּבְתַמְחוּי, אֲבָל לֹא בְּנַפָה וְלֹא בְּטַבְלָה וְלֹא בִּכְבָרָה.

טז בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, בְּשֶׁהָאֹכֶל מְרֻבֶּה עַל הַפָּסֹלֶת; אֲבָל אִם הָיְתָה הַפָּסֹלֶת מְרֻבָּה עַל הָאֹכֶל, בּוֹרֵר אֶת הָאֹכֶל וּמַנִּיחַ אֶת הַפָּסֹלֶת. וְאִם הָיָה טֹרַח בְּרִירַת הַפָּסֹלֶת מִן הָאֹכֶל יָתֵר מִטֹּרַח בְּרִירַת הָאֹכֶל מִן הַפָּסֹלֶת--אַף עַל פִּי שֶׁהָאֹכֶל מְרֻבֶּה, בּוֹרֵר אֶת הָאֹכֶל וּמַנִּיחַ אֶת הַפָּסֹלֶת.

יז אֵין מְסַנְּנִין אֶת הַחַרְדָּל בְּמַסְנֶנֶת שֶׁלּוֹ, מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֶה כְּבוֹרֵר; אֲבָל נוֹתְנִין בֵּיצָה בְּמַסְנֶנֶת שֶׁלַּחַרְדָּל, וְהוּא מִסְתַּנֵּן מֵאֵלָיו. וְאִם הָיְתָה הַמַּשְׁמֶרֶת תְּלוּיָה, מֻתָּר לִתֵּן לָהּ יַיִן בְּיוֹם טוֹב; אֲבָל לֹא יִתְלֶה כַּתְּחִלָּה, שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה כְּדֶרֶךְ שְׁהוּא עוֹשֶׂה בַּחֹל. וּמַעְרִים וְתוֹלֶה אֶת הַמַּשְׁמֶרֶת לִתְלוֹת בָּהּ רִמּוֹנִים, וְתוֹלֶה בָּהּ רִמּוֹנִים; וְאַחַר כָּךְ נוֹתֵן לְתוֹכָהּ שְׁמָרִים.

משנה תורה - ספר זמנים - הלכות שביתת יום טוב - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח

יש לך שאלה או הערה?