משנה תורה מנוקד - ספר המדע - הלכות דעות פרק ו

משנה תורה - ספר המדע - הלכות דעות - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז

הִלְכּוֹת דֵּעוֹת פֵּרֶק ו

א דֶּרֶךְ בְּרִיָּתוֹ שֶׁלָּאָדָם--לִהְיוֹת נִמְשָׁךְ בְּדֵעוֹתָיו וּבְמַעֲשָׂיו אַחַר רֵעָיו וַחֲבֵרָיו, וְנוֹהֵג בְּמִנְהַג אַנְשֵׁי מְדִינָתוֹ. לְפִיכָּךְ צָרִיךְ אָדָם לְהִתְחַבַּר לַצַּדִּיקִים וְלֵישֵׁב אֵצֶל הַחֲכָמִים תָּמִיד, כְּדֵי שֶׁיִּלְמֹד מִמַּעֲשֵׂיהֶם; וְיִתְרַחַק מִן הָרְשָׁעִים הַהוֹלְכִים בַּחֹשֶׁךְ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִלְמֹד מִמַּעֲשֵׂיהֶם. הוּא שֶׁשְּׁלֹמֹה אוֹמֵר, "הוֹלֵךְ אֶת-חֲכָמִים, יֶחְכָּם; וְרֹעֶה כְסִילִים, יֵרוֹעַ" (משלי יג,כ). וְאוֹמֵר, "אַשְׁרֵי הָאִישׁ . . ." (תהילים א,א).

ב וְכֵן אִם הָיָה בִּמְדִינָה שֶׁמִּנְהֲגוֹתֶיהָ רָעִים, וְאֵין אֲנָשֶׁיהָ הוֹלְכִים בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה--יֵלֵךְ לִמְקוֹם שֶׁאֲנָשָׁיו צַדִּיקִים, וְנוֹהֲגִים בְּדֶרֶךְ טוֹבִים. וְאִם הָיוּ כָּל הַמְּדִינוֹת שְׁהוּא יוֹדְעָן וְשׁוֹמֵעַ שְׁמוּעָתָן נוֹהֲגִים בְּדֶרֶךְ לֹא טוֹבָה, כְּמוֹ זְמַנֵּנוּ זֶה, אוֹ שְׁאֵינוּ יָכוֹל לֵילֵךְ לִמְדִינָה שֶׁמִּנְהֲגוֹתֶיהָ טוֹבִים, מִפְּנֵי הַגְּיָסוֹת אוֹ מִפְּנֵי הַחֹלִי--יֵשֵׁב לְבַדּוֹ יְחִידִי, כְּעִנְיַן שֶׁנֶּאֱמָר "יֵשֵׁב בָּדָד וְיִדֹּם" (איכה ג,כח). וְאִם הָיוּ רָעִים וְחַטָּאִים, שְׁאֵין מַנִּיחִין אוֹתוֹ לֵישֵׁב בַּמְּדִינָה אֵלָא אִם כֵּן נִתְעָרַב עִמָּהֶן וְנוֹהֵג בְּמִנְהָגָן הָרָע--יֵצֵא לַמְּעָרוֹת וְלַחֲוָחִים וּלַמִּדְבָּרוֹת וְאַל יַנְהִיג עַצְמוֹ בְּדֶרֶךְ חַטָּאִים, כְּעִנְיַן שֶׁנֶּאֱמָר "מִי-יִתְּנֵנִי בַמִּדְבָּר . . ." (ירמיהו ט,א).

ג [ב] מִצְוַת עֲשֵׂה לְהִדָּבֵק בַּחֲכָמִים, כְּדֵי לִלְמֹד מִמַּעֲשֵׂיהֶם: שֶׁנֶּאֱמָר "וּבוֹ תִדְבָּק" (דברים י,כ), וְכִי אִפְשָׁר לָאָדָם לְהִדָּבֵק בַּשְּׁכִינָה; אֵלָא כָּךְ אָמְרוּ חֲכָמִים בְּפֵרוּשׁ מִצְוָה זוֹ, הִדָּבֵק בַּחֲכָמִים וְתַלְמִידֵיהֶם. לְפִיכָּךְ צָרִיךְ אָדָם לְהִשְׁתַּדַּל שֶׁיִּשָּׂא בַּת תַּלְמִיד חֲכָמִים, וְיַשִּׂיא בִּתּוֹ לְתַלְמִיד חֲכָמִים, וְלֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת עִם תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, וְלַעֲשׂוֹת פְּרַקְמַטְיָה לְתַלְמִידֵי חֲכָמִים, וּלְהִתְחַבַּר לָהֶן בְּכָל מִינֵי חִבּוּר--שֶׁנֶּאֱמָר "וּלְדָבְקָה-בוֹ" (דברים יא,כב; דברים ל,כ; יהושוע כב,ה). וְכֵן צִוּוּ חֲכָמִים וְאָמְרוּ, וִהְוִי מִתְאַבֵּק בַּעֲפַר רַגְלֵיהֶם, וְשׁוֹתֶה בַּצָּמָא אֶת דִּבְרֵיהֶם.

ד [ג] מִצְוָה עַל כָּל אָדָם לֶאֱהֹב אֶת כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל כְּגוּפוֹ, שֶׁנֶּאֱמָר "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" (ויקרא יט,יח). לְפִיכָּךְ צָרִיךְ שֶׁיְּסַפַּר בִּשְׁבָחוֹ וְלָחוּס עַל מְמוֹנוֹ, כְּמוֹ שְׁהוּא חָס עַל מְמוֹן עַצְמוֹ וְרוֹצֶה בִּכְבוֹד עַצְמוֹ; וְהַמִּתְכַּבֵּד בִּקְלוֹן חֲבֵרוֹ, אֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא.

ה [ד] אַהֲבַת הַגֵּר שֶׁבָּא וְנִכְנַס תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה, שְׁתֵּי מִצְווֹת עֲשֵׂה: אַחַת מִפְּנֵי שְׁהוּא בִּכְלַל רֵעִים, וְאַחַת מִפְּנֵי שְׁהוּא גֵּר וְהַתּוֹרָה אָמְרָה "וַאֲהַבְתֶּם, אֶת-הַגֵּר" (דברים י,יט). צִוָּה עַל אַהֲבַת הַגֵּר כְּמוֹ שֶׁצִּוָּה עַל אַהֲבַת שְׁמוֹ, שֶׁנֶּאֱמָר "וְאָהַבְתָּ, אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ" (דברים ו,ה; דברים יא,א); הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַצְמוֹ אוֹהֵב גֵּרִים, שֶׁנֶּאֱמָר "וְאֹהֵב גֵּר" (דברים י,יח).

ו [ה] כָּל הַשּׂוֹנֵא אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל בְּלִבּוֹ--עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה, שֶׁנֶּאֱמָר "לֹא-תִשְׂנָא אֶת-אָחִיךָ, בִּלְבָבֶךָ" (ויקרא יט,יז); וְאֵין לוֹקִין עַל לָאו זֶה, לְפִי שְׁאֵין בּוֹ מַעֲשֶׂה. וְלֹא הִזְהִירָה תּוֹרָה, אֵלָא עַל שִׂנְאָה שֶׁבַּלֵּב; אֲבָל הַמַּכֶּה אֶת חֲבֵרוֹ, וְהַמְּחָרֵף אֶת חֲבֵרוֹ--אַף עַל פִּי שְׁאֵינוּ רַשָּׁאי, אֵינוּ עוֹבֵר מִשּׁוֹם "לֹא-תִשְׂנָא".

ז [ו] כְּשֶׁיֶּחֱטָא אִישׁ לְאִישׁ--לֹא יִשְׂטְמֶנּוּ וְיִשְׁתֹּק, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמָר בָּרְשָׁעִים "וְלֹא-דִבֶּר אַבְשָׁלוֹם עִם-אַמְנוֹן, לְמֵרָע וְעַד-טוֹב: כִּי-שָׂנֵא אַבְשָׁלוֹם, אֶת-אַמְנוֹן" (שמואל ב יג,כב); אֵלָא מִצְוָה עָלָיו לְהוֹדִיעוֹ וְלוֹמַר לוֹ, לָמָּה עָשִׂיתָ לִי כָּךְ וְכָּךְ וְלָמָּה חָטָאתָ לִי בְּדָבָר פְּלוֹנִי: שֶׁנֶּאֱמָר "הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת-עֲמִיתֶךָ, וְלֹא-תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא" (ויקרא יט,יז). וְאִם חָזַר וּבִקַּשׁ מִמֶּנּוּ לִמְחֹל לוֹ, צָרִיךְ שֶׁיִּמְחֹל; וְלֹא יְהֶא הַמּוֹחֵל אַכְזָרִי, שֶׁנֶּאֱמָר "וַיִּתְפַּלֵּל אַבְרָהָם, אֶל-הָאֱלֹהִים" (בראשית כ,יז).

ח [ז] הָרוֹאֶה אֶת חֲבֵרוֹ שֶׁחָטָא, אוֹ שְׁהוּא הוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ לֹא טוֹבָה--מִצְוָה לְהַחְזִירוֹ לַמּוּטָב, וּלְהוֹדִיעוֹ שְׁהוּא חוֹטֶא עַל עַצְמוֹ בְּמַעֲשָׂיו הָרָעִים: שֶׁנֶּאֱמָר "הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת-עֲמִיתֶךָ" (ויקרא יט,יז).

ט הַמּוֹכִיחַ אֶת חֲבֵרוֹ--בֵּין בִּדְבָרִים שֶׁבֵּינוֹ לְבֵינוֹ, בֵּין בִּדְבָרִים שֶׁבֵּינוֹ לְבֵין הַמָּקוֹם--צָרִיךְ לְהוֹכִיחוֹ בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ, וִידַבַּר לוֹ בְּנַחַת וּבְלָשׁוֹן רַכָּה, וְיוֹדִיעוֹ שְׁאֵינוּ אוֹמֵר לוֹ אֵלָא לְטוֹבָתוֹ, וְלַהֲבִיאוֹ לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא. אִם קִבַּל מִמֶּנּוּ, מוּטָב; וְאִם לָאו, יוֹכִיחַ פַּעַם שְׁנִיָּה וּשְׁלִישִׁית. וְכֵן תָּמִיד חַיָּב לְהוֹכִיחַ, עַד שֶׁיַּכֵּהוּ הַחוֹטֶא וְיֹאמַר לוֹ אֵינִי שׁוֹמֵעַ; וְכָל שֶׁאִפְשָׁר בְּיָדוֹ לְמַחוֹת וְאֵינוּ מְמַחֶה, הוּא נִתְפָּס בַּעֲווֹן אֵלּוּ כֻּלָּם שֶׁאִפְשָׁר לוֹ לְמַחוֹת בָּהֶן.

י [ח] הַמּוֹכִיחַ אֶת חֲבֵרוֹ תְּחִלָּה--לֹא יְדַבַּר לוֹ קָשׁוֹת עַד שֶׁיַּכְלִימֶנּוּ, שֶׁנֶּאֱמָר "וְלֹא-תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא" (ויקרא יט,יז). כָּךְ אָמְרוּ חֲכָמִים, יָכוֹל אַתְּ מוֹכִיחוֹ, וּפָנָיו מִשְׁתַּנּוֹת--תִּלְמֹד לוֹמַר, "וְלֹא-תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא"; מִכָּאן שֶׁאָסוּר לְהַכְלִים אֶת יִשְׂרָאֵל, וְכָל שֶׁכֵּן בָּרַבִּים.

יא אַף עַל פִּי שֶׁהַמַּכְלִים אֶת חֲבֵרוֹ אֵינוּ לוֹקֶה, עָווֹן גָּדוֹל הוּא: כָּךְ אָמְרוּ חֲכָמִים, הַמַּלְבִּין פְּנֵי חֲבֵרוֹ בָּרַבִּים, אֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא. לְפִיכָּךְ צָרִיךְ אָדָם לְהִזָּהֵר בְּדָבָר זֶה, שֶׁלֹּא יְבַיַּשׁ חֲבֵרוֹ בָּרַבִּים, בֵּין קָטָן בֵּין גָּדוֹל; וְלֹא יִקְרָא לוֹ בְּשֵׁם שְׁהוּא בּוֹשׁ מִמֶּנּוּ, וְלֹא יְסַפַּר לְפָנָיו דָּבָר שְׁהוּא בּוֹשׁ מִמֶּנּוּ.

יב בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, בִּדְבָרִים שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ; אֲבָל בְּדִבְרֵי שָׁמַיִם--אִם לֹא חָזַר בּוֹ בַּסֵּתֶר--מַכְלִימִין אוֹתוֹ בָּרַבִּים וּמְפַרְסְמִין חֶטְאוֹ וּמְחָרְפִין אוֹתוֹ בְּפָנָיו וּמְבַזִּין וּמְקַלְּלִין, עַד שֶׁיַּחְזֹר לַמּוּטָב: כְּמוֹ שֶׁעָשׂוּ כָּל הַנְּבִיאִים לְיִשְׂרָאֵל.

יג [ט] מִי שֶׁחָטָא עָלָיו חֲבֵרוֹ וְלֹא רָצָה לְהוֹכִיחוֹ וְלֹא לְדַבַּר לוֹ כְּלוּם, מִפְּנֵי שֶׁהָיָה הַחוֹטֶא הִדְיוֹט בְּיוֹתֵר אוֹ שֶׁהָיְתָה דַּעְתּוֹ מְשֻׁבֶּשֶׁת, וּמָחַל לוֹ בְּלִבּוֹ, וְלֹא שְׂטָמוֹ וְלֹא הוֹכִיחוֹ--הֲרֵי זוֹ מִדַּת חֲסִידוּת: לֹא הִקְפִּידָה תּוֹרָה, אֵלָא עַל הַמַּשְׂטֵמָה.

יד [י] חַיָּב אָדָם לְהִזָּהֵר בִּיתוֹמִים וְאַלְמָנוֹת--מִפְּנֵי שֶׁנַּפְשָׁן שְׁפָלָה לִמְאוֹד וְרוּחָן נְמוּכָה, אַף עַל פִּי שְׁהֶן בַּעֲלֵי מָמוֹן: אַפִלּוּ אַלְמְנָתוֹ שֶׁלַּמֶּלֶךְ וִיתוֹמָיו שֶׁלַּמֶּלֶךְ--מֻזְהָרִין אָנוּ עֲלֵיהֶן, שֶׁנֶּאֱמָר "כָּל-אַלְמָנָה וְיָתוֹם, לֹא תְעַנּוּן" (שמות כב,כא).

טו וְהֵיאַךְ נוֹהֲגִין עִמָּהֶן--לֹא יְדַבַּר אֲלֵיהֶם אֵלָא רַכּוֹת, וְלֹא יִנְהֹג בָּהֶן אֵלָא מִנְהַג כָּבוֹד; וְלֹא יַכְאִיב גּוּפָן בַּעֲבוֹדָה וְלֹא לִבָּן בִּדְבָרִים, וְיָחוּס עַל מְמוֹנָם יוֹתֵר מִמְּמוֹן עַצְמוֹ.

טז כָּל הַמַּקְנִיטָן, אוֹ הַמַּכְעִיסָן, אוֹ הִכְאִיב לִבָּן, אוֹ רָדָה בָּהֶן, אוֹ אִבַּד מְמוֹנָם--הֲרֵי זֶה עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה; וְכָל שֶׁכֵּן הַמַּכֶּה אוֹתָן, אוֹ הַמְּקַלְּלָן. וְלָאו זֶה, אַף עַל פִּי שְׁאֵין לוֹקִין עָלָיו, הֲרֵי עָנְשׁוֹ מְפֹרָשׁ בַּתּוֹרָה, "וְחָרָה אַפִּי, וְהָרַגְתִּי אֶתְכֶם בֶּחָרֶב" (שמות כב,כג).

יז בְּרִית כָּרַת לָהֶן מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם, שֶׁכָּל זְמָן שְׁהֶן צוֹעֲקִין מֵחָמָס--הֶן נַעֲנִין, שֶׁנֶּאֱמָר "כִּי אִם-צָעֹק יִצְעַק אֵלַי, שָׁמֹעַ אֶשְׁמַע צַעֲקָתוֹ" (שמות כב,כב).

יח בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, בִּזְמָן שֶׁעִנָּה אוֹתָם לְצֹרֶךְ עַצְמוֹ; אֲבָל אִם עִנָּה אוֹתָם הָרָב כְּדֵי לְלַמְּדָם תּוֹרָה אוֹ אֻמָּנוּת, אוֹ לְהוֹלִיכָם בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה--הֲרֵי זֶה מֻתָּר. וְאַף עַל פִּי כֵן, לֹא יִנְהֹג בָּהֶם מִנְהַג כָּל אָדָם; אֵלָא יַעֲשֶׂה לָהֶם הֶפְרֵשׁ, וִינַהֲלֵם בְּנַחַת וּבְרַחֲמִים גְּדוֹלִים וְכָבוֹד, "כִּי-ה', יָרִיב רִיבָם" (משלי כב,כג). אֶחָד יָתוֹם מֵאָב, וְאֶחָד יָתוֹם מֵאֵם; וְעַד אֵימָתַי נִקְרָאִים יְתוֹמִים לְעִנְיָן זֶה--עַד שֶׁלֹּא יִהְיוּ צְרִיכִין לְאָדָם גָּדוֹל לְהִסָּמֵךְ לוֹ לְאָמְנָם וּלְהִטַּפַּל בָּהֶן, אֵלָא יִהְיֶה עוֹשֶׂה כָּל צָרְכֵּי עַצְמוֹ לְעַצְמוֹ כִּשְׁאָר כָּל הַגְּדוֹלִים.

משנה תורה - ספר המדע - הלכות דעות - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז

יש לך שאלה או הערה?