משנה תורה מנוקד - ספר זמנים - הלכות שביתת יום טוב פרק ב

משנה תורה - ספר זמנים - הלכות שביתת יום טוב - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח

הִלְכּוֹת שְׁבִיתַת יוֹם טוֹב פֵּרֶק ב

א אֶפְרוֹחַ שֶׁנֻּלַּד בְּיוֹם טוֹב, אָסוּר מִפְּנֵי שְׁהוּא מֻקְצֶה. וְעֵגֶל שֶׁנֻּלַּד בְּיוֹם טוֹב--אִם הָיְתָה אִמּוֹ עוֹמֶדֶת לַאֲכִילָה, מֻתָּר: מִפְּנֵי שְׁהוּא מוּכָן עַל גַּב אִמּוֹ; וְאִלּוּ שָׁחַט אִמּוֹ--הָיָה זֶה שֶׁבְּמֵעֶיהָ מֻתָּר בְּיוֹם טוֹב, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נֻלַּד.

ב בְּהֵמוֹת שֶׁיּוֹצְאוֹת וְרוֹעוֹת חוּץ לַתְּחוּם, וּבָאוֹת וְלָנוֹת בְּתוֹךְ הַתְּחוּם--הֲרֵי אֵלּוּ מוּכָנִין, וְלוֹקְחִין מֵהֶן וְשׁוֹחֲטִין אוֹתָן בְּיוֹם טוֹב. אֲבָל שֶׁרוֹעוֹת וְלָנוֹת חוּץ לַתְּחוּם--אִם בָּאוּ בְּיוֹם טוֹב, אֵין שׁוֹחֲטִין אוֹתָן: מִפְּנֵי שְׁהֶן מֻקְצֶה, וְאֵין דַּעַת אַנְשֵׁי הָעִיר עֲלֵיהֶם.

ג וְכֵן בֶּהֱמַת קֳדָשִׁים שֶׁנֻּלַּד בָּהּ מוּם בְּיוֹם טוֹב--הוֹאִיל וְלֹא הָיְתָה דַּעְתּוֹ עָלֶיהָ מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב, אָסוּר לְשָׁחְטָהּ בְּיוֹם טוֹב. לְפִיכָּךְ אָסוּר לִרְאוֹת מוּמֵי קֳדָשִׁים בְּיוֹם טוֹב--גְּזֵרָה שֶׁמֶּא יַתִּירֵם הֶחָכָם בְּמוּמָן, וְיָבוֹא זֶה לִשְׁחֹט בּוֹ בַּיּוֹם. אֲבָל רוֹאֶה הוּא הַמּוּם מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב, וּלְמָחָר מַתִּיר אוֹ אוֹסֵר.

ד בְּכוֹר שֶׁנֻּלַּד וּמוּמוֹ עִמּוֹ--הֲרֵי זֶה מוּכָן, וְאֵין מְבַקְּרִים אוֹתוֹ בְּיוֹם טוֹב; וְאִם עָבַר וְרָאָה מוּמוֹ וּבִקְּרוֹ וְהִתִּירוֹ, הֲרֵי זֶה שׁוֹחֵט וְאוֹכֵל. בְּכוֹר שֶׁנָּפַל לְבוֹר, עוֹשֶׂה לוֹ פַּרְנָסָה בִּמְקוֹמוֹ--שֶׁהֲרֵי אֵינוּ יָכוֹל לְהַעֲלוֹתוֹ, מִפְּנֵי שְׁאֵינוּ רָאוּי לִשְׁחִיטָה בְּיוֹם טוֹב. "אֹתוֹ וְאֶת-בְּנוֹ" (ויקרא כב,כח) שֶׁנָּפְלוּ לְבוֹר--מַעֲלֶה אֶת הָרִאשׁוֹן עַל מְנָת לְשָׁחְטוֹ וְאֵינוּ שׁוֹחֲטוֹ, וּמַעְרִים וּמַעֲלֶה אֶת הַשֵּׁנִי עַל מְנָת לְשָׁחְטוֹ, וְשׁוֹחֵט אֶת אֵי זֶה מֵהֶן שֶׁיִּרְצֶה: מִשּׁוֹם צַעַר בַּעֲלֵי חַיִּים, הִתִּירוּ לְהַעְרִים. בֶּהֱמַת חֻלִּין שֶׁנָּפְלָה מִן הַגָּג, וַהֲרֵי הִיא צְרִיכָה בְּדִיקָה--שׁוֹחֲטִין אוֹתָהּ בְּיוֹם טוֹב, וְתִבָּדֵק: אִפְשָׁר שֶׁתִּמָּצֵא כְּשֵׁרָה, וְתֵאָכֵל.

ה אַוְזִין וְתֻרְנְגוֹלִין וְיוֹנִים שֶׁבַּבַּיִת--הֲרֵי אֵלּוּ מוּכָנִין, וְאֵינָן צְרִיכִין זִמּוּן. אֲבָל יוֹנֵי שׁוֹבָךְ וְיוֹנֵי עֲלִיָּה וְצִפֳּרִים שֶׁקִּנְּנוּ בַּטְּפִיחִין אוֹ בַּבִּירָה--הֲרֵי אֵלּוּ מֻקְצֶה, וְצָרִיךְ לְזָמַן מִבָּעֶרֶב וְלוֹמַר אֵלּוּ וְאֵלּוּ אֲנִי נוֹטֵל; וְאֵינוּ צָרִיךְ לְנַעְנַע.

ו זִמַּן שְׁחוֹרִים וּלְבָנִים, וּמָצָא שְׁחוֹרִים בִּמְקוֹם לְבָנִים וּלְבָנִים בִּמְקוֹם שְׁחוֹרִים--הֲרֵי אֵלּוּ אֲסוּרִים: שֶׁאֲנִי אוֹמֵר שֶׁמֶּא אוֹתָן שֶׁזִּמַּן פָּרְחוּ לָהֶן, וְאֵלּוּ אֲחֵרִים הֶן; וְכָל סְפֵק מוּכָן, אָסוּר. זִמַּן שְׁנַיִם וּמָצָא שְׁלוֹשָׁה, הַכֹּל אָסוּר; שְׁלוֹשָׁה וּמָצָא שְׁנַיִם, מֻתָּרִין. זִמַּן בְּתוֹךְ הַקֵּן, וּמָצָא לִפְנֵי הַקֵּן--אִם אֵין שָׁם קֵן אֵלָא הֶן וְאֵינָן יְכוּלִין לִפְרֹחַ, וְאַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ שָׁם קֵן אַחֵר בְּקֶרֶן זָוִית בְּתוֹךְ חֲמִשִּׁים אַמָּה--הֲרֵי אֵלּוּ מֻתָּרִין, שְׁאֵין הַמְּדַדֶּה מְדַדֶּה אֵלָא כְּנֶגֶד קִנּוֹ בְּשׁוֹוֶה.

ז דָּגִים שֶׁבְּבֵיבָרִין גְּדוֹלִים, וְכֵן חַיָּה וָעוֹף שֶׁבְּבֵיבָרִין גְּדוֹלִים--כָּל שְׁהוּא מְחֻסַּר צִידָה, עַד שֶׁאוֹמְרִים הָבֵא מְצוּדָה וּנְצוּדֶנּוּ--הֲרֵי זֶה מֻקְצֶה, וְאֵין צָדִין אוֹתָן בְּיוֹם טוֹב; וְאִם צָד, לֹא יֵאָכְלוּ. וְכָל שְׁאֵינוּ צָרִיךְ מְצוּדָה--הֲרֵי זֶה מוּכָן, וְצָדִין אוֹתוֹ בְּיוֹם טוֹב וְאוֹכְלִין אוֹתוֹ. וְכֵן חַיָּה שֶׁקִּנְּנָה בַּפַּרְדֵּס הַסָּמוּךְ לָעִיר--יְלָדֶיהָ כִּשְׁהֶן קְטַנִּים שְׁאֵינָן צְרִיכִין צִידָה, אֵין צְרִיכִים זִמּוּן: מִפְּנֵי שֶׁדַּעְתּוֹ עֲלֵיהֶן.

ח מְצוּדוֹת חַיָּה וְעוֹפוֹת וְדָגִים שֶׁפְּרָסָן מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב--לֹא יִטֹּל מֵהֶן בְּיוֹם טוֹב, אֵלָא אִם כֵּן יוֹדֵעַ שֶׁנִּצּוֹדוּ מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב. הַסּוֹכֵר אַמַּת הַמַּיִם מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב, וּלְמָחָר הִשְׁכִּים וּמָצָא בָּהּ דָּגִים--הֲרֵי אֵלּוּ מֻתָּרִין: שֶׁכְּבָר נִצּוֹדוּ מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב, וַהֲרֵי הֶן מוּכָנִין.

ט בַּיִת שְׁהוּא מָלֵא פֵּרוֹת מוּכָנִין וְנִפְחַת, נוֹטֵל מִמְּקוֹם הַפְּחָת. הָעוֹמֵד עַל הַמֻּקְצֶה מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב בַּשָּׁנָה שְׁבִיעִית, שֶׁכָּל הַפֵּרוֹת הֶפְקֵר--צָרִיךְ שֶׁיִּרְשֹׁם וְיֹאמַר, מִכָּאן וְעַד כָּאן אֲנִי נוֹטֵל; וְאִם לֹא רָשַׁם, לֹא יִטֹּל.

י גּוֹי שֶׁהֵבִיא תְשׁוּרָה לְיִשְׂרָאֵל בְּיוֹם טוֹב--אִם יֵשׁ מֵאוֹתוֹ הַמִּין בַּמְּחֻבָּר לַקַּרְקָע, אוֹ שֶׁהֵבִיא חַיָּה אוֹ עוֹפוֹת אוֹ דָּגִים שֶׁאִפְשָׁר לְצוּדָן בּוֹ בַּיּוֹם--הֲרֵי אֵלּוּ אֲסוּרִין עַד לָעֶרֶב, וְיַמְתִּין בִּכְדֵי שֶׁיֵּעָשׂוּ; אַפִלּוּ הֲדָס וְכַיּוֹצֶא בּוֹ--אֵינוּ מֵרִיחַ בּוֹ לָעֶרֶב, עַד שֶׁיַּמְתִּין בִּכְדֵי שֶׁיֵּעָשׂוּ. וְאִם אֵין מֵאוֹתוֹ הַמִּין בַּמְּחֻבָּר לַקַּרְקָע, אוֹ שֶׁהָיְתָה צוּרָתוֹ מוֹכַחַת עָלָיו שֶׁמֵּאֶתְמוֹל נֶעְקַר אוֹ נִצּוֹד--אִם הֱבִיאוֹ מִתּוֹךְ הַתְּחוּם, מֻתָּר; וְאִם הֱבִיאוֹ מִחוּץ לַתְּחוּם, הֲרֵי זֶה אָסוּר לוֹ. וְהַבָּא בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל זֶה מִחוּץ לַתְּחוּם, מֻתָּר לְיִשְׂרָאֵל אַחֵר.

יא עֵצִים שֶׁנָּשְׁרוּ מִן הַדֶּקֶל בְּיוֹם טוֹב--אָסוּר לְהַסִּיקָן, מִפְּנֵי שְׁהֶן נוֹלָד; וְאִם נָשְׁרוּ לְתוֹךְ הַתַּנּוּר, מַרְבֶּה עֲלֵיהֶן עֵצִים מוּכָנִין וּמַסִּיקָן. עֲרֵמַת הַתֶּבֶן וְאוֹצָר שֶׁלָּעֵצִים--אֵין מַתְחִילִין בָּהֶן בְּיוֹם טוֹב אֵלָא אִם כֵּן הֵכִין מִבָּעֶרֶב, מִפְּנֵי שְׁהֶן מֻקְצֶה; וְאִם הָיָה הַתֶּבֶן מְעֹרָב בַּקּוֹצִים, שֶׁהֲרֵי אֵינוּ רָאוּי אֵלָא לָאֵשׁ--הֲרֵי זֶה מוּכָן.

יב אֵין מְבַקְּעִין עֵצִים מִצַּוָּאר שֶׁלְּקוֹרוֹת, מִפְּנֵי שְׁהֶן מֻקְצֶה. וְלֹא מִן הַקּוֹרָה שֶׁנִּשְׁבְּרָה בְּיוֹם טוֹב, מִפְּנֵי שְׁהִיא נוֹלָד. וְכֵן כֵּלִים שֶׁנִּשְׁבְּרוּ בְּיוֹם טוֹב--אֵין מַסִּיקִין בָּהֶן, מִפְּנֵי שְׁהֶן נוֹלָד; אֲבָל מַסִּיקִין בְּכֵלִים שְׁלֵמִים אוֹ בְּכֵלִים שֶׁנִּשְׁבְּרוּ מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב, שֶׁהֲרֵי הוּכְנוּ לִמְלָאכָה אַחֶרֶת מִבָּעֶרֶב. כַּיּוֹצֶא בּוֹ, אֱגוֹזִים וּשְׁקֵדִים שֶׁאֲכָלָן מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב, מַסִּיקִין בִּקְלִפֵּיהֶן בְּיוֹם טוֹב; וְאִם אֲכָלָן בְּיוֹם טוֹב, אֵין מַסִּיקִין בִּקְלִפֵּיהֶן. וְיֵשׁ נֻסְחָאוֹת שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן שְׁאִם אֲכָלָן מִבָּעֶרֶב, אֵין מַסִּיקִין בִּקְלִפֵּיהֶן שֶׁהֲרֵי הֻקְצוּ; וְאִם אֲכָלָן בְּיוֹם טוֹב, מַסִּיקִין מִפְּנֵי שְׁהֶן מוּכָנִין עַל גַּב הָאֹכֶל.

יג קֹץ רָטֹב--הֲרֵי הוּא מֻקְצֶה, מִפְּנֵי שְׁאֵינוּ רָאוּי לְהַסָּקָה; לְפִיכָּךְ אָסוּר לוֹ לַעֲשׂוֹתוֹ כְּמוֹ שְׁפוּד, לִצְלוֹת בּוֹ בָּשָׂר. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֶא בְּזֶה.

יד נוֹטְלִין עֵצִים הַסְּמוּכִים לְדָפְנֵי סֻכָּה, וּמַסִּיקִין בָּהֶן. אֲבָל אֵין מְבִיאִים עֵצִים מִן הַשָּׂדֶה, אַפִלּוּ הָיוּ מְכֻנָּסִין שָׁם מִבָּעֶרֶב; אֲבָל מְגַבֵּב הוּא בַּשָּׂדֶה מִלְּפָנָיו, וּמַדְלִיק שָׁם. וּמְבִיאִין מִן הַמְּכֻנָּסִין שֶׁבִּרְשׁוּת הַיָּחִיד, וְאַפִלּוּ הָיְתָה מֻקֶּפֶת שֶׁלֹּא לְשֵׁם דִּירָה: וּבִלְבָד שֶׁיִּהְיֶה לָהּ פּוֹתַחַת, וְתִהְיֶה בְּתוֹךְ תְּחוּם הַשַּׁבָּת; וְאִם חָסֵר אֶחָד מִכָּל אֵלּוּ, הֲרֵי הֶן מֻקְצֶה.

טו עַלֵּי קָנִים וְעַלֵּי גְּפָנִים--אַף עַל פִּי שְׁהֶן מְכֻנָּסִין בַּקַּרְפֵּף--כֵּיוָן שֶׁהָרוּחַ מְפַזֶּרֶת אוֹתָן, הֲרֵי הֶן כִּמְפֻזָּרִין וַאֲסוּרִין; וְאִם הִנִּיחַ עֲלֵיהֶן כְּלִי כָּבֵד מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב, הֲרֵי אֵלּוּ מוּכָנִין.

טז בְּהֵמָה שֶׁמֵּתָה בְּיוֹם טוֹב--אִם הָיְתָה מְסֻכֶּנֶת מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב, הֲרֵי זֶה מְחַתְּכָהּ לַכְּלָבִים; וְאִם לָאו, הוֹאִיל וְלֹא הָיְתָה דַּעְתּוֹ עָלֶיהָ, הֲרֵי זֶה מֻקְצֶה, וְלֹא יְזִיזֶנָּה מִמְּקוֹמָהּ. בֶּהֱמַת קֳדָשִׁים שֶׁמֵּתָה, וּתְרוּמָה שֶׁנִּטְמֵאת--לֹא יְזִיזֶנָּה מִמְּקוֹמָהּ.

יז דָּגִים וְעוֹפוֹת וְחַיָּה שְׁהֶן מֻקְצֶה--אֵין מַשְׁקִין אוֹתָן בְּיוֹם טוֹב וְאֵין נוֹתְנִין לִפְנֵיהֶם מְזוֹנוֹת, שֶׁמֶּא יָבוֹא לִקַּח מֵהֶן. וְכָל שֶׁאָסוּר לְאָכְלוֹ אוֹ לְהִשְׁתַּמַּשׁ בּוֹ בְּיוֹם טוֹב מִפְּנֵי שְׁהוּא מֻקְצֶה, אָסוּר לְטַלְטְלוֹ.

יח הַמַּכְנִיס עָפָר מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב--אִם יֵחַד לוֹ בַּחֲצֵרוֹ קֶרֶן זָוִית--הֲרֵי זֶה מוּכָן, וּמֻתָּר לְטַלְטְלוֹ וְלַעֲשׂוֹת בּוֹ כָּל צְרָכָיו. וְכֵן אֵפֶר שֶׁהֻסַּק מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב, מוּכָן. וְשֶׁהֻסַּק בְּיוֹם טוֹב--כָּל זְמָן שְׁהוּא חַם כְּדֵי לִצְלוֹת בּוֹ בֵּיצָה--מֻתָּר לְטַלְטְלוֹ, שֶׁעֲדַיִן אֵשׁ הוּא; וְאִם לָאו--אָסוּר לְטַלְטְלוֹ, מִפְּנֵי שְׁהוּא נוֹלָד. מִי שֶׁהָיָה לוֹ דֶּקֶר נָעוּץ מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב, וּנְתָקוֹ בְּיוֹם טוֹב וְהֶעֱלָה עָפָר--אִם הָיָה אוֹתוֹ עָפָר תּוֹחֵחַ, הֲרֵי זֶה מְכַסֶּה בּוֹ וּמְטַלְטְלוֹ; אֲבָל אִם הֶעֱלָה גּוּשׁ עָפָר, הֲרֵי זֶה לֹא יִכְתֹּשׁ אוֹתוֹ בְּיוֹם טוֹב.

משנה תורה - ספר זמנים - הלכות שביתת יום טוב - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח

יש לך שאלה או הערה?